ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
במה דברים אמורים?
מצות עשה אחת ייחודית לראש השנה: "יום תרועה יהיה לכם - לשמוע קול שופר". ואולם למרות שדרך כלל נקוט בידינו כי "מצוה בו יותר מבשלוחו", בכל זאת לא מצאנו קהל בישראל המהדר לאחוז איש איש שופרו בידו ולתקוע! גם אם עיקרה של המצוה אינה אלא שמיעת קול השופר (ולא התקיעה – כמחלוקת הראשונים ודיון הפוסקים), עדיין לכאורה מהודר יותר היה שכל אחד יתקע לעצמו, וזאת לא מצינו.
בדרשותיו שבספרו מדבר שור (דרושים יט-כ) לימדנו מרן הראי"ה זצ"ל שקיימת דרך לנצל את יתרון ההדדיות החיובית תוך שבד-בבד מנוטרלת ההדדיות השלילית: "לצד הזכות כח האחדות גובר, ולצד החוב כח הפירוד גובר". ראייה פשטנית הייתה רואה בכך תרתי דסתרי, ברם אליבא דאמת: איחוד הפכים.
מימד זה בא לידי ביטוי באופן יישומה של מצות השופר. בכוונת מכוון מתקיימת המצוה בדרך בה האחד תוקע והרבים שומעים, שכן דווקא כך מובלט תיקון של "ממילא" חיובי. כנגד הערבות ההדדית השלילית בה הזיק החוטא לרבים בדרך "ממילא", כך היפוכו של דבר נעשה חיובית בערבות ההדדית של תקיעת שופר, כאשר בדרך "ממילא" הוא דווקא מועיל לזולתו, "וזה תיקון גמור אל הקלקול".
כך נוצרת תרכובת: אחדות ציבורית בהיבט המצוותי מזה; פירוד ציבורי והשארת מימד פרטי בהיבט העבירתי מזה. תרכובת זו נרמזת בקולות השופר: התקיעה והתרועה. התקיעה, שהיא קול אחד, מורה על האחדות החיובית, בעוד שהתרועה, שהיא קולות מפורדים, מורה "שמצד הקלקול הם פרודים זה מזה". תקיעה לצד תרועה מעוררת אפוא חסד של "זכויות בכח האחדות – חובות בכח הפירוד".
במפתיע, הגם שהרב נודע כמי שארץ ישראל תפסה משקל מהותי ביותר במשנתו ההגותית, עם זאת בנוגע לנדון דידן הרב מציין דווקא תועלת שיש בגלות. האמור לעיל לימד שאחדות אינה תמיד טובה, שכן בכל שנוגע לחטאים ועבירות, ערבות הדדית דווקא מזיקה. מבהיר אפוא הרב שזו אחת ממטרות פיזורם של ישראל בגולה. גלות היא מצב בו ישראל אינם ציבור אחד אלא כל אחד נדון לגופו וללא השפעה – לרעה – על זולתו. מכל שכן כאשר עבירות נובעות מהשפעה זרה ושלילית של אומות העולם, הרי ודאי שיש בכך סנגוריה על עם ישראל.
דוגמה לפיצול זה של התייחסות שונה, אף הפוכה, לחיוב ולשלילה, באה לידי ביטוי בדברי הגמרא (ברכות לב ע"ב) אודות השיח שמנהלת כנסת ישראל עם הקב"ה: " 'ותאמר ציון עזבני ד' וגו' התשכח אשה עולה וגו' (ישעיהו מט, יד-טו)– אמרה לפניו, רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל. אמר לה 'גם אלה תשכחנה'. אמרה לפניו, רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה 'ואנכי לא אשכחך' ". זכרון ושכחה, אצל הקב"ה, משמעם הותרת רושם כלפי מעלה או אי-השארת רושם, ואם כן הם הם הדברים: מעשה סיני מותיר רושם בו בזמן שמעשה העגל מנוטרל.
בדרך זו מבאר הרב את המעמד הייחודי שתופס דווקא יוסף בראש השנה. הן כך אמר דוד המלך (תהלים פא, ד-ו): "תקעו בחודש שופר... עדות ביהוסף שמו..." והגמרא (ראש השנה י ע"ב) מבהירה שתשועתו של יוסף הייתה בראש השנה. הלוא דבר הוא, מה פשר זיקתו הייחודית של יוסף לראש השנה! אלא שאותו פסוק נחתם: "שפת לא ידעתי אשמע". בגמרא (סוטה לו ע"ב) הוסבר שישועת יוסף נבעה מהכרתו את כלל שבעים לשונות אומות העולם. בכך מכיל יוסף ייצוג של פירוד: כל עם ושפתו, תרבותו ומקומו (בראשית לו, ו; ויקרא רבה ד, ו). ברם, לצד זה, יוסף דובר את לשון הקודש שבאחדותה "היא כוללת כל הלשונות" (תנחומא נח, יט). בכך מזוהה יוסף עם אחדות ישראל, ולא בכדי "כל ישראל נקראין על שמו" של יוסף (רש"י עמוס ה, טו). יוסף מגלם אם כן איחוד הפכים, ולכן אין מתאים ממנו לתפוס מקום משמעותי בראש השנה – מאחד ההפכים.
הראי"ה מוסיף שישנה מדרגה שעוד מתעלה מעל דרגת איחוד הפכים זה שהתבסס על ניטרול השלילה. מדרגה עילאית זו נחשפת אצל ראובן. מדברי המדרש (בראשית רבה פד, יט) משתמע שראובן הוא הראשון שעשה תשובה: "א"ל הקב"ה, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ואיזה, זה הושע, שנאמר 'שובה ישראל עד ד' אלהיך' ". מדרש זה אומר דרשני, שכן מן הידועות שזה כבר קדמו לראובן אדם הראשון וקין ששבו בתשובה, ומדוע מוצג ראובן כביכול הוא הראשון לתשובה! מבאר אם כן הרב שייחודה של תשובת ראובן נעוצה בכך שהוא לא הסתפק בתיקון חטאו הפרטי אלא ראה לנכון להעביר מסר כללי אודות אפשרות החטא וכוחה של תשובה: "אפשר ליחיד שיהיה כמו רבים, כשכל מעיניו לזכות את הרבים וכל דאגתו בתשובתו שלא תארע תקלה לרבים על ידו ולטהר הפגם שלא יענשו אחרים בסיבתו". זו אם כן מדרגה עילאית שבה איחוד מועיל אפילו למישור השלילי, ולחידושו זה של ראובן אכן לא קדמוהו אדם וקין שהסתפקו בתיקון חטאם-הם.
חז"ל לימדונו כי השטן "מתערבב" בשעת התקיעות (ראש השנה טז ע"ב) וראשונים ואחרונים שיברו קולמוסיהם לבאר זאת. לפנינו עתה ביאור נוסף: לא קל להכיל מורכבות הממזגת לחטיבה אחת איחוד-פירוד ומשלבת הפכים. הוא שנאמר "חוק לישראל הוא" !
שנה טובה וחג מבורך לכל בית ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
