ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
פרק א' חלק ב'
אתמול ראינו במדרש שה' מכונה בשם "טוב וישר". מה המשמעות של ביטויים אלה, וכיצד הם קשורים דווקא לעניין התשובה?
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמעון בן איז'ה מלכה ז"ל
וּמַה שֶּׁאָמַר: לָמָה הוּא טוֹב•? בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא יָשָׁר•, וְלָמָה הוּא יָשָׁר? בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא טוֹב, רָצָה לוֹמַר כִּי ה' יִתְבָּרַךְ הוּא טוֹב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵיטִיב אֶל הַכֹּל, וְלֹא שֶׁהַטּוֹב הַזֶּה בְּלֹא טַעַם, שֶׁאִם יִהְיֶה ה' יִתְבָּרַךְ מֵיטִיב לַבְּרִיּוֹת וְלֹא הָיָה טַעַם אֶל הַטּוֹב – אֵין זֶה רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא טוֹב. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן – יִוָּתְרוּ לוֹ חַיָּיו•* (בבא קמא נ, א), וְלֹא נִקְרָא זֶה טוֹב, שֶׁאֵין מִדַּת הַיֹּשֶׁר נוֹתֵן זֶה לְוַתֵּר בְּחִנָּם, וּלְכָךְ אָמַר: לָמָה הוּא טוֹב בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא יָשָׁר, כְּלוֹמַר שֶׁהַיֹּשֶׁר עִם הַטּוֹב.
יושר עם טוב
וְכֵן מַה שֶּׁאָמַר: לָמָה הוּא יָשָׁר? בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא טוֹב, רָצָה לוֹמַר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יָשָׁר, וְלֹא שֶׁהַיֹּשֶׁר שֶׁמַּעֲמִיד ה' יִתְבָּרַךְ מִדָּתוֹ עַל תַּכְלִית הַדִּין וּלְכַלּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא זֶה יֹשֶׁר, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם קַיָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה ה' יִתְבָּרַךְ נוֹהֵג בְּמִדַּת הַדִּין לְגַמְרֵי? אֲבָל לָמָה ה' יִתְבָּרַךְ יָשָׁר? מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹב, שֶׁעִם הַיֹּשֶׁר הוּא הַטּוֹב וְזֶהוּ הַיֹּשֶׁר הַגָּמוּר כַּאֲשֶׁר עִם הַיֹּשֶׁר הַטּוֹב.
___________________________
טוֹב - מידת החסד. יָשָׁר - מידת האמת. יִוָּתְרוּ לוֹ חַיָּיו - חייו יהיו מיותרים וה' לא ישמור עליו.
ביאורים
המדרש ציין שתי מידות של ה', שנותנות לתשובה את הכוח לפעול ולשנות את האדם. היה אפשר להבין שכל מידה עומדת בפני עצמה ואין קשר ביניהן, אבל המדרש מדגיש שהן תלויות זו בזו, ובעצם נחשבות לסיבה אחת בעלת שתי פנים.
האם רצון ה' להיטיב עם האדם הוא בעצם ויתור על הכללים? ה' יצר מערכת חוקים רוחנית שהעולם והאדם מתנהלים על פיה, ובכל זאת הוא מאפשר לחרוג מחוקים אלה משום שהוא מרחם על האדם. התפיסה הזו מציירת את טוב ה' כפשרנות, שחסר בה יושר. כביכול הכללים של עולם הטבע חזקים ורציניים הרבה יותר, לעומת הכללים של עולם הרוח שהם גמישים ומשתנים בגלל רחמיו של ה'. אבל האמת היא, שהתשובה לא באה על חשבון הכללים, אלא היא חלק מהכללים ואחד החשובים שבהם. מידת הדין, שבאה לידי ביטוי בחוקים הנוקשים, מציבה רף רוחני גבוה, ותביעה לשלמות ומצוינות. היא אמנם צודקת מצד עצמה, כי היא בסך הכול משרטטת את הגבולות של דרך הישר, אבל היא מתעלמת לחלוטין מכוחות החיים של האדם; יש בה אמת מוחלטת, אבל היא לא מתאימה לעולם שיש בו נוכחות מתמדת של שקר, ולאדם שחשוף לגירויים באופן קבוע. היא מדברת בשפה של מלאכים שלא מכירים מציאות אחרת מלבד רצון ה', ולא מדברת בשפה של בני האדם בעלי גוף מוגבל, שנמצאים במאבק ובהתמודדות יומיומית. הרחמים נועדו לאזן את הדין, כדי שהוא לא יהיה רק אמתי, אלא גם ישר. מידת היושר מחייבת להתחשב בחולשות ובתכונות האנושיות, כדי לקבוע את היחס והתגובה הראויה לאדם שחטא. כמו כן היושר נובע מכך שה' רוצה בהצלחת האדם ולא בכישלונו, ולכן הוא לא מסתפק בהגדרת הכללים, אלא בהתאמה שלהם לעולמו של האדם. מאותה הסיבה, טוב ה' לא נובע מוויתור, אלא מדרישה צודקת וישרה להתאים את המתח הרוחני הגבוה לעולם הזה.
הרחבות
* האם הקב"ה ותרן?
כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן – יִוָּתְרוּ לוֹ חַיָּיו. במדרש נאמר: "ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהם, ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים והקב"ה מוותר שליש מעונותיהם וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף והקב"ה מוותר להם את הכל..." [מדרש תנחומא, פרשת אמור, סימן כב].
השל"ה הקדוש , התייחס לדברי המדרש הללו, וכתב: "והיה עולה על דעתי לומר, שהויתור הנזכר כאן, אינו על העבירות מה שהאדם עושה בעצמו, כי כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן כו', אלא קאי על העבירות שכל ישראל ערבין זה בזה [שבועות לט א]. והשם יתברך מוותר בערב ראש השנה שליש מהערבות של כל ישראל זה בעד זה . ואחר כך בעשרת ימי תשובה, השליש השני כו'". [של"ה, מסכת ראש השנה, פרק תורה אור, סעיף נו].
בספר נפש החיים , דן בדברי המדרש על "האומר הקב"ה ותרן", וכתב: "ולכאורה יפלא הלא אפילו אדם איש חסד מתנהג במדת וותרנות. אמנם הוא כמו שכתבנו לעיל שאינו על דרך העונש ונקימה חס ושלום רק חטאים תרדף רעה שהחטא עצמו הוא עונשו כי מעת הבריאה קבע הוא יתברך שמו כל סדרי הנהגת העולמות שיהיו תלוים כפי התעוררות מעשי האדם הטובים ואם רעים חס ושלום שכל מעשיו ועניניו נרשמים מאליהם כל אחד במקורו ושרשו ... לזאת אין שייך וותרנות בזה" [נפש החיים שער א, פרק יב]. בעל 'נפש החיים' מסביר כאן, שבעצם בריאת העולם נקבע שמעשי האדם הם עצמם יהיו הגורמים למה שיקרה בעולם, ולכן העונש הוא תוצאה ישירה של מעשי האדם ולא חלילה עונש ונקמה של הקב"ה.
שאלות לדיון
א. מה זה "להיות יהודי טוב"? האם יש מושג כזה בכלל?
ב. מדוע אסור לומר שהקב"ה ותרן ואילו מהאדם יש דרישה לוותר לפעמים?
ג. מדברי המהר"ל יוצא שהיושר והטוב מגדירים זה את זה. ניתן לומר זאת גם על רחמים ואכזריות. חישבו על עוד זוג מידות נוסף והסבירו את הקשר ביניהם.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
