ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
נב אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם הָיָה זֶה קַל עָלֶיךָ בִּבְרִיאַת הַשֶּׁמֶשׁ?
נג אָמַר הַכּוּזָרִי: כֵּן, מִפְּנֵי עֹצֶם רְשָׁמֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרֵי אֱלֹהִים הַסִּבָּה בַּהֲוָיָה, וּבָהּ וּבִגְלָלָהּ יִסְתַּדְּרוּ הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם וּפִרְקֵי הַשָּׁנָה, וְיִתְהַוּוּ הַמַּחְצָבִים וְהַצְּמָחִים וּבַעֲלֵי הַחַיִּים, וּבְאוֹרָהּ הַבָּהִיר יִהְיוּ הָרְאִיָּה וְהַגְּוָנִים הַנִּרְאִים, וְאֵיך לֹא תִּהְיֶה בְּרִיאָתָהּ תִּפְאֶרֶת לְבוֹרְאָהּ אֵצֶל הַמְדַבְּרִים?
נד אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם אֵין אוֹר הַשְּׂכָלִים יוֹתֵר עָדִין וְנַעֲלֶה מֵאוֹר הָרְאוּת? וְהַאִם לֹא הָיוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל בְּעִוָּרוֹן וּבִכְפִירָה קֹדֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זוּלַת הַיְחִידִים אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּם? הָיְתָה מֵהֶם כַּת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין בּוֹרֵא, יְתֵרָה מִזּוֹ, שֶׁאֵין חֵלֶק מִן הָעוֹלָם יוֹתֵר רָאוּי לִהְיוֹת נִבְרָא מִלִּהְיוֹת בּוֹרֵא, וְהַכֹּל קַדְמוֹן. וְכַת אוֹמְרִים שֶׁהַגַּלְגַּל הוּא הַקַּדְמוֹן וּבוֹרֵא הַכֹּל, וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ. וְכַת טוֹעֲנִים שֶׁהָאֵשׁ הִיא עַצְמוּת הָאוֹר וְהַפְּעֻלּוֹת הַחֲזָקוֹת וְהַמֻּפְלָאוֹת, וְהִיא אֲשֶׁר רָאוּי שֶׁתֵּעָבֵד, וְשֶׁהַנֶּפֶשׁ הִיא אֵשׁ. וְכַת עוֹבְדִים זוּלַת אֵלֶּה, כַּשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים וְצוּרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים נִתְלוֹת בְּצוּרוֹת הַגַּלְגַּל. וְכַת עוֹבְדִים מַלְכֵיהֶם אוֹ חַכְמֵיהֶם. וְכֻלָּם מַסְכִּימִים שֶׁאֵין נִרְאֶה בָּעוֹלָם רשֶׁם וּפֹעַל יוֹצֵא מִן הַמִּנְהָג וְהַטֶּבַע, עַד שֶׁהַמִּתְפַּלְסְפִים אֲשֶׁר עִיּוּנָם דַּק וְדַעְתָּם זַכָּה וְהוֹדוּ בְּסִבָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר הַדְּבָרִים וְאֵין כְּמוֹתָהּ, סָבְרוּ בְּהֶקֵּשָׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהּ רשֶׁם בָּעוֹלָם, וּבִמְיֻחָד בַּפְּרָטִים, שֶׁמַּעֲלִים אוֹתוֹ וּמְרוֹמְמִים אוֹתוֹ מִידִיעָתָם, קַל וָחֹמֶר מִשֶּׁיְּחַדֵּשׁ בָּהֶם חִדּוּשׁ. עַד שֶׁהִזְדַּכֵּך הַקָּהָל הַהוּא שֶׁהָיָה רָאוּי לְחוּל הָאוֹר עָלָיו וַעֲשׂוֹת הַמּוֹפְתִים לוֹ וְשַׁנּוֹת מִנְהֲגֵי הַטֶּבַע, וְנִרְאָה עַיִן בְּעַיִן כִּי יֵשׁ לָעוֹלָם מוֹשֵׁל וְשׁוֹמֵר וּמְנַהֵל, יוֹדֵעַ הַגָּדוֹל וְהַקָּטֹן וְגוֹמֵל עַל הַטּוֹב וְעַל הָרַע. וְהֵחֵלָּה הַיְשָׁרָה לַלְּבָבוֹת, וְכֹל מִי שֶׁבָּא אַחֲרֶיהָ לֹא יוּכַל לָצֵאת מֵעִקָּרֶיהָ, עַד שֶׁשָּׁבוּ הַיוֹם כֹּל בָּאֵי עוֹלָם לִהְיוֹת מוֹדִים בַּקַּדְמוּת לָאֵל וּבַחִדּוּשׁ לָעוֹלָם, וּמוֹפְתָם עַל זֶה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה לָהֶם וּמַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם.
נה אָמַר הַכּוּזָרִי: אָכֵן זֶה פְּאֵר גָּדוֹל, וּבֵאוּר שׁוֹבֵה לֵב, וּבְצֶדֶק נֶאֱמַר: "לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם", "וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה", וְ"לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת".
נו אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא רָאִיתָ אֵיך פָּתַח דָּוִד בְּשֶׁבַח הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִקְדִּים אֵת תֵּאוּר הַשֶׁמֶשׁ בַּמִּזְמוֹר "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל", וְתֵאֵר הֶקֵּף אוֹרָהּ וְזַכּוּת גַּרְמָהּ וְישֶׁר דַּרְכָּהּ וִיפִי מַרְאֶהָ, וְסָמַך לָזֶה אָמְרוֹ: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ", וּמַה שֶּׁבָּא אַחֲרָיו, כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר: אַל תִּתְפַּלְּאוּ עַל הַתֵּאוּרִים הָאֵלֶּה, כִּי הַתּוֹרָה יוֹתֵר גְּלוּיָה וּבְהִירָה וּמְפֻרְסֶמֶת וְנַעֲלָה וּמוֹעִילָה. וְלוּלֵא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה. וְעוֹד, כִּי לֹא נִתְּנָה לָהֶם מַעֲלָה בִּגְלַל משֶׁה, אֶלָּא נִתְּנָה לְמשֶׁה מַעֲלָה בִּגְלָלָם, כִּי הָאַהֲבָה אָמְנָם הָיְתָה בַּהֲמוֹן זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבָחַר בְּמשֶׁה לְהַגִּיעַ הַטּוֹב אֲלֵיהֶם עַל יָדוֹ. וַאֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ נִקְרָאִים אֻמַּת משֶׁה, אֶלָּא אֻמַּת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "עַם ה'" וְ"עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם".
___________________________
חרג – הגזים. מחלה המליצה – מליצה מופרזת. בבריאת השמש – אילו ה' היה מתפאר בשמש היה זה מתקבל בעיניך. עצם רשמיה – גודל השפעתה. הסיבה בהויה – גורמת לקיום העולם. המדברים – בני האדם. אור השכלים – גילוי השכינה המופשט. הגלגל – גלגל הכוכבים והמזלות. שהנפש – נשמת האדם. צורות בעלי חיים וכו' – צורות של שנים עשר המזלות לדוגמה טלה, שור, תאומים. הקהל ההוא – האומה הישראלית. אחריה – אחרי ישרות הלב שהתבררה בעולם. גרמה – עָצְמָה. האהבה – אהבת ה' לעם ישראל.
ביאורים
ההמון רגיל להתפעל יותר מחומריות מאשר מרוחניות. עולם הטבע מרשים ביופיו ובתועלת שניתן להפיק ממנו. יש בו 'רווחים' מידיים ומוחשיים, ניתן למשש אותו ולחוות אותו בבירור ובחוזקה. עולם הרוח לעומתו, נראה קצת תלוש, 'אוורירי' וחסר יציבות של ממש. אין בו עוצמה הניכרת לעין, המציאות שלו מעורפלת ולא בהירה, והתרומה שלו לחיים שלנו לא תמיד ברורה. החבר מחולל כאן מהפך בתפיסה המקובלת, ובא להורות לנו שההיפך הגמור הוא הנכון. הרוח הרבה יותר משמעותית ומהותית לכל אחד מאיתנו, מאשר הטבע העוצמתי. החומר אמנם מעניק לנו כוחות וכלים אדירים, אבל אין בו שום תוכן. אם לאדם אין מטרה לחיים, או שיש לו מטרה שגויה, אז כל העושר והנחת הגשמי מאבדים את ערכם. החיים מקבלים משמעות רק כשהאדם יודע בבירור מהי התכלית שלו בעולם, לאן הוא צריך לשאוף, איך להכריע בהתלבטויות חשובות, כיצד לקבוע סדר עדיפויות, האם הוא יכול לתקן את מידותיו. התרומה של עם ישראל לעולם, היא בעיקר לא חומרית אלא רוחנית. אנחנו גאלנו את האנושות מהחושך ומהבלבול הרוחני שהיא הייתה שקועה בו, והראינו לה את הדרך הישרה לאמונה בא-ל אחד, למוסר וליושר. ההשפעה שלנו על העולם, היא לאו דווקא מצד המעשים והצדקות של האנשים הפרטיים שמרכיבים את עם ישראל, אלא דווקא מההיסטוריה הלאומית שמשותפת לכולנו, ואיננה פרי בחירה של אף אחד. היום כולם מכירים בא-ל אחד שמשגיח על כל התחומים ועל כל הפרטים שבעולם, רק מכוח הניסים שקרו לעם ישראל, שהוכיחו זאת בצורה חד-משמעית. המטרה של התורה היא להורות לעם ישראל את הדרך למלא את ייעודו, כי העיקר הוא עם ישראל ולא התורה. גם התפקיד של הצדיקים, כמו של משה רבנו, הם לשרת את העם, ולא להיפך. ה' בחר בעם שלם, שכולל גם אנשים פשוטים וגם רשעים, והוא נתן להם תורה בהר סיני, וגם שתל בתוכם נשמות מיוחדות של צדיקים גדולים לאורך הדורות, כדי שהם ינהיגו את העם לאור התורה ויכוונו אותו למלא את תפקידו.
הרחבות
1. מי קדם – ישראל או התורה?
וְלוּלֵא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה. כבר במדרש מופיע שלמרות שהתורה קדמה לעולם, מחשבתן של ישראל קדמה לכול [מדרש רבה, בראשית, פרשה א' פסקה ד; ילקוט שמעוני במדבר, פרק כג, רמז תשסו], לפי נוסח ישן בתנא דבי אליהו "אלמלא ישראל אין תורה" [תנא דבי אליהו רבה, יח]. זוהי ממש לשון ריה"ל. בעל הקול יהודה מבאר שייתכן שבגלל שמחשבתן של ישראל קדמה לכול, קרא להם בפסוק 'בני בכורי ישראל'. דברים דומים כותב בעל האור החיים הקדוש: "להפר בריתי איתם... גם ירצה על התורה שנקראת ברית שאם אין ישראל, התורה שנתן ה' להם והיא אתם עמם הופרה" (התורה מכונה ברית, וכוונת הפסוק 'להפר בריתי איתם' היא שאם יכלו ישראל, התורה תופר יחד איתם) [ויקרא כו, מד] (וראה גם בספר משך חכמה בפירושו על טיעוני משה לאחר חטא העגל).
2. מעלת משה מכח ישראל
וְעוֹד, כִּי לֹא נִתְּנָה לָהֶם מַעֲלָה בִּגְלַל משֶׁה, אֶלָּא נִתְּנָה לְמשֶׁה מַעֲלָה בִּגְלָלָם. ריה"ל מסביר שמשה יכול להגיע לנבואה רק מכוח ההתרוממות של נשמת כלל ישראל. הילקוט שמעוני מוסיף שגם שאר הנביאים, לא נתנבאו אלא מכוחם של כל ישראל. שאם לא היו העם ראויים, לא היו הנביאים הללו מתנבאים [ילקוט שמעוני ירמיהו, פרק מב, רמז שכט, ועיין שם].
שאלות לדיון
מדוע לא מקבל הכוזרי את האמירה שיהיה האלוה מתפאר בבשר ודם?
מה בדיוק עונה החבר? מהו הפאר שהאלוה מתפאר בו?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
הנאה ממעשה שבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
האם מותר להתקלח ביום טוב?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
