בית המדרש
  • מדורים
  • סיפורים ותולדות צדיקים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
כאשר פרצה מלחמת יום כיפור, מאיר, בנה הבכור והיחיד של אסתר, שירת בצה"ל. הוא נשלח לחזית ברמת הגולן ולחם שם במשך חודשים ארוכים.
אסתר, המתגוררת בטבריה, ישבה בביתה עם בעלה ישראל ועם בני משפחה נוספים, כשהיא דואגת ומצפה לשמוע סימני חיים מבנה יחידה. בעיר הייתה אווירה של בלבול, פחד וחוסר אונים, כל התחושות שמלחמה מביאה עמה, ובפרט שהחזית כה קרובה והדיה נשמעים היטב. זו לא הייתה המלחמה הראשונה שאסתר חוותה בארץ ישראל. היא כבר הייתה מורגלת בכך, אלא שהפעם נוספה על חששותיה הדאגה לשלומו של בנה שנמצא בחזית. בכל הזדמנות שמאיר היה יכול הוא יצר קשר עם משפחתו ונתן סימן חיים שהרגיע את הוריו.
אך במשך כחודש ימים מאיר לא יצר קשר, ואסתר החלה לדאוג פן אירע לו משהו. היא ידעה היטב שלוחמים רבים לא חזרו חיים מהקרבות הקשים, וכי בעת מלחמה כה ארוכה עלולות להגיע בשורות רעות גם לאחר זמן ממושך. בעלה של אסתר, ישראל, יצא לכיוון החזית, לבסיס שבו החיילים מתרכזים, בניסיון לברר אם אירע משהו לבנם, אך חזר בלי כל ידיעה. אסתר יצאה מדעתה מרוב דאגה וחוסר אונים והחליטה להשליך את יהבה על תפילותיו של דוד המלך. זה היה יום שלישי בשבוע, בצהרי היום.
היא לקחה ספר תהילים ופתחה אותו באקראי בפרק צ"א, הפרק הפותח במילים "יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן". באורח פלא חשה שכל מילה ומילה בפרק משקפת בדיוק את מצבה. היא הרגישה דרך מילות הפסוקים שרמזים נשלחים אליה מבנה, ובמיוחד בפסוק "לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באוהלך כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך, על כפיים ישאונך פן תיגוף באבן רגלך". היא הרגישה שנאמר לה מלמעלה שמלאכים משגיחים כעת על בנה שלא יאונה לו כל רע. היא המשיכה לקרוא עוד ועוד פרקי תהילים עד שמצאה מרגוע לנפשה.
בתום המלחמה חזר מאיר בשלום לביתו לאושרם של הוריו ויתר בני משפחתו. לאחר שנרגע והתאושש, הסביר לבני המשפחה הנרגשים שלא הייתה לו שום אפשרות ליצור עמם קשר כשהיה בעומק השטח. הוא התיישב בסלון והחל לספר את קורותיו:
"יום שלישי אחד היינו בעיצומם של הקרבות. באותו יום הייתה לחימה בלתי פוסקת החל מהבוקר, ובצהריים הייתה הפוגה מעטה. כל אחד מהחיילים תפס לו פינה שקטה עם עצמו כדי לנוח בה מעט. מצאתי פינה מוצלת בין כמה סלעים קטנים, הנחתי את ראשי על אבן שטוחה וניסיתי לנמנם קצת כדי לצבור כוחות להמשך הקרבות. כמה זבובים טורדניים הפריעו את מנוחתי ולא הצלחתי להירדם. ניסיתי לגרשם כמה פעמים, אך ללא הצלחה. ואז קמתי והתרחקתי מהמקום בניסיון למצוא פינה נוחה יותר, עד שהגעתי למקום מוצל מתחת לעץ גדול במרחק כמה עשרות מטרים ממקומי הקודם. השתרעתי על הארץ והנחתי את ראשי על פיסת דשא. פתאום, לפני שהספקתי לעצום עין, שמעתי שריקה חזקה ולאחריה פיצוץ עז. ענן אבק גדול הופיע בדיוק במקום שבו ישבתי כמה דקות קודם לכן! נפל שם טיל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי נשאר שם... זה היה ממש נס גלוי". הוא סיים את סיפורו והוסיף: "אמא ואבא, קיבלתי את החיים במתנה. אני לא יודע למה".
האם התרגשה מאוד לשמע דבריו, ניגשה לספרייה הקטנה, הוציאה ספר תהילים, פתחה אותו באמצעו ואמרה: "כעת אני אספר לך מה קרה לי באותו יום שלישי, בדיוק באותו זמן. אבא חזר הביתה אחרי שניסה לברר בכל דרך אפשרית מה קורה איתך ולא הצליח. הרגשתי שאני יוצאת מדעתי מרוב דאגה וניגשתי לקרוא תהילים. פתחתי כאן, בפרק צ"א", החוותה באצבעה על הפסוקים, "והרגשתי שכל מילה נשלחת לי משמיים. הרגשתי שמלאכים שומרים עליך כעת, וכעת אני שומעת מפיך איך הזבובים נשלחו להצילך ממוות בטוח..."
מאז אסתר קוראת מדי יום את פרק צ"א כתודה על הנס.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il