ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת עירובין
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עירובין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הביא ארבעה דיקרנין (עמודים, כמו "קונדיסין" בבבלי) וסיכך על גביהן - סוכה כשירה.
סוכה ד: רבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלים (והשיירי קרבן דן בזה).
אמלתרא היא כלונסאות בבלי ג. • פ"א ה"א [ב.]
נתן מלתרא (אמלתרא) ויש בו רחב ארבעה טפחים - מתרת את המבוי.
יש דעה שאמלתרא היא קיני, ובמערבא אמרי פסקי דארזא (כלונסאות ארוכים). וכן משמע מהירושלמי כאן (וכן כתב גליון הש"ס על הירושלמי כאן).
הלכה כמיקל בעירובין ולא במחיצות פ"א ה"א [ב.]
שמואל אמר: הלכה כדברי המיקל בעירובין. אמר ליה רב חייה בר אשי וכו'. אמר ליה (שמואל): לא עירובין אמרתי אלא מחיצות (פני משה ביאר בתמיה, שאמרתי רק בעירובין ולא במחיצות. וקרבן העדה הגיה: ולא מחיצות, וכוונתם זהה).
מו. סתם שהלכה כמיקל בעירובין.
מחלוקת האם השיעורים להקל או להחמיר בבלי ג. • פ"א ה"א [ב:]
דרב אמר סוף שיעורן (של קורת העירוב) להקל, רבי יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר.
דנו במקרה שחלק מהקורה בתוך השיעור וחלק מחוצה לו, ונראה שזו גם כוונת הירושלמי כאן.
מחלוקת בשיעור תל המתלקט פ"א ה"א [ב:]
היה שם גדר, אם מתלקט הוא עשרה טפחים מתוך שלשה - צריך קורה, ואם לאו - אין צריך. אית תניי תני: מתוך ארבע. מאן דמר (דאמר) מתוך שלש - רבנן, מאן דמר מתוך ארבע - רבי מאיר.
שבת ק. פשוט שדין תל המתלקט הוא בארבע אמות.
מחלוקת מה מקור השיעורין בבלי ד:
הירושלמי דן בזה בחגיגה פ"א ה"ב [ד:], ועיין מה שכתבנו שם.
אמלתרא למבוי רחב מעשר בבלי יא. • פ"א ה"א [ג.]
לרוחב איתמרת, ורבנן עבדין לה אפילו בגבוה (קרבן העדה וגליון הש"ס על הירושלמי: אמלתרא מועילה בגובה הפתח אפילו למבוי רחב מעשר. פני משה: צורת הפתח מועילה אפילו בגבוה מעשרים אמה).
לגבי אמלתרא למבוי רחב מעשר - נשאר בספק, ולגבי צורת הפתח למבוי גבוה מעשרים אמה - הסתפק והסיק שמועילה.
מבוי שנפרץ מצידו ומראשו בבלי ו. • פ"א ה"א [ד:]
רב ירמיה בשם רב: מבוי שנפרץ מכנגדו (מראשו) - ארבעה, מן הצד - יותר מעשר. חברייא בשם רב: לא שנייא בין שכנגדו בין מן הצד ארבעה.
רב אמר שמצידו בעשר ומראשו בארבעה, ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בארבעה.
גירסא הפוכה במחלוקת בפסי חצר בבלי יב. • פ"א ה"א [ה.]
רבי אומר בפס אחד, וחכמים אומרין בשני פסין.
הדעות הפוכות: חכמים אומרים פס אחד ורבי אומר שניים 1 .
כמה חצירות ובתים במבוי פ"א ה"א [ה:]
כמה חצירות יהו במבוי (כדי שיועילו לחי וקורה)? רב ושמואל תרויהון אמרין: אין להן פחות משתים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אפילו חצר אחת מיכן וחצר אחת מיכן. רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן אמר: אפילו חצר מיכן ובית מיכן, (או) בית מיכן וחנות מיכן. רב נחמן בר יעקב בשם רבי יוחנן: מבוי אין פחות משני חצירות, חצר אינה פחותה משני בתים.
עד. רב אמר: שיהיו שתי חצירות ולכל חצר שני בתים, שמואל אמר: בית אחד וחצר אחת, רבי יוחנן אמר: אפילו חורבה.
שני בתים בשני צידי רשות הרבים בבלי ו: • פ"א ה"א [ו.]
רבי יהודה אומר: לחי מיכן ולחי מיכן קורה מיכן וקורה מיכן, וחכמים אומרים: לחי וקורה מיכן ועושה צורת פתח מיכן.
לשון חכמים היא: אין מערבין רשות הרבים בכך, ולא אמרו כיצד כן מערבין.
כיצד מערבין דרך רשות הרבים בבלי ו. • פ"א ה"א [ו.]
חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בית שמאי אומרין דלת מיכן ודלת מיכן וכשהוא מכניס מוציא ונועל, ובית הלל אומרין דלת מיכן וצורת פתח מיכן.
דעת בית הלל שדלת מכאן ולחי וקורה מכאן.
כמה יהיה בין שתי קורות בבלי יד. • פ"א ה"ג [ז.]
שתי קורות בזו חצי טפח ובזו חצי טפח - כמה יהא ביניהן? רבי זעירא אמר: חצי טפח, מה בין חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן וחצי טפח באמצע. תני רבי הושעיה: טפח.
נחלקו האם טפח או שלושה טפחים.
המחלוקת בשיעור לבוד וטעם הדעות בבלי ט. • פ"א ה"ג [ז:]
קורה שהיא יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל השיני (השני), או שהיו שתים זו כנגד זו - אם יש בין זו לזו שלשה טפחים צריך קורה, ואם לאו אין צריך קורה. אית תניי תני (יש אומרים) ארבעה. מאן דמר (דאמר) שלשה - כדי עבירת אדם, מאן דמר (דאמר) ארבעה - כדי מקום (מקום חשוב).
היא מחלוקת בין רשב"ג לרבנן, והירושלמי מוסיף את טעם המחלוקת.
נראה מבחוץ ושווה מבפנים הוא לחי בבלי ט: • פ"א ה"ו [ח:]
ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ, או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים - נידון כלחיים.
נראה מבפנים ושווה מבחוץ הוא לחי, נראה מבחוץ ושווה מבפנים הוא מחלוקת.
ברייתות שאין סומכים עליהן פ"א ה"ו [ט.]
כל משנה שלא נכנסה לחבורה (ברייתא שלא נשנתה אצל רבי חייא ורבי אושעיא) אין סומכין עליה.
חולין קמא. הלשון: כל מתניתא דלא תניא בי רבי חייא ורבי אושעיא משבשתא היא ולא תותבו (תקשו) מינה בי מדרשא.
מחלוקת אם דין דופן שווה לדין לחי פ"א ה"ז [ט:]
תני כל דבר שיש בו רוח חיים עושין אותו דופן (לסוכה) ואין עושין אותו לחי (למבוי) דברי רבי מאיר, וחכמים אומרין: אין עושין אותו דופן אבל עושין אותו לחי. אמר רבי אחא: חד תנא הוא, מאן דמר (דאמר) עושין אותו דופן עושין אותו לחי, ומאן דמר אין עושין אותו דופן אין עושין אותו לחי. אמר רבי יוסה: תרין תנאין אינון.
סוכה כג. רבי מאיר משווה שכל דבר שיש בו רוח חיים אין עושים ממנו לחי ודופן.
מבוי שאורכו כרוחבו בבלי יב:
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ו ה"ח [מג.], ועיין מה שכתבנו שם.
צמו כדי לזכות לראות את רבי חייא בבלי יג:
הירושלמי דן בזה בכתובות פי"ב ה"ג [סו.], ועיין מה שכתבנו שם.
המעשה שרבי מאיר ברח ורבי ראה את עורפו בבלי יג:
הירושלמי דן בזה בביצה פ"ה ה"ב [כ:], ועיין מה שכתבנו שם.
תלמיד שידע לטהר את השרץ בבלי יג:
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ד ה"א [כא.], ועיין מה שכתבנו שם.
יצאה בת קול שהלכה כבית הלל בבלי יג:
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"א ה"ו [ט.], ועיין מה שכתבנו שם.
הטעם שהלכה כבית הלל בבלי יג:
הירושלמי דן בזה בסוכה פ"ב ה"ח [יא:], ועיין מה שכתבנו שם.
צא וראה היאך הציבור נוהג בבלי יד:
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ז ה"ב [מ.], ועיין מה שכתבנו שם.
דבר שאינו קבוע אינו מחיצה ואוהל בבלי טו: • פ"א ה"ז [ט:]
רבי מאיר ורבי יוסה ורבי אלעזר בן עזריה - שלשתן אמרו דבר אחד (שדבר שאינו קבוע אינו מועיל). רבי מאיר דלחיים - מטמא משום גולל רבי מאיר מטהר, רבי יוסה דאהילות - רבי יוסה אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה, רבי אלעזר בן עזריה דתני מעשה בי רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה שהיו באין בספינה ועשה רבי עקיבה סוכה בראש הספינה ובאת הרוח והפריחתה, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבה, היכן סוכתך?
לא הובא הדימוי בין המקרים הללו 2 .
כתיבת גט על ידות אוכלים בבלי טו:
הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ב ה"ג [יב:], ועיין מה שכתבנו שם.
חילוק בין זכרותו לנרתיקו של קרן הפרה בבלי טו:
הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ב ה"ג [יב:], ועיין מה שכתבנו שם.
המקור למעט גט מחובר לקרקע בבלי טו: • פ"א ה"ז [ט:]
הירושלמי כאן הובא גם בגיטין פ"ב ה"ג [יב:], ועיין מה שכתבנו שם.
לבוד בבלי טז. • פ"א ה"ח [י:]
כל הפחות משלשה כסתום.
הלשון: לבוד 3 .
מחלוקת בשיעור מחנה בבלי יז. • פ"א ה"י [יב:]
כמה היא מחנה? רבי חנניה אמר: מאה וכו', רבי יוחנן אמר: עשרה וכו', תני בשם רבי יודה: שנים עשר אלף.
לא הובאה מחלוקת זו.
גזל עצים במלחמת רשות ובמלחמת מצוה בבלי יז. • פ"א ה"י [יב:]
היוצאים למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים לחים ואסורין בגזל עצים יבישין, היוצאים למלחמת חובה מותרין בגזל עצים יבישין ולחין.
כתב רק שבמלחמת רשות מותרים בגזל עצים יבשים, ולא דן במלחמת חובה.
גזל עצים במלחמה בבלי יז. • פ"א ה"י [יב:]
אם היו עשויין חבילה אסור (לגוזלם לצורך מלחמה).
לא הובא.
הפטור במחנה הוא גם בחזירתן בבלי יז. • פ"א ה"י [יג.]
כשם שבהליכתן פטורין מארבעה דברים כך בחזירתן פטורין מארבעה דברים.
לא הובא.
יש דעה שלוקים על תחומין בבלי יז:
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ג ה"ד [כג.], ועיין מה שכתבנו שם.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
אנחנו קודש למענך
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
