ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
רבן יוחנן בן זכאי, שחווה את אירועי חורבן בית המקדש השני והקים את מרכז ההנהגה והתורה ביבנה, תיקן תקנות "זכר למקדש". במשנה במסכת סוכה (ג, יב) אנו לומדים: "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש". בזמן המקדש היו נוטלים את הלולב בבית המקדש כל שבעת ימי חג הסוכות ואילו בשאר חלקי הארץ יום אחד בלבד. סיבת הדבר היא על פי הכתוב בתורה: "ולקחתם לכם ביום בראשון, פרי עץ הדר", ואילו בהמשך כתוב: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", "לפני ה' אלוקיכם" - הכוונה במקדש. אחרי החורבן תיקן ריב"ז שיהיו נוטלים ארבעת המינים שבעה ימים זכר למה שהיה נהוג בזמן המקדש. הזיכרון מטרתו לשמר את מנהג המקדש בכל חלקי ארץ ישראל. החיוב של נטילת הלולב שבעה ימים הוא מדברי חכמים ולא מהתורה, אבל בתקנה זו טמון רעיון של התפשטות קדושת המקדש לכל בית כנסת ובית בישראל, בכל מקום נוהגים כמו שנהגו במקדש. האם בעתיד כשייבנה המקדש נחזור לנוהג הקודם שרק במקדש נטלו שבעה ימים? אינני בטוח. בכל אופן, נראה שעיקר התקנה היא שימור זכר המקדש.
המשנה ממשיכה ומלמדת אותנו על תקנה נוספת של ריב"ז: "שיהא יום הנף כולו אסור". יום ההנף הוא יום הנפת העומר בט"ז בניסן. עד יום זה, שבו היו מניפים את העומר ומקריבים את מנחת העומר, אסור לאכול תבואה חדשה, שנקצרה מיבול השנה. כשבית המקדש היה קיים היו ממתינים עד הקרבת קרבן העומר, ומיד אחרי ההקרבה היה מותר לקצור את התבואה החדשה ולאכול אותה. אחרי החורבן מדין תורה משעלה עמוד השחר של יום ט"ז בניסן מותר לאכול את התבואה החדשה. רבן יוחנן בן זכאי החמיר ותיקן שכל יום ט"ז אסור לאכול מהתבואה החדשה. סיבת הדבר, "מהרה ייבנה המקדש". המקדש עתיד להיבנות, ואם נתיר לאכול תבואה חדשה מעלות השחר, יאמרו "בשנה שעברה אכלנו מעלות השחר", ולא ימתינו עד הקרבת המנחה במקדש. לכן עדיף להחמיר ולאסור לאכול כל יום ט"ז, ושייבנה המקדש נקל ונאמר שניתן לאכול מעת הקרבת הקרבן. בתקנה זו טמונה אופטימיות נשגבה, כל יום אנו מצפים שייבנה בית המקדש.
תקנת נטילת הלולב יש בה זיכרון העבר, השפעה של העבר על ההווה, אנו נוהגים בכל ארץ ישראל כפי שנהגו במקדש: נוטלים לולב כל שבעה. רבן יוחנן בן זכאי מכוון אותנו גם לצפות אל העתיד, "מהרה ייבנה המקדש" ולכן יום ההנף כולו אסור. זיכרון מתחיל מהעבר, עובר להווה ופונה כלפי העתיד.
מצוות זכירת יציאת מצרים המופיעה בתורה: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג) מתחילה מזכירת העבר ועוברת להווה. נביאים רבים מזכירים את יציאת מצרים כזיכרון שמטרתו להשפיע על חיי העם בהווה, וגם בדברי חז"ל: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". יציאת מצרים משמשת גם כמודל לקראת הגאולה העתידה: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו), למרות שהנביא ירמיהו מתאר את הגאולה העתידית כגדולה מגאולת מצרים: "לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא ייאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם" (ירמיהו טז, יד-טו), עדיין יציאת מצרים משמשת כנקודה ההתחלה של הגאולה ותמיד נזכיר אותה (עיין מהר"ל תפארת ישראל פרק נ"ב).
בין אבל לזיכרון
זיכרון אינו אבל. האבל בהלכה היהודית מסתיים אחרי שנים עשר חודשים על אב ואם, ואחרי שלושים יום על שאר הקרובים. הזיכרון נשאר לתמיד. זיכרון מטרתו לגרום להפנמת משמעות האירועים שקרו בעבר, להעבירם להווה ולפעול למען העתיד.
עם ישראל מתייחד עם הנספים בשואה ועם חללי צה"ל ביום השואה וביום הזיכרון. שומה עלינו להתבונן כל שנה מה משמעותה של השואה האיומה, לשם מה חללי צה"ל מסרו את נפשם, מה אנו לוקחים לחיינו בהווה, ומהי הצוואה שהם הורישו לנו לעתיד.
ההפרדה בין ימי הזיכרון ליום העצמאות יצרה מצב שימי הזיכרון הפכו להיות ימי אבל, צער ושכול. ברור שהשכול והצער נמצא בליבותינו ובמיוחד בלב המשפחות השכולות, ואנו חייבים לחבק ולתמוך בכל מי שמרגיש צער. התמיכה חייבת להיות כל ימות השנה, במיוחד בחגי ישראל שבהם הקרובים מרגישים צער יותר גדול, שאינם יכולים לחגוג עם הקרובים שנספו, לכן בתורה מופיע שבחגים יש לשמח את היתומים והאלמנות.
במישור הלאומי, הזיכרון צריך להיות חלק מחגיגת העצמאות. חגי ישראל הם חגי שמחה. השמחה איננה הוללות, אלא שמחה מתוך כובד ראש. השמחה מתעצמת כשאנו זוכרים מאין הגענו. מי שזוכר את יום השואה ביום העצמאות, השמחה שלו היא בעלת משמעות יותר עמוקה. הוא מבין שיצאנו מגלות לגאולה. מי שזוכר את המחיר הכבד ששילמנו כדי לזכות בתקומת מדינת ישראל, חיים צעירים של רבים שמסרו את נפשם למען המדינה, יודע לשמוח על תקומת ישראל. ראש השנה נקרא בפי חכמים "יום הזיכרון", יום שיש בו אימת דין משולבת בשמחת חג. בקהילות אשכנז נהגו לומר תפלת 'יזכור' בימי החגים, ולא ראו בכך סתירה.
הקדושים שנספו בשואה ובמערכות ישראל עברו מחיי העולם הזה לעולם שכולו טוב, "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" (פסחים נ.). אנו חווים את חסרונם, אבל הם נמצאים במקום שכולו טוב, לא כמו העולם הזה שאנו עמלים שיהיה כולו טוב.
אני מאמין שבעתיד נזכה שהזיכרון ישולב עם השמחה, ואז השמחה תהיה בעלת משמעות ערכית ועמוקה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
