(ט: שליש עליון עד י: 4-)

חלק א – נראה מבחוץ ושווה מבפנים

נראה מבפנים ושווה מבחוץ – כשר.

 נראה מבחוץ ושווה מבפנים:

 [חצר

1. 1.כמה צדדים (יב.): רבנן – צד אחד (של 4, או שני צדדים של משהו), רבי – שני צדדים.
2. 2.רוחב הפס: רבנן – משהו, ר' יוסי – 3 טפחים (וכן במבוי לדעתו (יד:))].

 (י. שליש תחתון)

חלק ב –הרחב מעשר ימעט

א. שיטת ר"י לגבי רוחב הפתח

• במשנה ר"י לא חולק (בניגוד לגובה).
• בדף ב תלינו את זה בשאלה אם לומד מהאולם (20 אמה) או מהארמונות (שלא ברור) או שחולק רק על הגובה בגלל היכר (ואז אולי צריך).
• ברייתא אצלנו – ר"י מתיר יותר מ-10 ברוחב.

עד כמה?

רב אחי – עד 13 ושליש, קל וחומר מפסי ביראות (ששם הקלנו שפרוץ מרובה, והחמרנו עד 13 ושליש).

דחייה:

אי אפשר ללמוד מפסי ביראות, שהרי -

1. 1.אולי דווקא שם שהפרוץ מרובה, יש גבול של 13, אך בפתח נקל יותר.
2. 2.אולי שם כיון שמקלים, מקלים גם ברוחה, אך בפתח נחמיר יותר (בין 10 ל-13).

(י. 3-)

ב. איך ממעט לדעת רבנן?

1. A.תני לוי – נועץ קנה באמצעיתו.
   דחיית לוי או שמואל בשמו – אין הלכה כאותה משנה.
2. B.שמואל-לוי – עושה מחיצה של 4 אמות בגובה 10, כך שמפצל את המבוי לשני מבואות, עם לחי בכל צד (ציור 76).
3. C.כרב יהודה – בפתח של 15, עושה פס שלוש במרחק 2 אמות מקצה הפתח (ציור 77) כך ש-5 האמות הצדדיות נחשבות "עומד מרובה על הפרוץ".

 למה שלא יעשה כך:(י: 5+)

1. 1.1.5 עומד, רווח 3, 1.5 עומד (ציור 80)
2. a.עומד מרובה – דווקא כשהעומד מצד אחד.
3. b.כי "אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה". (על A לא אומרים זאת, כי A כמו כותל מבוי).
4. 2.עומד, רווח, עומד, רווח, עומד (ציור 81)

אלא שאי אפשר בגלל "אתי אוירא".

1. a.הגמרא מניחה שצריך רוב אוירא משני הצדדים, ולכן מסיקה שעומד כפרוץ – נחשב רוב פרוץ (מח' טו.).
2. b.גם אם עומד כפרוץ = עומד, בשביל "אתי אווירא" מספיק שרק בצד אחד יש רוב אויר.
3. 3.רווח אמה, 1.5, רווח אמה, 1.5.

אה"נ - אכן אפשר!

            איך עושה כר"י, הרי אולי ישתמשו ברווח בתור פתח?

            תשובת רב אדא ב"מ – חזקה שלא יניח פתח גדול ויכנס בקטן.