ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ספר הכוזרי מאמר שני י"ג – י"ד ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ניסן תשע"ג

ספר הכוזרי מאמר שני י"ג – י"ד

ד' ניסן



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יג אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך זֶה? וּכְבָר הִתְנַבְּאוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד משֶׁה בְּזוּלַת זֶה הַמָּקוֹם, אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וִיחֶזְקֵאל וְדָנִיֵּאל בְּבָבֶל וְיִרְמְיָהוּ בְּמִצְרַיִם.
יד אָמַר הֶחָבֵר: כֹּל מִי שֶׁהִתְנַבֵּא אָמְנָם הִתְנַבֵּא בָּהּ אוֹ בַּעֲבוּרָהּ. אַבְרָהָם הִתְנַבֵּא כְּדֵי לָלֶכֶת אֵלֶיהָ, וִיחֶזְקֵאל וְדָנִיֵּאל בַּעֲבוּרָהּ, וּכְבָר הָיוּ נִמְצָאִים בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן וְהַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר בְּהִמָּצְאָהּ הָיָה מִתְעַלֶּה לַנְּבוּאָה כֹּל מִי שֶׁהֵכִין עַצְמוֹ אֵלֶיהָ מֵהַסְּגֻלָּה.
אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲרֵי הִיא הָיְתָה אַדְמָתוֹ וּבָהּ מֵת, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ כִּי בַּמְּעָרָה אַרְבָּעָה זוּגוֹת, אָדָם וְחַוָּה, וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה, וְיִצְחָק וְרִבְקָה, וְיַעֲקֹב וְלֵאָה, וְהִיא הָאָרֶץ הַנִּקְרֵאת "לִפְנֵי ה'", שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ", וְעָלֶיהָ נָפְלָה הַקִּנְאָה וְהַתַּחֲרוּת בֵּין הֶבֶל וְקַיִן בָּרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר רָצוּ לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם הָרָצוּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹם אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ וְלִבּוֹ וּלְפִיכָך יִירַשׁ אֵת הָאָרֶץ, דָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְיִהְיֶה זוּלָתוֹ כַּקְּלִפּוֹת. וְאֵרַע מַה שֶּׁאֵרַע מֵהֲרִיגַת הֶבֶל, וְנִשְׁאֲרָה הַנַּחֲלָה עֲרִירִית, וְנֶאֱמַר: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'", רְצוֹנוֹ לוֹמַר: מֵאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁבָּה הָיוּ, וְהָיָה נָע וָנָד, וְאָמַר הוּא: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר". וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'", לֹא בָּרַח אֶלָּא מִמְּקוֹם הַנְּבוּאָה, וְהֵשִׁיבוֹ ה' אֵלֶיהָ מִמְּעֵי הַדָּגָה וְנִבְּאוֹ בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד שֵׁת דּוֹמֶה לְאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ", הָיָה בִּמְקוֹם הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן", וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא בֶּן אֱלֹהִים כְּאָדָם, וְהָיָה רָאוּי לָאָרֶץ הַהִיא, אֲשֶׁר הִיא מַדְרֵגָה לְמַטָּה מִגַּן עֵדֶן, וְעָלֶיהָ נָפְלָה קִנְאַת יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁנִּדְחָה יִשְׁמָעֵאל כִּקְלִפָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" בַּהַצְלָחָה הָעוֹלָמִית, אֲבָל נֶאֱמַר אַחַר כֵּן: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק", זֹאת אוֹמֶרֶת, הִתְחַבְּרוּת הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בּוֹ וְאשֶׁר הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין לְיִשְׁמָעֵאל בְּרִית וְלֹא לְעֵשָׂו אַף אִם הִצְלִיחוּ. וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת נָפְלָה הַקִּנְאָה בֵּין יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בַּבְּכוֹרָה וּבַבְּרָכָה, עַד שֶׁנִּדְחָה עֵשָׂו, עִם כֹּחוֹ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב, עִם חֻלְשָׁתוֹ.

___________________________
בזולת המקום הזה – מחוץ לארץ ישראל. אלא בה או בעבורה – בארץ ישראל או שהתנבא בחוץ לארץ על עניינים הקשורים לארץ. כבר היו נמצאים – יחזקאל ודניאל חיו בארץ ישראל קודם החורבן ולכן נמשכה נבואתם גם לחוץ לארץ. היא היתה אדמתו – אדם הראשון חי בארץ ישראל. במקום אדם – הממשיך של אדם הראשון. העולמית – החומרית. אף אם הצליחו – על אף הצלחתם החומרית. עם כוחו – על אף כוחו.


ביאורים
הדבקות ב'עניין האלוהי', שאותה הגביל החבר בנוכחות העם בארצו, היא מדרגת הנבואה. ה'עניין האלוהי' מבטא את הנוכחות של ה' בעולם שלנו, כפי שהדגים החבר לאורך מאמר א'. ה'עניין האלוהי' מתבטא במעשים, כמו בניסים גלויים; אך גם בדיבורים, כמו בנבואה לאנשים יחידים או לעם כולו כמו שנעשה במעמד הר סיני. המלך מקשה על העיקרון שהציב החבר ומביא דוגמאות של נביאים שה' דיבר עמם בחוץ לארץ. החבר קובע נוסחה שנותנת מענה לכל הדוגמאות: הנבואה חייבת להיות קשורה לארץ ישראל, או פיזית מצד מקום הנביא, או עניינית מצד תוכן הנבואה. כאן בעצם מדגיש החבר, שארץ ישראל לא מסתכמת בפיסת קרקע, אלא בפוטנציאל רוחני. ולכן, הזיקה לארץ ישראל לא נוצרת רק מהעמידה בקרקע, אלא גם דרך הציפייה להגיע אליה. נכון שאי אפשר לוותר על המגורים הממשיים בקרקע, כמו שיבהיר החבר בהמשך, אבל גם לקשר נפשי-רוחני יש משמעות. למעשה ישנן שלוש אפשרויות לזכות בנבואה: א. נוכחות בהווה בארץ (אדם הראשון). ב. נוכחות בעבר בארץ (יחזקאל ודניאל). ג. נבואה ביחס לארץ (אברהם). החבר מחדש למלך נתון היסטורי מעניין, והוא שאדם הראשון גר בארץ ישראל (לאחר שגורש מגן עדן, פסקה כ), שהרי שם הוא קבור. האנושות התחילה מארץ ישראל, והיא עוסקת בה ללא הרף, במשך ההיסטוריה. מי שנמצא בארץ ישראל הוא בחיר האנושות, הוא הנציג של ה' בעולם, כממשיך דרכו של אדם הראשון. המאבק על ארץ ישראל לאורך הדורות, הוא לא טריטוריאלי או משפטי, אלא מאבק דתי-רוחני. מי שיורש את הארץ הנבחרת, מוכיח שהוא העם הנבחר הרצוי בעיני ה', הוא הגרעין העיקרי שנושא את הסגולה, והשאר הם הקליפות הטפלות. המלחמה על הארץ, היא בבואה של מלחמה רוחנית עמוקה.

הרחבות
1. שייכות הנבואה לארץ ישראל ולירושלים
כֹּל מִי שֶׁהִתְנַבֵּא אָמְנָם הִתְנַבֵּא בָּהּ אוֹ בַּעֲבוּרָהּ. ריה"ל מרחיב פה את הדיבור לגבי הקשר בין ארץ ישראל ובין המסוגלות לנבואה. הנבואה היא שמיעת הקול האלוהי והיא תלויה בהכנה מתאימה. הכנה זו היא הכנה אישית, הכוללת זיכוך הנפש והמידות עד כדי האפשרות לקבל נבואה, אך כוללת גם את הימצאות הנביא בארץ ישראל, המוכנה לדבר ה'.
וכך מובא במדרש איכה רבתי: "רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח: "מַשָֹּׂא גֵיא חִזָּיוֹן" [ישעיה כב, א], גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, דאמר רבי יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה". רק מקום שמוכן לקבלת דבר ה', רק בו אפשר לשמוע את הנבואה. לכן הנביא שלא מפורש שם מקומו הוא ירושלמי, משום שהוא המקום הקדוש והמוכן ביותר לקבלת דבר ה'.
אצלנו, ריה"ל מסביר שישנם נביאים שלא התנבאו בארץ, כאברהם או יחזקאל, אף-על-פי-כן, הם התנבאו'בעבורה' . כוונתו שהתנבאו בה קודם או שכעת הם מתנבאים בשבילה.
הרב הנזיר בפירושו לספר הכוזרי מעיר שריה"ל אינו מחלק בין המתנבאים לפני שנבחרה הארץ למתנבאים לאחר שנבחרה. מקור חלוקה זו הוא במכילתא, שלפני שנבחרה הארץ "כל הארצות כשרות לדברות" [עיין מכילתא, הקדמה].
בעל הקול יהודה (לר' יהודה מוסקטו) מסביר שאכן יש שלוש דרכים לקבל נבואה: בארץ, בחו"ל בשביל הארץ, ובחו"ל אחרי שכבר התחלת להתנבא בארץ (עיין מדרש תנחומא בא, ה; גם בדברי הכוזרי, בפסקה י' אפשר לדקדק כך).

שאלות לדיון

מהו הקשר המיוחד בין ארץ ישראל לנבואה?
לאור דברי ריה"ל, מהו שורש המאבק כיום על ארץ ישראל?


לרפואת ליאת בת תמר למשפחת טדג'



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il