ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

פרק ז - חלון

לחץ להקדשת שיעור זה
עירוב בחלון שבין שני בתים בבלי עו:‏ • פ"ז ה"א [מה.]‏
בעון קומי (לפני) רבי אבא: היך מה דאת אמר (כמו שאתה אומר) בחלון שבין שתי חצירות, ודכוותה בחלון שבין שתי בתים (דיניהם שווים)? אמר לון: אין.
בבבלי חילק שבין שני בתים אפילו למעלה מעשרה יכולים לערב אחד משום שביתא כמאן דמליא דמי.
חלון שהיקפו תשעים ושישה טפחים בבלי עו.‏ • פ"ז ה"א [מה:]‏
היה בה היקף תשעים וששה טפחים, אפילו כל שהוא בתוך עשרה כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. היתה עגולה והיה בו היקף תשעים כו' (ומראה הפנים ושיירי קרבן התקשו בביאורו).
בבבלי שיעור זה של תשעים ושישה טפחים לא הובא.
עמודי הסולם משלימים לד' טפחים בבלי עז:‏ • פ"ז ה"א [מו.]‏
צריך שיהא בו (בסולם) רחב ארבעה טפחים והעמודין (עצי הסולם) משלימין לארבעה.
בבבלי כתב שרוחבו צריך להיות ארבעה טפחים, אך לא הביא שהעמודים משלימים לארבעה.
סולם צריך להיות משוך מהכותל ד' טפחים בבלי עח.‏ • פ"ז ה"א [מו.]‏
רבי יסא בשם רבי בון בר כהנא: צריך שיהא משוך מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום, רבי חזקיה בשם רבי בון בר כהנא: אותה שליבה שהיא ממעטת את העשרה צריכה שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום.
בבבלי נחלקו האם צריך שהסולם יהיה משוך מהכותל ארבעה טפחים או שיכול להיות זקוף.
כותל של רה"י דינו כרה"י פ"ז ה"ב [מו:]‏
זרקה ונחה על ראשי מחיצות (של רשות היחיד שאין ברוחב המחיצה ארבעה טפחים) חייב וכו', (והטעם הוא:) את רואה אותה כילו (כאילו) מליאה עפר וצרורות.
בבבלי שבת צט: גם כן כתב שדין הכותל כרשות היחיד, אך טעמו משום שלאחרים (לחלל שבתוכו) עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן.
גובהו ואורכו של הכבש במזבח פ"ז ה"ב [מז.]‏
כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש, חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע, שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתים.
בבבלי זבחים סג. כבשו של מזבח הוא שלוש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא.
גודל הפרצה בחצר גדולה וקטנה בבלי עו:‏ • פ"ז ה"ב [מז.]‏
הדא דאת אמר (זה שחצר שנפרצה עד עשר אמות מערבין שניים ואם רצו מערבין אחת, נאמר) בגדולה, אבל בקטנה - ברובה. אי זו היא גדולה ואי זו היא קטנה? כל שרובה יותר מעשר בעשר, הא פחות מעשר ברובה.
בבבלי לא הביא חילוק זה.
לכו"ע מערבין בדבר שהוא שבות בבלי עח:‏
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ג ה"ג [כא.], ועיין מה שכתבנו שם.
אין משתתפין בחבית שמא ישתה אותה פ"ז ה"ו [מח:]‏
אין מזכה להן בחבית שבמרתף, אמר רב הושעיה: שמא ישכח וישתנה.
בבבלי סח. תלה זאת במחלוקת האם יש ברירה, ולא הביא את החשש שישתה אותה.
האם גזל קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור פ"ז ה"ו [מח:]‏
אגוז ומשליכו צרור ונוטלו - המוציא בידו כמוצא לאשפה דמי (שאינו קונה והוא הפקר). אגוז ונוטלו צרור ומשליכו - גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן - גזילו גזל גמור, זכה לעצמו אבל לא לאחרים, רב הונא אמר: כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים.
בבבלי גיטין סד: הביא את סוגיא זו אך לא חילק מתי גזילו מפני דרכי שלום ומתי גזל גמור. ובגיטין סא. דן האם גזילו של קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור, אך לא חילק בזה בין צרור ומשליכו לצרור ונוטלו.
בתחומין לכו"ע צריך לזכות את העירוב בבלי פ.‏
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"א [נ:], ועיין מה שכתבנו שם.
רק לרבי מאיר יד עבד כיד רבו פ"ז ה"ו [מט.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"א ה"ג [יג.], ועיין מה שכתבנו שם.
דין קורה מאשירה ומיכתת שיעוריה - אינו בירושלמי בבלי פ:‏ • פ"ז ה"ו [מט.]‏
בבבלי הביא את הדין שאין עושים קורה של מבוי מאשירה, משום שכתותי מיכתת שיעוריה. ובירושלמי לא הובא 1 .
הגדרת מועטין ומרובין לעירוב בבלי פ:‏ • פ"ז ה"ח [מט:]‏
רב אמר: מרובין שבעה עשר, מועטין ששה עשר. אמר רבי יוחנן: כל שאילו ייחלקו ויש בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מרובין, ואם לאו הן מועטין.
בבבלי מרובין הן משמונה עשר ואילך, שאז אין גרוגרת לכל אחד.
טעם עירובי חצרות - מפני דרכי שלום פ"ז ה"ט [מט:]‏
מפני מה מערבין בחצירות? מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובה (שונאת) לחבירתה, ושלחה עירובה ביד ברה (עם בנה), נסתיה וכפפתיה ונשקתיה (את הבן של שכנתה), אתא אמר לאימיה, אמרה: הכין רחמה לי (כך אהבה אותי) ולא הוות ידעה? מתוך כך עשו שלום.
בבבלי הטעם הזה והמעשה הזה לא הובאו (דנו בירושלמי הזה הרא"ש עירובין פא. והמהרש"א סוף עירובין).




^ 1.מצאנו בעוד מקום שהסברא שכתותי מיכתת שיעוריה נמצאת רק בבבלי אך לא בירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎ה‎.
עוד בנושא מסכת עירובין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il