בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • עירובין
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה 25 דק' האזנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

(עט: במשנה – פ: במשנה)

 

חלק א – האם כשמזכה להם את העירוב צריך מעשה קניין (הגבהה טפח)

או שלא, כי יש משהו אחר שיוצר גמירות דעת.

 

עירובי חצרות ושיתופי מבואות

עירובי תחומין

בתנאים

שמואל

צריך

לא צריך

(סברא בתוס' – כי השני אמר לו לערב, וזה יוצר גמירות דעת).

המשניות

רב יהודה לגבי שיתופי מבואות (הגבהה טפח) וסבי דפומפדיתא

רב

לא צריך

(סברא - כי זה חשוב גם למבצע, ממילא "גמר ומקני").

צריך

רב תנא ופליג

ר' חייא לגבי עירובי תחומין (שחלק על ריש" ברי"ס)

ר"נ מחמיר כשניהם

צריך

צריך

 

 

הערות:

  1. 1.תוס' – רק כאן מקלים ומספיק טפח, אך בקניינים צריך יותר.

[ולפי זה מובן למה הברייתא קוראת לטפח "משהו"].

  1. 2.סברות – כתבנו בטבלה.
  2. 3.בעירובי תבשילים צריך מעשה קניין (שמואל, ומסתמא גם ר"נ יסכים).
  3. 4.עוד דינים של סבי דפומפדיתא:
  4. a.מקדש שותה מלוא לוגמיו.
  5. b.עושים מדורה לחיה וחולה גם בקיץ.
  6. c.אם גוים שומרים על עץ ולא אוכלים פירותיו זה אשירה (שמואל מצריך יותר).

 

חלק ב – דעת

(פ. רבע תחתון)

א. שמואל ור"ל - אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו (אפילו בעל כורחו)

            A. ומכאן למדו ר' זירא ורב יהודה שאשתו של גוי משכירה שלא מדעתו.

                        (אגב, דוגמאות דומות:
                        1. סד. שכירו ולקיטו של הגוי משכיר במקומו (תוס' כאן).
                        2. מקור - בעה"ב של הגוי משכיר במקומו).

            B. מיתיבי – נשים שעירבו שלא מדעת בעליהן – אינו עירוב.
            תשובה – אם בלעדיו אסורים בחצר – מקלים ועושים בע"כ, אם לא אסורים – לא עושים.

            C. סיוע – כופין שכן להשתתף בלחי או קורה.
            דחייה – שם "ליכא מחיצות", כלומר שמשמש כמחיצה רביעית ויש גם תועלת מציאותית.

 

(משנה פ:)

ב. האם צריך להודיע כשלוקח עירוב משלהם?

A. בנתמעט או כלה העירוב (אחרי שכבר נתנו הסכמתם לעירוב, בהנחה שלתחילת עירוב צריך להודיע)

גורמים שיכולים להשפיע:

בשני מינים > מין אחד

כלה > נתמעט

בברייתא – הבנה ראשונה – תלוי רק בכלה/נתמעט:

כלה – מודיע (גם במין אחד),
נתמעט – לא מודיע (גם בשני מינים).

קשה על המשנה – שמודיע גם בנתמעט!

            תשובות:

            במשנה מדובר ב:

  1. 1.גם במשנה מדובר בכלה ("נתמטמט"), ובמין אחד או שניים.
  2. 2.הברייתא התכוונה או כלה או שני מינים (ואפילו נתמעט) – ובזה משנתנו.

 

B. בלקיחה הראשונית של העירוב - מחלוקת התנאים:

1. במשנה פא: -

            חכמים – אין מערבין אלא מדעתו,

            ר"י – רק בעירוב תחומין צריך דעת, אך בעירוב חצרות לא צריך.

2. משנתנו (ובברייתא בתחילת פ.) צריך להודיע.

 

באמוראים:

רב שיזבי (אצלנו) – חכמים חולקים על ר"י, וסוברים שצריך להודיע,

            ומשנתנו גם בחצר הפתוחה למבוי אחד, והכוונה שצריך להודיע כשלוקח משלו.

(בגמרא אצלנו: רב שיזבי לומד ממשנתנו שחכמים אכן חולקים על ר"י, ושואלת הגמרא פשיטא, ועונה שיכולנו לחשוב כריב"ל-)

ר' יהושע בן לוי (שם – פא:) – חכמים מסכימים לר"י שלא צריך להודיע,

ומה שכתוב במשנתנו שצריך להודיע זה בחצר בין שני מבואות – שיש בזה גם חובה ולא רק זכות (ואז צריך להודיע לו גם כשמזכהו מהאוכל שלו).

 

(פ: משנה + שליש תחתון)

חלק ג – שיעור עירוב חצרות ושיתוף מבואות

א. כשנתמעט –

לפני השבת הראשונה – מוסיף,
אחרי השבת הראשונה –

רי"ס – לא צריך להוסיף,

ת"ק – מוסיף [לרש"י. ר' יהונתן – ת"ק לא חולק, והתכוון ללפני השבת הראשונה].

ב. שיעור העירוב

המשנה על פי ההסבר של רב יצחק ברי דר"י בדברי שמואל:

צריך או שתי סעודות או גרוגרת לכל אחד – הקטן ביניהם.

ומתוך הנחה שמזון שתי סעודות = 18 גרוגרות,

יוצא:

מרובין (18 ומעלה) – מספיק מזון שתי סעודות לכולם

מועטיםכרגוגרת לכל אחד.



שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il