ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וְכַאֲשֶׁר מָצְאוּ שֶׁתַּכְלִית כָּל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים — הִיא מְצִיאוּת הָאָדָם, הֻצְרַכְנוּ לַחְקֹר כְּמוֹ כֵן לָמָּה נִמְצָא הָאָדָם? וּמֶה הָיְתָה כַּוָּנַת יְצִירָתוֹ? וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ לַחְקֹר בְּעִנְיָן זֶה, מָצְאוּ לָאָדָם פְּעָלִים• רַבִּים מְאֹד. שֶׁהֲרֵי כָּל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים וְהָאִילָנוֹת יֶשׁ לָהֶם פֹּעַל אֶחָד בִּלְבַד, אוֹ שְׁנֵי פְּעָלִים: כְּמוֹ שֶּׁאָנוּ רוֹאִים הַדְּקָלִים, שֶּׁאֵין לָהֶם פֹּעַל אֶלָּא לְהוֹצִיא הַתְּמָרִים, וְכֵן שְׁאָר הָאִילָנוֹת. וְכֵן הַחַיּוֹת: נִמְצָא מֵהֶם מִי שֶׁיֶּאֱרֹג בִּלְבַד, כְּמוֹ: הָעַכָּבִישׁ; וּמִי שֶׁיִּבְנֶה, כְּמוֹ: הַסְּנוּנִית (וְהִיא צִפּוֹר דְרוֹר הַמְקַנֶּנֶת בְּבָתִּים בִּזְמַן הַחֹם); וּמִי שֶׁיִּטְרֹף: כָּאַרְיֵה. אֲבָל הָאָדָם יַעֲשֶׂה מַעֲשִׂים רַבִּים מִשְׁתַּנִּים זֶה מִזֶּה. וְחָקְרוּ עָל כָּל פְּעוּלוֹתָיו, פֹּעַל פֹּעַל, לָדַעַת תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ מֵאֵלֶּה הַפְּעָלִים, וּמָצְאוּ — כִּי תַּכְלִיתוֹ פֹּעַל אֶחָד בִּלְבַד וּבִשְׁבִילוֹ נִבְרָא, וּשְׁאָר פְּעָלָיו הֵם רַק לְקַיֵּם עֲמִידָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֻּשְׁלַם בּוֹ הַפֹּעַל הָאֶחָד הַהוּא. וְהַפֹּעַל הַזֶּה הוּא: לְצַיֵּר בְּנַפְשׁוֹ סוֹדוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת וְלָדַעַת הָאֲמִתּוֹת כְּפִי מַה שֶׁהֵן עָלָיו. שֶׁהַדַּעַת נוֹתֶנֶת, שֶׁשָּׁוְא וָשֶׁקֶר לִהְיוֹת תַּכְלִית הָאָדָם לָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלִבְעִילָה, אוֹ לִבְנוֹת קִיר — כִי כָל אֵלֶּה מִקְרִים הַמִּתְחַדְּשִׁים עָלָיו, לֹא יוֹסִיפוּ עַל כֹּחוֹ הַפְּנִינִיָּה•. וְעוֹד: שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף בַּזֶּה• עִם רֹב הַבְּרוּאִים. וְהַחָכְמָה — הִיא אֲשֶׁר תוֹסִיף עַל כֹּחוֹ הַפְּנִימִי וְתַעְתִּיק• אוֹתוֹ מִמַּעֲלַת בּוּז לְמַעֲלַת כָּבוֹד, שֶׁהֲרֵי הָיָה קֹדֶם בְּכֹחַ•, וְחָזַר• לִהְיוֹת אָדָם בְּפֹעַל. וְהָאָדָם קֹדֶם שֶׁיַּשְׂכִּיל וְיֵדַע — הוּא נֶחְשָׁב כַּבְּהֵמָה, וְלֹא נִבְדַּל מִשְּׁאָר מִינֵי הַחַיּוֹת אֶלָּא בַהִגָּיוֹן: רְצוֹנִי לוֹמַר: בַּהִגָּיוֹן שֶּׁהוּא מְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ הַמֻּשְׂכָּלוֹת. וְהַנִּכְבָּד שֶׁבַּמֻּשְׂכָּלוֹת — לְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ אַחְדוּת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְכֹל הַנִּלְוֶה לָעִנְיָן הַהוּא מֵהָאֱלֹהִיּוּת. שֶׁשְּׁאָר הַחָכְמוֹת אֵינָן אֶלָּא לְהַרְגִּילוֹ בָהֶן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְדַעַת הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית. וְהַדִּבּוּר בְּזֶה הָעִנְיָן עַד כַּלּוֹתוֹ יֶאֱרַך מְאֹד.
חורבן הנפש בתיקון הגוף
אֲבָל עִם צִיּוּר הַמֻּשְׂכָּלוֹת יִתְחַיֵּב לְהַרְחִיק רֹב הַתַּעֲנוּגִים הַגּוּפִיִּים. כִּי תְּחִלַּת הַשֵּׂכֶל יְצַיֵּר: שֶׁחֻרְבָּן הַנֶּפֶשׁ בְּתִקּוּן הַגּוּף, וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ בְּחֻרְבָּן הַגּוּף. שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁיִּהְיֶה רוֹדֵף תַּאֲווֹת וּמַגְבִּיר הַמֻּרְגָּשׁוֹת עָל הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וּמַעֲבִיד שִׂכְלוֹ לְתַאֲווֹתָיו, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לִהְיוֹת כַּבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא תְּצַיֵּר לְנַפְשָׁהּ אֶלָּא הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה וְהַתַּשְׁמִישׁ — בּוֹ לֹא יִתְוַדַּע אָז הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי, רוֹצֶה לוֹמַר: הַשֵּׂכֶל, וְיָשׁוּב אָז כְּאִלּוּ הוּא בִּרְיָה גְּזוּרָה שׂוֹחָה בְּתוֹךְ יַם הַהִיּוּלִי (וּפֵרוּשׁ יַם הִיּוּלִי – תֹהוּ).
___________________________________
פְּעָלִים – פעולות. הַפְּנִינִיָּה – עצמותי, כוחו הפנימי. מִשְׁתַּתֵּף בַּזֶּה – גם בעלי חיים אוכלים ושותים. תַעְתִּיק – תעביר. בְּכֹחַ – בפוטנציאל. וְחָזַר – והפך.
ביאורים
לאחר שלמדנו שתכלית כל העולם היא האדם, עולה ומתבקשת השאלה היסודית, מהי תכליתו של האדם, ולשם מה הוא נברא.
כאשר אנו עוסקים בשאלת התכלית של כל אחד מהברואים בעולם, תתבסס התשובה על מעשיו העיקריים של כל נברא. במילים אחרות, כדי להבין את תכליתו של בעל חיים מסוים, יש להסתכל בפעולותיו העיקריות ומתוכן להסיק מהי תכליתו ולשם מה הוא נברא. אבל אצל האדם זה שונה. פעולותיו של האדם מרובות ומגוונות, ולכן קשה מאד להסיק מתוך מעשיו מהי תכליתו. ריבוי פעולותיו של האדם מגלה לנו שיש לאדם תכלית עמוקה יותר, ושלמענה הוכשר האדם לכל מגוון פעולותיו. התבוננות מעמיקה על האדם, תתעסק בעיקר במה שמייחד אותו. נכון שפעולותיו של האדם רבות ומגוונות, אבל כל זמן שאינן מייחדות אותו, לא ניתן להגדירן כתכליתו. שהרי אם תכלית האדם היא לעשות מעשים שעושים גם בעלי החיים, הרי שאין לאדם ערך וחשיבות שאין לבעלי החיים, ואם כן מדוע הוא נברא. התבוננות זו על האדם אינה מותירה מקום לספק. המייחד את האדם בכל פעולותיו הוא הכוח השכלי. יכולת ההתבוננות השכלית של האדם, מאפשרת לו ליצור לעצמו חיים בעלי מדרגה ייחודית, השונים בצורה מהותית מחייו של הבעל חיים.
השיא הגבוה ביותר של השימוש בכוחו השכלי של האדם הוא הכוח לעסוק בענייני האלוהות. ענייני האלוהות הם העניינים העמוקים והגבוהים ביותר שיש בעולם, והם שונים מכל שאר ענייני השכל, שהרי הם אינם עוסקים בדברים מוגבלים. אחריות זו של האדם למלא את תכליתו ולעסוק בענייני האלוהות, מצריכה את האדם להתקדש ולהיטהר, ולהיות פנוי משקיעה בתאוות, וזאת כדי שיוכל להתרכז כראוי בעניינים נשגבים אלו.
הרחבות
התכלית - השכל או העבודה
וְלָדַעַת הָאֲמִתּוֹת... רוב גדולי ישראל כתבו כי תכלית האדם היא העבודה והדבקות באלוהים, ולא ההשגות השכליות. כך עולה מספר הכוזרי [מאמר א, מא-מג], מחובות הלבבות (עיין עין איה ברכות א עה), ממסילת ישרים ועוד. כסיוע לרמב"ם ניתן להביא את הגמרא הדנה מי גדול יותר התלמוד או המעשה, ושמסקנתה היא שהתלמוד גדול יותר [קידושין מ:]. בדרך זו כתב הרמח"ל: "השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות... שהוא תכלית מה שאפשר שימצא... והוא התורה ... בהגיון ובהשכלה ..." [דרך ה' ד, ב], וכן כתב הרב קוק: "מציאות החכמה... היא מציאות יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להחשב" [אורות התורה ב, א]. ואמנם ניתן לבאר ששתי התפיסות משלימות – הדבר הנשגב ביותר הוא החכמה, אולם חכמה זו נועדה לבוא לידי יישום בעולם המעשה, כך היא תתפתח ותתרחב בצורה השלמה ביותר, וכך העולם יתוקן ויהיה 'עולם של חכמה'. לכן, מחד, היעד שמוטל על העולם להשיג הוא שלמות העבודה (ולכן חלק זה הוא הדומיננטי בחיים, ולא קניית החכמות, ולכך תואם הטבע של רוב האנשים), אולם מאידך, כל זה נעשה בעבור האמת האלוהית, הלוא היא חכמת התורה, שתשלים את התפתחותה והתפשטותה בכל העולם.
חורבן הגוף
וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ בְּחֻרְבָּן הַגּוּף. דברים אלו מתייחסים למצבנו בגלות ולא בארץ ישראל [' חתם סופר ' סוכה לו א, ועיין עוד אורות, אורות התחיה כז, מאמרי הראי"ה עמ' 406 אות ו].
שאלות לדיון
"וְהַפֹּעַל הַזֶּה הוּא, לְצַיֵּר בְּנַפְשׁוֹ סוֹדוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת וְלָדַעַת הָאֲמִתּוֹת כְּפִי מַה שֶׁהֵן עָלָיו". ומה עם מצוות מעשיות? האם אין ערך כשלעצמו לפעולות ממשיות שנצטווינו עליהן בתורה?
"וְהַנִּכְבָּד שֶׁבַּמֻּשְׂכָּלוֹת, לְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ אַחְדוּת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא". אם זוהי התכלית, מדוע אם כן יש צורך ב'אומה שלמה' שתעבוד את האלוה'?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
