^ 1.. קידושין סט, א.
^ 2.. דברים כג, ג.
^ 3.. יבמות עח, ב במשנה.
^ 4.. יבמות עו, ב: "אלא מעתה, ממזר - ולא ממזרת! ממזר כתיב, מום זר".
^ 5.. דברים רמח, וכן עיין ביבמות עח, ב.
^ 6.. מצרי ואדומי מותרים לאחר ג' דורות, ועמוני ומואבי אף שזכריהם אסורים לעולם, נקבותיהם מותרות מיד. עיין יבמות עו, ב.
^ 7.. משנה בקידושין סו, ב: "כל מקום שיש קידושין ויש עברה, הולד הולך אחר הפגום".
^ 8.. עיין רמב"ם במורה הנבוכים ג, מט בסופו, שכך מסביר.
^ 9.. נראה שאף בבעילת אונס הוולד יהיה ממזר, כגון שבאו גויים והדביקו עריות זה לזה, שאף שזוהי אחת מעברות שבהם נאמר "יהרג ואל יעבור" אין העוברים נענשים, כמבואר ברמב"ם יסודי התורה ה, ד. ולמרות הכל יהיה הולד ממזר, וכן כתב האגרות משה אהע"ז ד, ט. נראה מכאן להוכיח שהממזרות אינה עונש אלא מציאות פגומה, כמו עמוני.
^ 10.. יבמות פז, ב.
^ 11.. דברים כג, ג.
^ 12.. קידושין סט, א.
^ 13.. עו, ב.
^ 14.. מט, א.
^ 15.. ויש דעות שלר"ע אף מאיסורי עשה יש ממזרים, וזוהי דעת ר' ישבב שם.
^ 16.. ומבארת הגמרא בקידושין עד, ב שלדעתו אף ממיתת בית דין יוצא ממזר.
^ 17.. שם.
^ 18.. אהע"ז ד, יג.
^ 19.. סו, ב.
^ 20.. כמבואר ביבמות מט, א, ובקידושין סח, א.
^ 21.. עיין בקדושין עב, ב שלכל אדם שלא שייך ל"קהל", כלומר שאינו שייך לקהל ישראלי מיוחס, מותר לישא ממזר, וכן ביבמות עו, ב לגבי פצוע דכא שמותר בנתינה, ועיין הערה 23 בדעת הרמב"ם.
^ 22.. אך מואבית ועמונית הינן כשרות לקהל וממזר אסור בהם.
^ 23.. לגבי פצוע דכא, הרמב"ם אסרו לישא ממזרת ודאית, וכן פסק השו"ע ה, א. מאידך, הטור והראב"ד מתירים, וכן פסק הרמ"א שם. בסברת הרמב"ם צריך לומר שסובר כתוספות בקידושין עב, ב ד"ה חמשה, דפצוע דכא "לא שייך ביה קהל", ומסביר המהרש"א שמכיוון שפסול זה נאמר רק בזכרים, אין כוונת הפסוק "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפחה בקהל ה'" (דברים כג, ב) להוציאו מקהל ולהתירו בפסולי קהל, אלא רק לאוסרו בקהל ישראל. אך מרש"י ותירוץ א' בתוספות הנ"ל (בקידושין עב, ב) נראה שפצוע דכא יצא לגמרי מקהל ומותר בפסולי קהל, וכדעת הראב"ד.
^ 24.. קידושין סט, א, יבמות עח, א.
^ 25.. אהע"ז ד, ס"ק לה. ואולי הבית שמואל דיבר רק לגבי גרים, שיש לו אפשרות להוציא ולדות כשרים על ידי נישואין לישראלית, אך ממזר בממזרת, שאין באפשרותם להכשיר את זרעם באופן רגיל, לא נאמר את סברתו של הבית שמואל. אך מצד שני, ניתן להכשיר את בניו של הממזר על ידי שפחה, וכמו שנבאר לקמן, ולפי זה שייך בו את סברת הבית שמואל, ויש לעיין.
^ 26.. עג, א.
^ 27.. עה, א.
^ 28.. רי"ף ורא"ש שם, הרמב"ם והשו"ע ד, כד.
^ 29.. כמבואר בקידושין עג, א "לא יבוא ממזר בקהל ה', ממזר ודאי הוא דלא יבוא, הא ממזר ספק יבוא, בקהל ודאי הוא דלא יבוא, הא בקהל ספק יבוא, ומה טעם אמרו ששתוקי ואסופי אסורים זה בזה? משום מעלה עשו ביוחסין".
^ 30.. סט, א.
^ 31.. אמנם כיום בעידן ההנדסה הגנטית, ניתן לגרום שכל "זן" הממזרים יהיה זכרים ובכך להפחית את שיעור הממזרות בישראל. דהיינו, כל הממזרות יינשאו לממזרים, ו"ידאגו" שהולדות יהיו רק זכרים, ובכך כל הנכדים של הממזרת יהיו ישראלים כשרים. כמובן שהדבר דורש עיון מבחינה אתית-רפואית, אך לכאורה הדבר יגרום לטיהור עם ישראל.
^ 32.. שו"ע ד, כ.
^ 33.. ר' יצחק יעקב וייס - רב בלונדון ובירושלים, נפטר בתשמ"ט.
^ 34.. ר' מרדכי יעקב ברייש - רבה של ציריך, נפטר בתשל"ז.
^ 35.. עבדים א, ו, על פי ערכין כט, א.
^ 36.. שד, ס"ק כו.
^ 37.. מהרשד"ם א, ט. חלקת יעקב אהע"ז כג - כה. מנחת יצחק ה, מז - מח.
^ 38.. מה גם שכלל לא פשוט שיש בארץ ישראל מושג של "דינא דמלכותא דינא", עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך "דינא דמלכותא דינא".
^ 39.. לגבי ספק ממזר, הרדב"ז (מובא בבאר היטב ד, כד) מתיר לספק לישא שפחה. לעומתו מביא הפתחי תשובה (ד, כד) דעות של אחרונים התמהים על הרדב"ז וחולקים עליו. הפתחי תשובה מביא פתרון נוסף בשם החכם ר' שלמה בן עזרא והוא על ידי שחרור שפחתו עם תנאי שתנשא לכשר, ואז יוכל לישאנה, דאם הוא ממזר, אז האשה היא שפחה, ובניו עבדים ויוכל לטהרם על ידי שישחררם. ואם הוא כשר, אז אשתו משוחררת ובניו כשרים. אך רע"א (על השו"ע ד, הערה יב) מביא "פני משה" שחולק על ר' שלמה, וכן נראה מפשט השו"ע והרמב"ם: "ואין לספקות אלו תקנה" (וטעמו משום שאין ברירה בדבר שניתן לברר).
^ 40.. סו, ב.
^ 41.. ד, כ.
^ 42.. וכן כתב חלקת יעקב הנ"ל.
^ 43.. כתובות ג, א לגבי אונס בגיטין; גיטין לג, א לגבי ביטול גט; גיטין עג, א לגבי שכיב מרע; ובב"ב מח, ב, לגבי תלויה וקדיש, וכן ביבמות קי, א.
^ 44.. לג, א ד"ה ואפקעניהו.
^ 45.. חלק א, ט. ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון, נפטר בתרע"א, פולין.
^ 46.. מנחת שלמה א, עו.
^ 47.. עונג יו"ט קסט, כתב סופר אהע"ז סח.
^ 48.. כרך יז, עמוד 251.
^ 49.. תחומין כב, עמוד 191.
^ 50.. הרב זלמן נחמיה גולדברג, תחומין ה 248. הרב עזרא ביק, תחומין ז 266. הרב מרדכי רלב"ג, תחומין כ 322. וכן הרב שאול ישראלי זצ"ל בתשובה שענה למכון פוע"ה.
^ 51.. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, תחומין ה 260. הרב יעקב אריאל, תחומין טז 171.
^ 52.. נשמת אברהם חלק ד אהע"ז סימן ה עמוד טז.
^ 53.. סוגיית אלמנת עיסה - כתובות יד, א; סוגיית משפחה שנטמעה נטמעה - קידושין עא, א; סוגיית ארבע אמהות, קידושין עו, א. וכן שו"ע ב, א-ה.
^ 54.. עו, א.
^ 55.. אנו מסבירים את הסוגיה לשיטת הרמב"ם, שכן היא נפסקה בשו"ע ב, ג. ולשיטתו מחלוקת רבי מאיר ורבנן עוסקת בחשש ממזר וחללות, ולשיטתו עושים בדיקה לכל יהודיה המתחתנת, אך הזכרים אינם צריכים בדיקה. אולם יש ראשונים (תוספות שם ד"ה צריך, וכן רא"ש) שמעמידים את הסוגיה רק על חשש חללות, אבל לממזרות אין צורך בבדיקה ולשיטתם הבדיקה היא רק לבאות להינשא לכוהנים, אך לשאר המתחתנות אין צורך בבדיקה. הר"ן והרמב"ן סוברים בדומה לרמב"ם שהבדיקה היא לכל המתחתנות, אף עם ישראלים, אלא שהם סוברים שחוששים לממזרות גם אצל הזכרים, ומצריכים בדיקה אף בזכרים.
^ 56.. כו, א.
^ 57.. קידושין עו, ב ד"ה כשקרא.
^ 58.. אסורי ביאה יט, יח.
^ 59.. ב, ג.
^ 60.. סברתם כפשט הגמרא, שמכיוון שלגבי כהונה לא הוזהרו הנשים מלהינשא לחללים, כך לגבי ממזרות, אף שהוזהרו מלהינשא לממזרים, הקלו בהן שאינם מצריכות בדיקה בגברים, על פי בית שמואל ב, ס"ק ט.
^ 61.. הנ"ל.
^ 62.. וסברתו שיש לחוש לדעת הרמב"ן והר"ן שמצריכים בדיקה לממזרות גם לזכרים. ואף לדעת רש"י, מה שלא הצריך בדיקה לזכרים, הוא לפי שיטתו שמספיק קול להצריך בדיקה, אך אם יש עדות מפורשת, יתכן שיש צורך לבדוק אף אצל זכרים.
^ 63.. אמנם יש דעה בראשונים, דעת הרמ"ה, (מובא בטור סימן ב, ובשלטי הגיבורים קידושין עמוד ט ברי"ף אות ב) שכל ההיתר של רבנן "כל המשפחות בחזקת כשרות", הוא רק כשיש חזקת כשרות, אך אם משפחה הגיעה מחוץ לארץ ואין ידוע עליה שום מידע על עברה, היא חשודה ויש לבודקה אף לדעת חכמים. והבית שמואל (ב, ס"ק ג) טוען שכך הבין השו"ע ג, א בדעת הרמב"ם (וכהסבר א' במגיד משנה על הרמב"ם איסורי ביאה כ, ה) וכן פסק. אך הפתחי תשובה (ב, ב) בשם שער המלך חולק על הבית שמואל, ועוד שכל הראשונים (טור, רא"ש, תוספות, ר"ן, רמב"ן) חולקים על שיטת הרמ"ה וסוברים שאין לחוש לממזרות כלל וכן עיין שו"ת יביע אומר ז, אהע"ז א ס"ק ו-ז שגם כן חולק על הבית שמואל על הבנתו את השו"ע.
^ 64.. יש הטוענים שהחובה לב' עדים היא משום שעדי יחוס הם עדי ערווה (רע"א, חזון איש), ויש הטוענים שאין זה גדר עדי ערווה אלא מעלה עשו ביוחסין להצריך ב' עדים אף שזה דין איסורים (שב שמעתתא, אחיעזר) ועיין על נושא זה באנציקלופדיה תלמודית ערך "יוחסין" ס"ק ב.
^ 65.. עא, א.
^ 66.. ב, ה.
^ 67.. עיין באגרות משה אהע"ז ד, ט שמשווה דין זה להלכות שבת. ועיין אנציקלופדיה תלמודית ערך "יוחסין" סעיף ח שמביא עוד טעמים לדין "כיוון שנטמעו נטמעו".
^ 68.. על פי הדרכי משה ב, ב וכן פשט דברי הרמ"א הנזכרים לעיל: "וכל זאת דווקא למי שיודע בדבר...". ויש להעיר, שלגבי משפחה מוטמעת בספק ממזר , יש דעות שמותר אף ליודעים בדבר להינשא עימהם, וכן דעת המהרש"ל והבית שמואל (ב"ש ב, טז). אך הבית יוסף והגר"א (ס"ק לא) אוסרים לכתחילה אף בספק ממזר.
^ 69.. אמנם לגבי אסורי שבת, יש דעות באחרונים שיש עברה אף ב"מתעסק", עיין שו"ת רע"א קמא ח, וכן בבית האוצר להר"י ענגיל מערכת א-ו כלל כד. אך יתכן שכאן שונה הדבר מהלכות שבת, מפני שכאן הגמרא עצמה מביאה מקורות מפורשים ש"כסף מטהר ממזרים" ושלעתיד לבוא יבוא אליהו ויטהר ממזרים, ועיין ר"ן שם שאין בין העולם הזה לימות המשיח לעניין זה, ויש עוד מקום לעיין בדבר.
^ 70.. "אבל מה אעשה, שהרי גדולי הדור נטמעו בה", שם בגמרא.
^ 71.. ב, ס"ק יט.
^ 72.. כך נראה מההוא אמינא של ה"חלקת מחוקק" ב, ס"ק ט.
^ 73.. ב, ס"ק ט, וסברתו, שהרי כשיש ב' עדים, עלולים העדים להעיד בבי"ד, ולגרום למשפחה שנישאה ל"מוטמעים" לפסול בזרעם. וכדעת החלקת מחוקק סובר גם החזון איש אהע"ז א ס"ק יח. אך מהרמ"א והר"ן לא משמע כן.
^ 74.. ואף לדעת רש"י הנ"ל, יש צורך "שיקראו עליה שני עדים שמץ של פסול" וכן מדייק הפתחי תשובה ב, ס"ק ג.
^ 75.. וכל זאת לפי סברתנו בסוגיה, אך עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך "יוחסין" סעיף ח שמביא עוד טעמים לדין "כיוון שנטמעו נטמעו", ושם מובא בשם המהרי"ט שההיתר של משפחה שנטמעת הוא רק בספק ממזר ולא בודאי, עיין שם טעמו. ולפיו בודאי-ממזר יש עניין לפרסם. אך לסברתנו אין שום איסור בנשואי הממזר שאינו מודע למעשהו.
^ 76.. חוץ מדעת הבית שמואל הנ"ל, הערה 64.
^ 77.. שו"ע ב, א.
^ 78.. כמובן שאין כאן פסיקת הלכה, והפסיקה בדברים חמורים אלו נתונה לגדולי הדור בלבד.
^ 79.. יבמות עח, ב.
^ 80.. ועיין בית שמואל ב, ס"ק יח, בשם ספר חרדים (תק) שממזר אינו חי יתר מי"ב חודשים, כמו טרפה. ומוסיף הבית שמואל, שאם במקום א' הממזר היה מפורסם לכל, ועבר הממזר למקום ב' ושם אינו מפורסם, הממזר יכול להאריך ימים אף שבמקום מגוריו הוא לא ידוע כממזר.