ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הרמב"ם (ביאת מקדש ג, יז) פסק שאדם שהכניס בגד שהוא רק 'ראשון לטומאה', ולא 'אב הטומאה', אינו חייב על ביאת מקדש.
הראב"ד (שם טז) הקשה על הרמב"ם שבגמרא אמר שמואל שאדם שמכניס 'טמא שרץ' חייב, וזאת למרות שהוא נחשב 'ראשון לטומאה'? כס"מ מתרץ שלשיטת הרמב"ם יש הבדל בין מכניס כלי שהוא 'ראשון לטומאה', ועל הכנסתו פטור, לבין אדם שהוא 'ראשון לטומאה' שעל הכנסתו למקדש חייב, ובגמרא מדובר על אדם, ולא על כלי.
הגמרא העמידה את המחלוקת במשנה אם מוציאים את השרץ באבנט, או בצבת מעץ, בשאלה האם עדיף שלא להרבות טומאה או שלא להשהות טומאה. גירסת דפוסי הגמרא, שלכו"ע חייב אם הכניס שרץ. תוס' מביא את גירסת ר"ח שלכו"ע פטור אם הכניס שרץ. ומקשה עליו שלפי דבריו לא מובן מדוע לקחת את השרץ באבנט, הרי על השרץ עצמו אין מצוות שילוח, ואם מטמאים משהו בשרץ יש מצוות שילוח? אמנם לפי דברי הרמב"ם מתרץ הרש"ש את קושיית תוס' כיון שלשיטתו כיון שהאבנט יהיה רק 'ראשון לטומאה' לא תהיה מצווה לשלח אותו מבית המקדש
עוד מקשה המנחת חינוך (שסג) על הרמב"ם שבסוגייא הביאו פסוק למעט כלי חרס, אמנם לפי דבריו היה צריך למעט כל כלי שהוא רק 'ראשון לטומאה', וממילא נדע גם כלי חרס שכיון שאינו יכול להיות 'אב הטומאה', אין איסור להכניס אותו למקדש. המנ"ח מתרץ שבספרי עצמו (שהוא המקור לברייתא זו) לא כתוב שממעטים כלי חרס, אלא שממעטים כלי שאינו יכול להיעשות אב הטומאה.
אמנם עדיין קשה שהרי הספרי דורש שדבר שאינו יכול להיעשות 'אב הטומאה', אין חייבים על ביאת מקדש, ולא אמר שכל דבר שאינו 'אב הטומאה' אין איסור בהכנסתו למקדש.ואבן האזל מקשה עוד שהפסוק שממנו למדו בספרי עוסק באדם, שבו גם טמא שהוא 'ראשון לטומאה', אסור להכנס למקדש, ואם כן וודאי שממעטים רק דבר שלא יכול להיעשות 'אב הטומאה'?
אמנם ניתן לתרץ עפ"י דברי הגרי"ז (נזיר נו ע"ב) שמבאר שסברת הרמב"ם היא שכלים שהם טמאים כראשון לטומאה היא טומאה שאינה מפורשת בתורה ולכן אין חייבים עליה משום ביאת מקדש, לכן אין להקשות מאדם שטומאתו היא טומאה המפורשת בתורה, ולכן למרות שיכול להעשות אב הטומאה הוא חייב.
הבניין ציון (הערוך לנר חדשות קד) אומר שגם לשיטת הרמב"ם מי שמכניס כלי חרס למקדש חייב, ולא כברייתא, כיון שהברייתא היא כדעת ר' יוסי הגלילי, ולא נפסק להלכה כמותו, ולמרות שכלי חרס הוא ראשון לטומאה חייבים על הכנסתו למקדש. והביא ראייה מכך שהרמב"ם לא הביא להלכה את דין הגמרא על כלי חרס, וכתב 'יראה לי' שזה ביטוי שהרמב"ם שומר אותו למקרים שבהם הדין הוא לא מהגמרא, אלא מסברא. גם לפי סברת הגרי"ז שטעם הרמב"ם הוא שהטומאה אינה מפורשת בתורה, בכלי חרס צריך להיות הדין שיהיה איסור להכניסו למקדש, כיון שהרי טומאתו היא מפורשת בתורה, ולמרות שאינו אב הטומאה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
