ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
פרשת דברים פותחת בדברי משה אל עם ישראל. וחז"ל אומרים לנו כי היו אלו דברי תוכחות וז"ל רש"י :
"לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל".
חז"ל אומרים במדרש כי גדלותו של מרע"ה הייתה שכל ישראל קבלו את תוכחתו.
ובמדרש דברים רבה א' נאמר:
"אלה הדברים רבנין אמרין אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן מנין שנאמר ה' אלהיכם הרבה וגו',
ומנין שכל המקבל תוכחה זוכה לברכה שכן שלמה מפרש (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה הייתם מתברכין ע"י אחרים לע"ל אני אברך אתכם שנאמר (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו וגו'".
ניתן לומר כי בכך רואים אנו עת גדלותו ועוצמתו של משה שבוחר לסיים את חייו בתוכחה ובברכה וכפי שנבאר להלן כי תוכחה וקבלת תוכחה הם דברים שמצריכים מידות וענווה גדולה עד מאד.
גם עם ישראל היה במצב רוחני גבוה בעצם העובדה שהם אכן קיבלו את התוכחה ושם במדרש שיבחו את ישראל על גדלותם וכך נאמר :
"אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות."
בבית המקדש היו שומרים כהנים ולויים. הכהנים השומרים היו צריכים להיות ערים ואסור להם להירדם. מובא בגמרא מסכת תמיד דף כז עמוד ב
"תנן התם: איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקות לפניו, וכל משמר שאינו עומד, וא"ל איש הר הבית שלום עליך! ניכר שהוא ישן - חובטו במקלו, ורשות היתה לו לשרוף את כסותו; והם אומרים: מה קול בעזרה - קול בן לוי לוקה, ובגדיו נשרפין שישן לו על משמר.
ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן, ושרפו את כסותו.....
תניא, רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם - יאהב את התוכחות,
שכל זמן שתוכחות בעולם - נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. ויש אומרים: יחזיק באמונה - יתירה, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל המוכיח את חבירו לשם שמים - זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר מוכיח אדם אחרי, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר חן ימצא ממחליק לשון.
(כבר דנו הראשונים והאחרונים בשאלה של בל תשחית עיין ברא"ש, ובדבר אברהם חלק א' טז, כד בהגהה.).
דברי רבי הם המשך למה שהגמרא מתארת, שריפת בגדו של הישן ומתוך ההקשר בגמרא ניתן להבין כי שריפת הבגד הייתה למעשה סוג של תוכחה.
ומי שמקבל תוכחה תבוא עליו ברכת טוב. והדרך שאדם צריך לברור האדם, כאמור היא אהבת התוכחה.
ולכאורה במסכת אבות אומר רבי איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם?
וכתב המהרש"א בחידושי אגדות מסכת תמיד דף כח ע"א, כי
רבי הוא מרא דשמעתי' דתני במתני' דפ"ב דאבות איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם כו' דהיינו שהוא הדרך הטוב לעצמו ונוח לבריות ואהא מתני' קאי ומפרש לה הכא בברייתא דאיזו אותו דרך שהוא נוח ותפארת לעצמו ולבריות
וקאמר ת"ק אוהב את התוכחות להוכיח הבדיות דמתוך שמקבלין התוכחות וחוזרין למוטב נחת רוח באה לעולם כו'
והיינו תפארת לו מן האדם ומייתי מקרא שנאמר ולמוכיחים ינעם דהיינו שנוח ונועם המוכיח למקבלים ועל ידי כן תבא למקבלי תוכחה ברכת טוב
וממשיך המהרש"א
"ויש לפרש שתבא עליהם ברכת משה שנקרא טוב כמ"ש וזאת הברכה אשר ברך משה גו' לפני מותו דהיינו באותו יום שהוכיחם כדאיתא במדרשות וקאמר די"א דאותו דרך דקתני במתני' שהיא תפארת לו וגם מן האדם היינו שמחזיק באמונה יתירה במשא ומחן דזה ודאי נוח לו ותפארת מן הבריות ומייתי מקרא עיני בנאמני ארץ גו' דהיינו שהם נאמנים בדרך ארץ במשא ומתן עם הבריות הוא זוכה לשבת עמדי דהיינו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא", וק"ל.
לדברי המהרש"א, הדרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת מן האדם היא הדרך של קבלת התוכחות. ואין סתירה בין מאמרו של רבי במשנה באבות ובין מאמרו במסכת תמיד כי אחד משלים את השני.
להיות מקבל תוכחות היא דרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם הדרך של " לקבל ", כי מי שמקבל את התוכחה מאחרים הרי שיש כאן בהחלט תפארת לו מן האדם כי אנשים מעריכים את מקבלי התוכחות. והדבר גורם להרבות אהבת ישראל ואהבת ה'. גדלותו של משה רבינו ע"ה מתבטאת בשיאה בכך שהביא את עם ישראל להיות מקבלי תוכחות. דרך שהיא ישרה ותפארת לעושיה ותפארת מן האדם.
עד כמה קשה להוכיח למדנו מהגמ' בערכין דף טז עמוד ב
תניא, א"ר טרפון: (תמיהני) אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.
רבינו בחיי בפתיחה לפרשה דברים כתב על דברי ר"ט
וכל אחד ואחד יאמר למוכיח: טליתי טהורה משלך. ולכך אין המוכיח מקובל ומרוצה לכלם, כי קצת מהם ישנאוהו על שיודיע להם האמת במעשיהם...
מי שלא מקבל תוכחה חושב שהוא הטהור ביותר, הוא הצדיק ביותר הוא החשוב ביותר והדבר מביא לשנאת חינם.
וממשיך שם רבינו בחיי וכותב:
"וכן מצינו בישראל שהיו נוכחים מפי משה רבינו ע"ה והיו מעלין חן לפני הקדוש ברוך הוא לרוב תוכחותיו של משה שהיה מוכיחם תמיד בדברים קשים, כמו שמצינו במי מריבת קדש שאמר להם: (במדבר כ, י) "שמעו נא המורים", וכן בענין המן שאמר להם: (שמות טז, ז) "ונחנו מה כי תלינו עלינו".
לפי זה נוכל להבין מה שאמרו חז"ל במסכת שבת דף קי"ט, :
אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו'.
אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ.
אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה. מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה - אף ישראל שבאותו הדור, כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה.
א"ר יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד (אין) [לאין] מרפא. מאי עד לאין מרפא? –
אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו.
ולכאורה חז"ל אמרו לנו כי בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ואם כן מה כוונת חז"ל בסיבות לחורבן ירושלים כפי שבהובאו בתלמוש בבלי שבת קי"ט ?
אמנם מי שלא מקבל תוכחות, חושב שהוא יותר "טהור", מהשני, מי שמשווה קטן וגדול או מבזה ת"ח, כי הוא מתגאה זוהי למעשה שנאת חינם כי אין בדרך הזאת תפארת לעושיה ותפארת מן האדם
זוהי שנאת חינם לא לקבל מהשני, לחשוב שאני תמיד צודק.
הדרך הישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת מהאדם היא היחס הנכון לקבלה ולא לחשוב שאני תמיד צודק.
ומרע"ה לקראת סוף ימיו הצליח להוכיח את ישראל וכולם קיבלו את התוכחות שלו.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תיקון ימי השובבי"ם
איך עושים קידוש?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
חג החירות
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
