ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר סעודה וברכות הנהנין

בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאלֹקֵינוּ

לחץ להקדשת שיעור זה
מנחש נחושת לנחושתן
"וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם" – להסיר את מכת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים. אלוקים שומע לתפילתו ונותן פתרון, אבל לא מסיר את הנחשים. "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי". הסליחה שהעם ביקש לא מספקת ויש חשש שירצו לחזור למצרים. לכן אלוקים נותן להם רפואה באמצעות נחש הנחושת.
המשנה בראש השנה (כט, א) מסבירה את כוחו של הנחש: "וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ מְחַיֶּה?! אֶלָּא בִזְמַן שֶׁיִשְׁרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין לִבָּן לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִין וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִין". אלף שנים אחרי יצירת נחש הנחושת נשכחה המטרה שלשמה הוא נוצר. על כן חזקיה המלך משבר אותו. "וכִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מלכים ב יח ד).

קיטורים לנחש
בימי חזקיה לא הוליך נחש הנחושת את לב ישראל לאביהם שבשמים, הוא הפך להיות אליל שמקטרים לו. על כן שברו חזקיהו והודו לו חכמים (פסחים נו ע"א). כמו הנחש, כך כל דבר יכול לאבד את האמת שלו. אפילו לימוד תורה יכול להפך לרועץ. "זכה – סם חיים. לא זכה – סם מוות".
גם יראת שמים יכולה להיות מזויפת וחיצונית. "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". על כן מנבא ישעיהו לעם ישראל באותו דור: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר". חיצוניות שמביאה חורבן לעם ישראל, חלילה.

בין ברכת המזון לתפילת י"ח

התיקון שמביא את הגאולה
אחרי שלמדנו כי עבודה בלי לב היא הסכנה, נבין שעבודה בלב שלם היא התיקון להבאת הגאולה. כך אנחנו אומרים בקריאת שמע: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". כך נזכה לרשת את הארץ וירבו ימי בנינו "עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ".
אמנם אם חלילה יפתה לבבנו לעבוד בלי לב, מתארת התורה את ההידרדרות עד הגלות: "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מדגיש עניין זה פעמים רבות. והיה מהדר לעצמו ומלמד לאחרים לומר את התפילות של הבן איש חי וכל "לשם ייחוד", שכולן תפילות לעורר את הלב ללמוד תורה ולקיים מצוות במעשה, בדיבור, במחשבה, בכוונה טהורה וברעותא דלבא.
עבודה שבלב היא תפילה
בתפילת י"ח צריך אדם לכוון את לבו שהשכינה כנגדו. בקריאת שמע מכוונים שהדברים יהיו על לבבנו: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ". כדי שלא ניפול ב"מצוות אנשים מלומדה", קוראת התורה לתפילה מהלב "עבודה" – "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". כי היא דורשת מאמץ.
בתפילה בציבור יש דברים שמסייעים לכוונת הלב. יש אווירה של קדושה. יש איסור לאכול קודם התפילה. יש ספר תורה מול עינינו, לוחות הברית המזכירים את בית המקדש. "למנצח" שמזכיר את המנורה שבמקדש. יש לפחות מניין מתפללים. יש שליח ציבור שמעורר אותנו באמצעות קולו הנעים. גם ההליכה לבית הכנסת מכינה את האדם לתפילה. "הכון לקראת אלוקיך ישראל".

ברכת המזון באימה
כל הדברים הללו לא קיימים בברכת המזון. עם זאת "ארבע ברכות של ברכת המזון דינם כתפילת שמונה עשרה", לכן "לא יברך עומד או מהלך, אם אינו בדרך, וגם לא יהא מסב שהוא דרך גאוה, אלא ישב באימה" (בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת חוקת).
זה לא קל, כי את ברכת המזון אדם מברך בתוך ביתו אחרי האוכל, כשהוא שבע. לפעמים יש רעש של הילדים והמשפחה סביבו. במצב זה הוא אמור לברך את ברכת המזון באותה כוונה של התפילה, אם לא למעלה מזה. סוף סוף חיוב הברכה של ברכת המזון הוא מהתורה ממש, יותר מתפילת י"ח. "מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך'" (רמב"ם ריש הלכות ברכות פרק א' הלכה א'). וזה דבר שאינו קיים בכל הברכות האחרות, שכולן מדרבנן, ויש אומרים כולן מלבד ברכת התורה.

ברכה בשמחה רבה ובטוב לבב
עוד כתב הבן איש חי משם "שער הכוונות", כי צריך לברך ברכת המזון בשמחה גדולה. "אף על פי שנתבאר לעיל, שבתוך הסעודה אם הוא בחול יתעצב אל לבו, ובפרט אם הוא ביחיד, על החרבן, כנזכר בשם הזוהר, אמנם בברכת המזון אדרבא צריך להראות שמחה יתירה בלבו". ובהמשך: "ולכך צריך לברך ברכת המזון בעין טובה ובשמחה יתירה, להראות לפניה כנדיבים בעין טובה, ולא כצרי עין".
ובהמשך הביא משם רבנו הרש"ש ז"ל, שכתב בסידורו: "קודם ברכת המזון יכוין להכין עצמו לקיים מצות עשה לברך ברכת המזון, ביראה ובאהבה ובכונה עצומה, ובשמחה רבה, ובטוב לבב, להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון למלכותא קדישא דאצילות, וממנה לנו ולכל העולמות הקדושים, ויעצום עיניו ויאסור ידיו זה על גב זה ימנית על השמאלית, כיושב לפני המלך מלכו של עולם, מלכותא קדישא דאצילות".

הפסק בברכת המזון כמו הפסק בתפילת י"ח
אנו יודעים כי אם אדם שומע קדיש, קדושה או ברכו בקריאת שמע, צריך להפסיק ולענות. אמנם אם שומע אחד מאלו בתוך תפילת י"ח לא מפסיק כדי לענות, כי הוא עומד לפני מלך. וכיוון שאמרנו לעיל שברכת המזון היא כמו תפילת י"ח, הרי שאם תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון שמע קדיש או קדושה או ברכו לא יענה, ובוודאי אם שמע ברכה אחרת שמישהו מברך לא יענה.
מה שאמרנו, שלא יענה לקדיש, לקדושה ולברכו, הוא בכל ארבע הברכות עד שמתחיל לומר "הרחמן". ואולם כשמתחיל לומר "הרחמן" עונה לכל דבר שבקדושה, ובוודאי ל"אמן" של ברכות או לקדיש, קדושה וברכו.
רביעית מדרבנן
יש שאלה לגבי הברכה הרביעית, "המלך הטוב המטיב לכל", כיוון ששלוש הברכות הראשונות הן מהתורה והברכה הזאת היא מדרבנן. זאת הסיבה שאנו אומרים אחריה "אמן" בלחש. עוד אנו מחלקים בינה לבין שלוש הברכות הראשונות בפועלים שכירים, שבשעה שעובדים אצל בעל הבית אין הם מברכים ברכה רביעית על חשבון זמנו של בעל הבית, אלא רק את השלוש הראשונות. אף שמדובר בדקות ספורות, לא חייבו חכמים את בעל הבית להפסיד את זמנו בברכה זו, שהיא תקנתם.
אם כן יש לדון האם יש מקום לנהוג בה כמו ברכות קריאת שמע, שיהיה מותר לענות בתוכה על קדיש, קדושה וברכו. או שמא נאמר כי דינה כמו שלוש הברכות הראשונות לעניין זה, שלא מפסיקים בהן לענות קדיש, קדושה וברכו.
הבן איש חי התייחס לסוגיה הזאת וזה לשונו: "ארבע ברכות של ברכת המזון דינם כתפילת שמונה עשרה, ואין לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו, וכן לשאול בברכת המזון מפני היראה ומפני הכבוד דינו כתפלת שמונה עשרה" (בא"ח חוקת אות ג', עיין כה"ח סי' קפ"ח ס"ק א').

מלאכת הברכה
כתב ה"בית יוסף" (או"ח קפג) בשם הירושלמי (ברכות פ"ב ה"ה), שאסור לברך והוא עוסק במלאכתו, ודבריו הובאו ב"שולחן ערוך". ומהי מלאכה שאסורה בשעת ברכת המזון? יש אומרים שהכוונה לסדר שולחן או לנגב את ידיו, או להבריש מכנסיו. וכל שכן אם אדם נמצא בדרך ונוהג – לא יכול לברך.
כך כתב הבן איש חי שם: "אסור לברך והוא עוסק במלאכתו, ואפילו תשמיש קל, כגון מנגב ידיו או לובש מלבושו וכיוצא", או מניף במניפה מפני החום והזבובים. "כי ברכת המזון ותפלת העמידה דינם שוה בעניינים אלה, ואין הפרש ביניהם". וכל שכן נהיגה ברכב.
בישיבה של מטה
הזכרנו את הדברים השווים בין תפילת י"ח לברכת המזון. וצריך לומר שיש כמה דברים שונים מתפילת י"ח, שבתפילה אדם צריך לעמוד כמלאך ורגליו ישרות. בברכת המזון הוא צריך לשבת כבן-אדם ולכוון כמו בתפילת י"ח. "ואם אין לו כוס בידו, יהיו ידיו אסורות זה על גב זה על החזה, ועוצם עיניו ומברך בכונה". אמנם אם לא יכול לכוון בלי סידור – יכול לאחוז סידור בידיו לברך ממנו, וכמו בתפילת י"ח יראה שכינה מול עיניו כשמברך ומכוון בברכה זו.

האם הרהור כדיבור?

הזן את הקול
הבדל נוסף בין תפילת י"ח לברכת המזון הוא הברכה בקול. אנחנו רגילים להתפלל תפילת י"ח בשקט, "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". אבל בברכת המזון צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו. וגם בזה צריך אדם להזכיר לעצמו כי בנוהג שבעולם אדם ממשיך במנהגו, וכדי לשנות מנהג צריך אדם לשים על לבו לברך כמו שכתוב בהלכה.
בברכת המזון לכתחילה אדם צרך להשמיע לאוזניו ובדיעבד יצא (עיין ברכות ט"ו ומגילה י"ט ושו"ע סי' ס"ב סע' ב'). וכתב הבן איש חי (חקת ז) כי יש סוברים שאם לא השמיע לאוזניו לא יצא, לכן אם יש לו עוד פת ייטול ידיו ויברך ויאכל ויברך ברכת המזון בקול כמו שצריך.

הרהור בדיעבד
אמנם דעת הרמב"ם בהלכות ברכות (א' ז') שבדיעבד יוצא ידי חובה בהרהור. "כל הברכות כולן צריך שישמיע לאוזנו מה שהוא אומר, ואם לא השמיע לאוזנו – יצא בין שהוציא בשפתיו ובין שבירך בלבו". דהיינו בהרהור בלב בלבד ללא שום הנעת שפתיים. ומקורו מהגמרא שאמרה: "לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא" (ברכות ט"ו ע"א וע"ב).
הרמב"ם מפרש את הגמרא כפשטה. "בלבו" פירוש "הרהור". אבל רש"י, תוספות, ר' יונה ואחרים מפרשים בלבו – שחתך בשפתיו אך לא השמיע לאוזניו. כמותם פסק מרן השו"ע שגם בברכות חייבים להשמיע לאוזניו, ובדיעבד אם חתך בשפתיו אך לא השמיע את הברכות לאוזניו – יצא, אבל ללא שום הנעת שפתיים אלא בהרהור בלב בלבד – לא יצא ידי חובתו. שכך כתב: "צריך שישמיע לאוזניו מה שמוציא בשפתיו, ואם לא השמיע לאוזניו – יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו" (סי' קפ"ה סעי' ב').

ספק ברכת המזון לחומרא
על-פי הרמב"ם הזה פסק הבן איש חי בכמה מקומות שאם יש לאדם ספק בברכות אם צריך לברך או לא, וכגון שמסופק בברכות השחר אם בירך או לא בירך, לא יכול לברך שנית, כי חיוב ברכות זה הוא ספק דרבנן ולקולא. אמנם טוב שבמקרה זה יברך את הברכות בהרהור, או שיהרהר את שם ה' ואת המילים "מלך העולם", ויאמר בפיו את שאר הברכה.
אמנם בברכת המזון אם אכל ושבע ונתעורר לו ספק אם בירך או לא בירך – כיוון שהחיוב של הברכה הזאת הוא מהתורה, ספק דאורייתא לחומרא וצריך לחזור ולברך על מזונו ברכת המזון.

סדר הברכות

ברכה על המזון, על הארץ ועל ירושלים
בברכה הראשונה של ברכת המזון אנו מודים על המזון שאלוקים נותן לכל בעלי החיים. לכל היצורים. "כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ברוך אתה ה' הזן את הכל". בברכה השנייה אנו מודים על ארץ ישראל. בהקשר זה אנו מזכירים את הברית שאלוקים כרת עם אבותינו על הארץ ומודים גם על התורה שבלעדיה אין לנו הארץ. וכאן יש שואלים: למה להזכיר את הארץ בברכת המזון?
במיוחד יש לשאול על הברכה השלישית, שבה אנחנו מתפללים על בניין ירושלים, בית המקדש וההיכל. "וכל שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובה". מה שייכות יש להם עם ברכה על אוכל שאדם אוכל? הרי בכל העולם כולו מברכים על אוכל, ולא רק בארץ ישראל ובירושלים.

ארץ ישראל – מקור השפע
התשובה לכל השאלות הללו מצויה בפסוק שממנו לומדים חיוב ברכת המזון. שם כתוב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח י). הארץ מקור השפע של הברכה. ככל שאנו יותר מושרשים בארץ ישראל – אנו ניזונים יותר מהשפע הרוחני והגשמי שנשפע בארץ. ובמיוחד ירושלים, שאנו רואים בחוש כיצד עם ישראל התחזק כלכלית ורוחנית אחרי שחרור ירושלים, ומאז אנחנו רק הולכים ומתחזקים מבחינה כלכלית, רוחנית וצבאית.
ירושלים – שער השמים
זו הסיבה שאנו אומרים באמצע ברכה זו "אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָֹר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא". במה קשורה הבקשה הזאת לבקשה על מלכות בית דוד ובניין ירושלים, שבה אנו פותחים את הברכה ובה אנו מסיימים?
את התשובה הזאת צריכים לזכור בכל פעם שמברכים ברכת המזון. שהשפע מכל סוג שהוא מגיע מירושלים ומבית המקדש. "זה שער השמים". שפע כלכלי וצבאי, יופיו של עולם ואורו של עולם. שירה ושמחה. וכמובן תורה נבואה ומלכות. הכול נשפע מירושלים. אם תהיה לנו ירושלים בנויה, נקבל שפע ישר מאלוקים. "אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ". ישר מאבא שבשמים.
אם תהיה לנו ירושלים בנויה, לא נצטרך הלוואות מאומות העולם. לא נצטרך "לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָֹר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם". נהיה מחוברים למקור השפע "לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה". ממילא לא נתבייש כלל לבקש מהם טובות בבניין ירושלים "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא".

אוצרו הטוב – ירושלים ובית המקדש
אם נעשה מצוותיו של ה', יתקיים בנו "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה" (דברים כח יב).
על הפסוק הזה אומרת הגמרא (בבא בתרא כה ע"ב) שהאוצר הטוב נמצא בירושלים ובבית המקדש. כך בגמרא: "וְאָמַר רַפְרָם בַּר פַּפָּא, אָמַר רַב חִסְדָּא, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָשׁ אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין מֵאוֹצָר טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כח) 'יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב'. בִּזְמַן שֶׁיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָם, גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב, וּבִזְמָן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָם, אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב".

כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל
הגמרא במסכת ברכות (מח ע"ב) אומרת: "אָמַר רַבִּי נחמן, מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן בִּרְכַּת הָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם. דָּוִד תִּקֵּן 'עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ'. וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן 'עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ'. 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' - בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ, כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר, דְּאָמַר רַב מַתְנָא, אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. 'הַטּוֹב' - שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב' - שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה".
הרוגי ביתר ניתנו לקבורה בט"ו באב, ופלא גדול הוא שעל זה יתקנו ברכה לדורי דורות. למה לא תקנו על השואה ועל פרעות ת"ח ות"ט? למה לכוון על כך בברכת המזון? וכי אין אירועים שמחים להודות עליהם? ולוואי לא היו נהרגים ולא ניתנים לקבורה באופן זה. גם אם היה מקום בשעתו להודות על שניתנו לקבורה, למה להודות בכל פעם שאנו אוכלים, במשך אלפי שנים? וכי מה זה קשור לברכת המזון?
ענה על זה ה"בית יוסף" (קפט) בשם הרא"ש בשם הירושלמי: "כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד, ולכך סמכוה אצל בונה ירושלים". כלומר, ברכה רביעית היא חלק מברכת "בונה ירושלים", שכל מי שלא אמר בה "מלכות בית דוד" לא יצא ידי חובה. מתוך חורבן ירושלים וחורבן מלכות בית דוד בא חורבן ביתר והרג כזה גדול.
ו"כשנחרבה ביתר – נגדעה קרן ישראל". כבודו של עם ישראל ירד פלאים. שאומות העולם ראו איך נחשבנו כצאן טבחה, איך היו פגרינו מושלכים כדומן על פני האדמה, נזדלזלנו מאוד בעיניהם והיינו נחשבים אבק אדם.
זה מה שכתב ה"בית יוסף" בשם מסכת סופרים, שתלמידי חכמים מתענים "שני וחמישי ושני מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף". והסביר ה"בית יוסף" כי חילול השם הוא בגלל "בהיות ישראל בגלות ומפני כבוד ההיכל שנשרף".

קרן ישראל תחזור במלכות בית דוד
ממשיך הירושלמי ומסביר, כי לא תחזור קרן ישראל למקומה אלא בחזרת מלכות בית דוד למקומה. "ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד". זו הסיבה שבגללה אנו מברכים ברכה זו בכל ברכת מזון. נזכור את חורבן ביתר. נזכור את כל ההשפלות שעם ישראל עבר מאז חורבן ירושלים ומלכות בית דוד, השואה, האינקוויזיציה, הפרעות הנוראות שעשו ביהודים, מסעי הצלב וכד', שבכל אלו וברבים אחרים נרמס ישראל עד עפר, דמם נחשב כמים ובכל זאת נמשך קיומנו כאומה. מנין כל החורבן הזה בא? מחורבן ירושלים ומאיבוד מלכות בית דוד.
ברכת האורח

להקדים ברכת הרב לברכת העבד
אחרי הברכות אנו מבקשים בקשות שכולן מתחילות במילה "הרחמן". אחרי ההודאות באות הבקשות, ובכללן תודה לבעל הבית המארח אותנו. ובאמת זה הסדר, קודם להודות לה' ורק אחר כך להודות לבעל הבית. הפך מה שעשה מלכי צדק.
כך בגמרא (נדרים לב ע"ב): "אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהֻנָה מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית יד) 'וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וְגוֹ', וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן', כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם, הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) 'וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל'. אָמַר לֵיהּ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת רַבּוֹ? מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קי) 'לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי' וְגוֹ'. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, 'נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם, אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק' – עַל דִּבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב, (בראשית יד) 'וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן', הוּא כֹּהֵן וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן".
לכן אנו מברכים את ברכת האורח רק אחרי ברכת ה'. ויש לומדים מכאן שאדם המתארח אצל יהודי ירא שמים והוא תלמיד חכם, צריך קודם לברך על היין ורק אחר כך לומר "לחיים" וכדומה, וכך לא ייפגע בעל הבית ולא יקפיד, לפי שהוא יודע את ההלכה שכך צריך לעשות.
אבל אם המארח לא יודע ספר, ולא יודע את ההלכה בעניין הזה, אם לא יאמר לו מתחילה "לחיים" כמקובל אצל המון העם, הוא עלול להיפגע ולהקפיד עליו, לכן קודם יברך אותו בחיים טובים ובבריאות טובה, ורק אחר כך יברך וישתה.

המברך מתברך
הרבה שואלים אם צריך לברך ברכת אורח בשעה שאוכלים בישיבה או במקום לימוד אחר. וכתב הבן איש חי: "והאורח יזהר לברך את בעל הבית, כי זו היא תקנת חז"ל, וכל המברך מתברך". וכתב שם נוסחים שונים לפי המארח. "ואם הבעל הבית אינו עושה הסעודה לאורחים בביתו, יאמר האורח הוא יברך את בעל הסעודה הזאת, ואם בעלי הבית הם רבים, שהם אחי ושותפי בסעודה זו, יאמר יברך את בעלי הסעודה הזאת, וכו' ומכאן ילמד אדם לכל מקום ומקום לשנות לפי מה שצריך בעל הבית".

מבחן ביראת שמים
לפעמים בחורים או בחורות לפני שידוך שואלים איך הם ידעו אם הבן זוג שלהם ירא שמים או לא. וכדאי להזכיר מה שהיה אומר מו"ר ראש הישיבה הרב יהודה צדקה זצוק"ל, כי אפשר לבדוק יראת שמים על האדם על-פי הדרך שבה מברך את הברכות.
באמת זה פשט הגמרא שלומדת חיוב מאה ברכות מהפסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". אומרת הגמרא "אל תקרי מה אלא מאה". הפסוק מלמד שמאה הברכות הללו מביאות את האדם ליראה.
מו"ר הרב אליהו זצוק"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ם בהלכות ברכות שמדבר על המשמעות של הברכות: "וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד" (רמב"ם ברכות הלכה ד). וכן בהמשך חוזר על כך "נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו".
הרמב"ם בא ליישב קושיה, לשם מה תקנו חכמים ברכות, ומה התועלת שאליה התכוונו? על כך אומר הרמב"ם שתקנה גדולה תקנו חכמים על-ידי ברכות, והיא להחדיר בנו זכירת הבורא תמיד ויראת שמים תמידית.
יהי רצון שנזכה ליראת שמים תמידית. שנזכה לבניין ירושלים שמביאה לכולם יראת שמים גדולה, כמו שנאמר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וכו' לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים". אמן ואמן.



סיפורים על הרב זצ"ל
יראת ה' לנגד עיניו
הרב זצ"ל היה מספר על רבי עזרא עטייה ע"ה, שברכת המזון אצלו הייתה בכוונה ובריכוז כמו תפילת נעילה ביום כיפור אצלנו. שעה ארוכה בכל פעם שמברך ברכת המזון. בזקנותו נחלש, והיות שלא היה לו כוח לברך באריכות כדרכו בקודש, משך את ידו מאכילת פת, על-מנת לא להתחייב בברכת המזון. בא לפניו הרב ובפיו הצעה, שיאכל מצות ויברך "על המחיה", וכך גם יהיה מזין וגם בלי ברכת המזון. רבי עזרא חשש שמא יש להחמיר ולא לאכול מצות מספק ברכה אחרונה, כפי שאמר לו חכם אחד, והביא לו הרב את הספר "מחזיק ברכה" להחיד"א, בו מבואר שהספרדים מברכים ברכת "על המחיה" על מצות, וקיבל רבי עזרא את דבריו (כמובן כפסק הרב שדווקא לאחר שלושים יום מהפסח).
(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן שושן)

חינוך למבט הלכתי
משה כהן מבית-אל: מי שלמד שיעורי תורה שנים רבות אצל הרב אליהו זצ"ל, למד שכל דבר נמדד אצלו על-פי ההלכה. אפילו דברים פשוטים של מה בכך. אם הרב פותח את הדלת לאנשים בלי חליפה ומגבעת, יש לזה משמעות הלכתית שהרב הסביר אותה בשיעור, משמעות שקשורה לברכת המזון. ההגדרה ההלכתית ל"לבוש מכובד" שנדרש לברכת המזון תלויה בהתנהגות האדם מול אנשים זרים. וכיוון שהרב היה מברך ברכת המזון רק עם חולצה וכיפה, הוא היה מקפיד לקבל אנשים גם באותה צורה, לבטא את ההגדרה של "לבוש מכובד" אצלו בכל מצב.

מובאה
השפע מכל סוג שהוא, שפע כלכלי וצבאי, מגיע מירושלים ומבית המקדש. יופיו של עולם ואורו של עולם. שירה ושמחה. וכמובן תורה נבואה ומלכות. הכול נשפע מירושלים

שו"ת סמס
מים אחרונים. כמה זמן אחרי ששתיתי מים אפשר לברך ברכה אחרונה?
עשר דקות.

תעלה ותבוא. האם אישה ספרדייה ששכחה להזכיר "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא" צריכה לחזור ולברך שוב?
בוודאי.

נמלה חבוטה. הכנתי חביתה, ותוך כדי ערבוב החביתה על המחבת החמה ראיתי נמלה גדולה על החביתה. מה דין החביתה?
כשרה. כי זה טעם של פגם. אבל אני הייתי זורק.

בלי עין הרע. האם ישנה תפילה נגד עין הרע לתינוקות?
כן. העיקר לא לדבר עליהם שבחים, ולא להלביש בגדים מיוחדים. ולא לחשוש מעין הרע ולדבר עליה.

קבלה קצובה . קיבלתי על עצמי בלי נדר לומר כל יום "נשמת כל חי" ושיר השירים. האם יש מניעה או שזה בסדר?
בסדר לתקופה קצובה.
עוד בנושא סעודה וברכות הנהנין
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il