ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
הגמרא במועד-קטן (ט, ע"א-ע"ב) מביאה סתירה בין שני פסוקים. פסוק אחד אומר "פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו", פסוק שני אומר "אורח חיים פן תפלס". ומסביר רש"י את הסתירה, יש מצוות שבהן יש להעדיף הקטנה על הגדולה, ויש מצוות שבהן יש לעשות כל מצוה שבאה לידך, והגמרא מתרצת - כאן במצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים, כאן במצוה שלא יכולה להיעשות על-ידי אחרים. אומר רש"י, מצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים - פלס מעגל רגלך, שתעשה אתה הגדולה וחבריך הקטנה, מצוה שלא יכולה לעשותה על-ידי אחרים - עשה אותה, בין גדולה ובין קטנה. בהמשך - קושיה מפורסמת יותר, כתוב "כל חפציך לא ישוו בה (=בתורה)", הא חפצי שמים (=מצוות) ישוו בה, וכתיב "כל חפצים לא ישוו בה", דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה, והתירוץ דומה, מצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים אינה דוחה תלמוד תורה, מצוה שלא יכולה להיעשות על-ידי אחרים דוחה תלמוד תורה.
הגמרא בקידושין - תלמוד גדול
ישנה גמרא נוספת בקידושין (מ, ב). נשאלה שאלה: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר - מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר- תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו- תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. עד כאן הגמרא. יש הרבה לדקדק בגמרא זו, אבל השאלה הפשוטה היא - על מה מדברת הגמרא, האם השאלה היא מה גדול יתר בצורה סגולית, או שהשאלה יותר פרקטית-מעשית. אמנם יש גם להתבונן בצורת הצגת הדיון, שאלה בלי נימוקים, דעות בלי נימוקים, ולבסוף הכרעת הלכה מנומקת. ומי זה 'נענו כולם', גם מי שנחלקו קודם? אבל השאלה העיקרית - מה השאלה?
לפי מסקנת הגמרא בקידושין "תלמוד גדול" לא מובנת הגמרא במועד-קטן
אם נבין שהשאלה כאן קשורה לגמרא במועד קטן, והשאלה היא כאשר מזדמנים שנים (תלמוד תורה ומצוה) מה יש לתפוס, אם כך - ישנה שאלה: מסקנת הגמרא בקידושין היא שתלמוד גדול, ותלמוד תורה נחשב בפשטות למצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים, שהרי זו מצוה המוטלת עלי, ואחר לא יכול לעשותה במקומי, ומדוע הגמרא במועד קטן אומרת שמצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים דוחה תלמוד תורה? בשלמא אם מצוות גדולות מתלמוד תורה - מובן, כי שניהם אינם יכולים להיעשות על ידי אחרים, ובנוסף לכך מעשה גדול, אבל לפי רבי עקיבא שתלמוד גדול, מדוע מצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים דוחה תלמוד תורה? הרי גם התלמוד הוא מצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים?!
הסתייגויות: הקושיה היא רק על מצוות מזדמנות, וכן השאלה 'מה אם כבר עוסק במצוה' לא מתבארת כאן.
שאלה: לכאורה לפי המהלך של הקושיה בטלו כל המצוות?
תשובה: מסתבר שהגמרא שאמרה "יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה" לא דיברה על מצוות שאדם חייב בהן כסדר. תפילה, תפילין, תקיעת שופר, ביעור חמץ וכדומה. הגמרא מתלבטת רק לגבי מצוות מזדמנות. בהגדרה למדנית אפשר לומר שבזמן המצוות התדירות אדם אינו מחויב כלל בתלמוד תורה. ישנה שיטה שאסור ללמוד לפני תפילה, כנראה שבזמן זה אין כלל חובת תלמוד תורה, וממילא אין גם התנגשות גורפת בין תורה למצוות.
[איננו מדברים על אדם שכבר עוסק במצוה קטנה, אם צריך להפסיק בשביל מצוה גדולה, שברור שאסור לו להפסיק, שהרי העוסק במצוה פטור מהמצוה, ויש אומרים אפילו מצוה מדרבנן. ולכאורה גם בתורה זה כך, שאסור לו להפסיק, אבל רשום בזיכרוני שיש דיבורים על כך, איזה מהכללים גדול: "יכולה/לא יכולה להיעשות על ידי אחרים", או "העוסק במצוה פטור מהמצוה". יש דברי יחזקאל ויש הרב פרנק אבל נחזור לעניננו].
כל זה בתנאי שאנו מבינים נכון ששאלת הגמרא היא "מה קודם למה".
לפי שיטות שמעשה גדול - אין קושיה
באמת ישנן שיטות שמעשה גדול: רש"י בבבא-קמא יז. והשל"ה. אמנם קשה עליהם מהגמרא בקידושין שאמרה בפירוש "גדול תלמוד", אבל זו כבר קושית התוספות על רש"י בבבא-קמא, והתוספות חולקים על רש"י בביאור הסוגייא בבבא-קמא 'מי נתלה במי, הוי אומר קטן בגדול'.
חילוק בין ימי הבחרות לימי הבגרות ויישוב הסוגיות
התוספות מביאים הסבר חדש: מי שנמלך אם ללמוד תחילה או לעסוק במעשים, עדיף שילמד. אבל מי שכבר למד, עדיף שיעסוק במעשים. בשטמ"ק בבבא-קמא מופיע הסבר לגמרא בקידושין: השאלה היא מה עדיף שיעשה אדם בבחרותו: יעסוק במעשים או שילמד, והתשובה היא שעדיף שילמד, כי המעשה גדול, ואם ילמד כעת יעשה הרבה מעשים בהמשך ימיו. בגמרא בבבא-קמא מדובר בסוף ימיו, ולכן מעשה עדיף. כך מעמידים הראשונים הללו את הסוגיה בקידושין.
וזה אולי מסביר לנו את השקלא וטריא בגמרא בקידושין. שאלנו: במה נחלקו בהתחלה, מי זה "נענו כולם", ומדוע המסקנה? בהתחלה - דנו במישור העיוני-סגולי אם תלמוד גדול או מעשה גדול, אבל למעשה, גם רבי טרפון מודה שתלמוד גדול, כי תלמוד מביא לידי מעשה.
ישנו גם תוס' ר"י הזקן אצלנו בקידושין:
"שהתלמוד מביא לידי מעשה - ...כלומר שמי שיודע התורה עושה המצוות וירא מן החטאים בשלמות, אבל מי שלא ידע התורה, לא זה יראוי, שכבר נאמר, 'אין בור ירא חטא ולא עם-הארץ חסיד', מצורף לזה שבא לרמוז שחכם מצד חכמתו יגיע אל המעשה השלם והטוב והוא קנין המידות הטובות והממוצעות, מי שהוא בעל תכונות טובות לבד לא יגיע אליו חכמה שהוא בעל מידות טובות, וגם מעשיו שעושה אינם על דרך נכונה ולא על דרך אמת, שנאמר 'אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד'...".
אם נבאר את הגמרא בקידושין לפי הראשונים הללו, יתיישבו הגמרות בקידושין ובמועד-קטן: באמת מעשה גדול, והגמרא בקידושין התייחסה רק לימי הבחרות, והגמרא במועד-קטן באמת אינה מתייחסת לימי הבחרות. ומעשה גדול. רבי עקיבא מסתבר יחלוק על כך, כי סובר שהתלמוד גדול, ולכן הוא יקדום אף למצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים לא רק בימי הבחרות. ומסקנת הגמרא בקידושין נראית כרבי טרפון, "שהתלמוד מביא לידי מעשה".
מהרחבת דברי ר"י הזקן נראה שאין הכוונה ללימוד הלכה דווקא, אלא יש משקל הרבה יותר גדול: כל מבנה האישיות של האדם, סולם הערכים שלו והיותו בן תורה תלוי בימי הבחרות. וזה מה שנענו כולם ואמרו: יש תלמוד כזה ששוקל את כלל המעשה של האדם והוא איננו יכול להימדד רק בקנה המידה של הדקה הזו של התלמוד תורה, שודאי גם לה משקל עצום, אלא כל השעות והשנים של האדם על המכלול השלם שבהם, ושלמות המעשה התלוי בהם, כל אלו נותנים משקל עצום לשעת לימוד הזו, ולכן בשנים האלה התלמוד גדול. ולא דומה מי שעוסק במצוות מתוך תורה למי שלא כך: בזהירות, בזריזות, בנקיות, גם המסילת-ישרים אומר כך, הכל מתוך תורה. ואין דרך אחרת.
הכלל ההלכתי של הגמרא במועד קטן אינו חל בימי הבחרות
מה שכן, הכלל ההלכתי של הגמרא במועד קטן, שמצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים דוחה תלמוד תורה, אינו חל בימי הבחרות! משום שבאותם השנים התלמוד, שהוא תמיד מצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים, הוא בנוסף לכך גם גדול, לכן הוא ידחה אפילו מצוות שאינן יכולות להיעשות על-ידי אחרים.
הרא"ש בכתובות מביא מעשה מהירושלמי על אמורא ששלח את בנו ללמוד תורה, ושמע שהוא עוסק בלויות מתים. שלח לו אביו: הרי נמנו וגמרו שמצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים אין צורך לעשותה. ר"י הזקן מסביר שאכן היו אחרים שהיו יכולים לעשותה. אבל אני חושב, אולי יש לתרץ את הבן. תוס' ר"י הזקן מסביר שזו היתה מצוה עוברת, וזו היתה ההוא-אמינא של הבן. אבל ניתן להסביר, וכן נראה בספר האשכול, שבאמת בהלוויות הללו לא היה מספיק כדי כבוד המת. הבן חשב שמכיון שזו מצוה שלא יכולה להיעשות על-ידי אחרים הוא מחויב לעשותה, ואביו שלח לו שהוא בחור, ולכן לגביו חל הפסק של עליית בית נתזה "גדול תלמוד". את הפרט הזה הבן לא ידע.
עכשיו, הכלל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" מקבל משמעות גדולה הרבה יותר. אין הכוונה ללימוד סעיף זה בשו"ע שיביא לקיום הלכה פלונית זו. "גדול תלמוד", כלל תלמוד התורה, "שמביא לידי מעשה", כל המעשה של כל החיים, בכמות ובאיכות.
ועוד דבר אחד ברור. הלימוד של ימי הבחרות משפיע בצורה הרבה יותר רחבה. לא רק לימוד מעשי שמביא לקיום ההלכה. האדם נהיה אישיות אחרת, אישיות שמה שמדריך אותה הם חשבונות של תורה, האדם בלימוד בשנים הללו 'תופס' את התורה.
תלמוד תורה דוחה גם מצוות שלא יכולות להיעשות על-ידי אחרים הלכה למעשה
עד עכשיו הייתי אומר את הדברים הללו 'למעשה ולא להלכה'. לדעתי כך צריכה להיות ההדרכה לבחורי ישיבות, שאפילו מצוות שאינן יכולות להיעשות על-ידי אחרים בחורי ישיבה פטורים מהם [שוב, אין המדובר בתפילין וכדומה]. אחר זמן מצאתי את הדברים בשו"ע הרב בעל-התניא. הלכות תלמוד תורה עמ' 1684, ממש כל החשבון שאמרתי.
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
ראש כולל בישיבת ניר - קרית ארבע,
השעורים באתר מזמן היותו
ראש כולל ור"מ בישיבת בית אל.
דרכי הגאולה "וכל בנייך לימודי ה'", תחילת מתוך התורה הגואלת
להחזיר עטרה ליושנה (חלק עשירי). מתוך התורה הגואלת (חלק א')
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
