ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
פרשת דברים פותחת בדברי משה אל עם ישראל. וחז"ל אומרים לנו כי היו אלו דברי תוכחות וז"ל רש"י :
"לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל".
חז"ל אומרים במדרש כי גדלותו של מרע"ה הייתה שכל ישראל קבלו את תוכחתו.
ובמדרש דברים רבה א' נאמר:
"אלה הדברים רבנין אמרין אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן מנין שנאמר ה' אלהיכם הרבה וגו',
ומנין שכל המקבל תוכחה זוכה לברכה שכן שלמה מפרש (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה הייתם מתברכין ע"י אחרים לע"ל אני אברך אתכם שנאמר (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו וגו'".
ניתן לומר כי בכך רואים אנו עת גדלותו ועוצמתו של משה שבוחר לסיים את חייו בתוכחה ובברכה וכפי שנבאר להלן כי תוכחה וקבלת תוכחה הם דברים שמצריכים מידות וענווה גדולה עד מאד.
גם עם ישראל היה במצב רוחני גבוה בעצם העובדה שהם אכן קיבלו את התוכחה ושם במדרש שיבחו את ישראל על גדלותם וכך נאמר :
"אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות."
בבית המקדש היו שומרים כהנים ולויים. הכהנים השומרים היו צריכים להיות ערים ואסור להם להירדם. מובא בגמרא מסכת תמיד דף כז עמוד ב
"תנן התם: איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקות לפניו, וכל משמר שאינו עומד, וא"ל איש הר הבית שלום עליך! ניכר שהוא ישן - חובטו במקלו, ורשות היתה לו לשרוף את כסותו; והם אומרים: מה קול בעזרה - קול בן לוי לוקה, ובגדיו נשרפין שישן לו על משמר.
ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן, ושרפו את כסותו.....
תניא, רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם - יאהב את התוכחות,
שכל זמן שתוכחות בעולם - נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. ויש אומרים: יחזיק באמונה - יתירה, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל המוכיח את חבירו לשם שמים - זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר מוכיח אדם אחרי, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר חן ימצא ממחליק לשון.
(כבר דנו הראשונים והאחרונים בשאלה של בל תשחית עיין ברא"ש, ובדבר אברהם חלק א' טז, כד בהגהה.).
דברי רבי הם המשך למה שהגמרא מתארת, שריפת בגדו של הישן ומתוך ההקשר בגמרא ניתן להבין כי שריפת הבגד הייתה למעשה סוג של תוכחה.
ומי שמקבל תוכחה תבוא עליו ברכת טוב. והדרך שאדם צריך לברור האדם, כאמור היא אהבת התוכחה.
ולכאורה במסכת אבות אומר רבי איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם?
וכתב המהרש"א בחידושי אגדות מסכת תמיד דף כח ע"א, כי
רבי הוא מרא דשמעתי' דתני במתני' דפ"ב דאבות איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם כו' דהיינו שהוא הדרך הטוב לעצמו ונוח לבריות ואהא מתני' קאי ומפרש לה הכא בברייתא דאיזו אותו דרך שהוא נוח ותפארת לעצמו ולבריות
וקאמר ת"ק אוהב את התוכחות להוכיח הבדיות דמתוך שמקבלין התוכחות וחוזרין למוטב נחת רוח באה לעולם כו'
והיינו תפארת לו מן האדם ומייתי מקרא שנאמר ולמוכיחים ינעם דהיינו שנוח ונועם המוכיח למקבלים ועל ידי כן תבא למקבלי תוכחה ברכת טוב
וממשיך המהרש"א
"ויש לפרש שתבא עליהם ברכת משה שנקרא טוב כמ"ש וזאת הברכה אשר ברך משה גו' לפני מותו דהיינו באותו יום שהוכיחם כדאיתא במדרשות וקאמר די"א דאותו דרך דקתני במתני' שהיא תפארת לו וגם מן האדם היינו שמחזיק באמונה יתירה במשא ומחן דזה ודאי נוח לו ותפארת מן הבריות ומייתי מקרא עיני בנאמני ארץ גו' דהיינו שהם נאמנים בדרך ארץ במשא ומתן עם הבריות הוא זוכה לשבת עמדי דהיינו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא", וק"ל.
לדברי המהרש"א, הדרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת מן האדם היא הדרך של קבלת התוכחות. ואין סתירה בין מאמרו של רבי במשנה באבות ובין מאמרו במסכת תמיד כי אחד משלים את השני.
להיות מקבל תוכחות היא דרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם הדרך של " לקבל ", כי מי שמקבל את התוכחה מאחרים הרי שיש כאן בהחלט תפארת לו מן האדם כי אנשים מעריכים את מקבלי התוכחות. והדבר גורם להרבות אהבת ישראל ואהבת ה'. גדלותו של משה רבינו ע"ה מתבטאת בשיאה בכך שהביא את עם ישראל להיות מקבלי תוכחות. דרך שהיא ישרה ותפארת לעושיה ותפארת מן האדם.
עד כמה קשה להוכיח למדנו מהגמ' בערכין דף טז עמוד ב
תניא, א"ר טרפון: (תמיהני) אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.
רבינו בחיי בפתיחה לפרשה דברים כתב על דברי ר"ט
וכל אחד ואחד יאמר למוכיח: טליתי טהורה משלך. ולכך אין המוכיח מקובל ומרוצה לכלם, כי קצת מהם ישנאוהו על שיודיע להם האמת במעשיהם...
מי שלא מקבל תוכחה חושב שהוא הטהור ביותר, הוא הצדיק ביותר הוא החשוב ביותר והדבר מביא לשנאת חינם.
וממשיך שם רבינו בחיי וכותב:
"וכן מצינו בישראל שהיו נוכחים מפי משה רבינו ע"ה והיו מעלין חן לפני הקדוש ברוך הוא לרוב תוכחותיו של משה שהיה מוכיחם תמיד בדברים קשים, כמו שמצינו במי מריבת קדש שאמר להם: (במדבר כ, י) "שמעו נא המורים", וכן בענין המן שאמר להם: (שמות טז, ז) "ונחנו מה כי תלינו עלינו".
לפי זה נוכל להבין מה שאמרו חז"ל במסכת שבת דף קי"ט, :
אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו'.
אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ.
אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה. מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה - אף ישראל שבאותו הדור, כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה.
א"ר יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד (אין) [לאין] מרפא. מאי עד לאין מרפא? –
אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו.
ולכאורה חז"ל אמרו לנו כי בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ואם כן מה כוונת חז"ל בסיבות לחורבן ירושלים כפי שבהובאו בתלמוש בבלי שבת קי"ט ?
אמנם מי שלא מקבל תוכחות, חושב שהוא יותר "טהור", מהשני, מי שמשווה קטן וגדול או מבזה ת"ח, כי הוא מתגאה זוהי למעשה שנאת חינם כי אין בדרך הזאת תפארת לעושיה ותפארת מן האדם
זוהי שנאת חינם לא לקבל מהשני, לחשוב שאני תמיד צודק.
הדרך הישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת מהאדם היא היחס הנכון לקבלה ולא לחשוב שאני תמיד צודק.
ומרע"ה לקראת סוף ימיו הצליח להוכיח את ישראל וכולם קיבלו את התוכחות שלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
