ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
משה יהודה בן בן-ציון ז"ל
וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי בְּעִנְיָן הַנָּבִיא – כְּגוֹן: שֶׁיִּקְרָא לִבְנֵי אָדָם לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם, וִיצַוֶּה עַל מִצְוָתוֹ וְיַזְהִיר לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה בְּלִי תּוֹסֶפֶת וּמִגְרַעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא מְסַיֵּם הַנְּבִיאִים•: "זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג כב). וְיַבְטִיחַ לְמִי שֶׁיַעֲשֶׂנָּה — בִּגְמוּלוֹת טוֹבוֹת, וְיַזְהִיר לְכָל הָעוֹבֵר עָלֶיהָ — בְּעֹנֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְשַׁעְיָה, יִרְמְיָה, יְחֶזְקֵאל וְזוּלָתָם, וִיצַוֶּה בְּצִוּוּיִּים וְיֶאֱסֹר אִסּוּרִים בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה•, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: הִלָּחֲמוּ עַל עִיר פְּלוֹנִית, אוֹ עִם אֻמָּה פְּלוֹנִית עַתָּה — כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק (שמואל א טו), אוֹ יִמְנַע מִלַּהֲרֹג — כְּמוֹ שֶׁמָּנַע אֱלִישָׁע לִיהוֹרָם מֵהָרוֹג חֵיל אֲרָם הַנִּכְנָס לְשׁוֹמְרוֹן (מלכים ב ו כב), כְּפִי הָעִנְיָן הַנּוֹדָע. וּכְמוֹ שֶׁמָּנַע יְשַׁעְיָה מִלְּהָבִיא הַמָּיִם מִבֵּית לַחוֹמָה (ישעיה כב ט-יא), וּכְמוֹ שֶׁמָּנַע יִרְמְיָהוּ אֶת יִשְׂרָאֵל• מִלָּלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ירמיה כט ד-ט), וְכַדּוֹמֶה לְעִנְיָן זֶה. וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁיִּטְעַן הַנָּבִיא טַעֲנַת נְבוּאָה, וְלֹא יִסְמֹך אוֹתָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא יוֹסִיף בַּתּוֹרָה וְלֹא יִגְרָע מִמֶּנָּה, אֲבָל יֹאמַר דְּבָרִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ — נִצְטָרֵךְ אָז לִבְחֹן אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּאֵר• לָנוּ עֵדוּתוֹ. שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּתְקַיְּמָה עֵדוּת נְבוּאָתוֹ — רָאוּי לַּעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁיְּצַוֶּה: מִדָּבָר קָטֹן וְעַד גָּדוֹל, וְכָל הָעוֹבֵר עַל צִוּוּי מִצִּוּוּיָיו — חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל צִוּוּי הַנָּבִיא: "אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים יח יט). וְאִם לֹא תִּתְקַיֵּם עֵדוּתוֹ — יוּמָת בְּחֶנֶק.
אימות הנביא
וְקִיּוּם עֵדוּת הַנָּבִיא יִהְיֶה כְּפִי שֶׁאַגִּיד: כְּשֶׁיִּתְיַחֵשׂ אָדָם לַנְּבוּאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְיִהְיֶה הָגוּן לָהּ, כְּגוֹן: שֶׁיִּהְיֶה מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְהָאֱמוּנָה, וְהַנְּזִירוּת•, וְהַשֵּׂכֶל, וְנֹעַם הַמִּדּוֹת, כַּאֲשֶׁר הָעִקָּר אֶצְלֵנוּ: שֶׁ"אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכַם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר" (שבת צב א). וְיִתְרוֹנוֹת רַבִּים בְּזֶה הָעִנְיָן• אִי אֶפְשָׁר לִכְנוֹס אוֹתָם יַחַד, וְהַדִּבּוּר בָּהֶם וְהָרְאָיָה עַל כָּל אֶחָד מֵהֵם בִּפְסוּקִים מִסִּפְרֵי הַתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי נְבִיאִים — יִצְטָרֵךְ לָעִנְיָן הַזֶּה סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאוּלַי הַשֵּׁם יְסַיְּעֵנוּ עָלָיו עִם מַה שֶּׁרָאוּי לְהִתְחַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה. וּבִהְיוֹת הַמִּתְנַבֵּא הָגוּן לַנְּבוּאָה כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי, נֹאמַר לוֹ: הַבְטִיחֵנוּ בְּיִעוּדִים• וְהַגֶּד לָנוּ דְּבָרִים מֵאֲשֶׁר לִמֶּדְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְיַגִּיד וְיַבְטִיחַ. וְאִם יִתְקַיְּמוּ יִעוּדָיו כֻּלָּם — אָז נֵדָע שֶׁכָּל נְבוּאָתוֹ אֱמֶת. וְאִם יְשַׁקֵּר בָּהּ, אוֹ נָפַל אֶחָד מִדְּבָרַיו וַאֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן — נֵדָע שֶׁהוּא נְבִיא שָׁקֶר. וְזֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן הַבְּחִינָה הַזֹּאת: "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ד'? — אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ד' וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא" וגו' (דברים יח כא-כב). וּכְשֶׁיִּצְדַּק לָנוּ בְּהַבְטָחָה אַחַת אוֹ בִשְׁתַּיִם — אֵין לָנוּ לְהַאֲמִין בּוֹ וְלוֹמַר שֶׁנְּבוּאָתוֹ אֱמֶת, אֲבָל יִהְיֶה עִנְיָנוֹ תָּלוּי• עַד יִרְבּוּ מוֹפְתָיו הָאֲמִתִּיִּים בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם ד' פַּעַם אַחַר פַּעַם. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּעִנְיָן שְׁמוּאֵל, כְּשֶׁנִּתְפַּרְסֵם וְנִתְבָּרֵר כִּי כָּל מַה שֶׁיְּדַבֵּר בֹּא יָבֹא: "וַיֵּדַע כָּל-יִשְׂרָאֵל... כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַד'" (שמואל א ג כ).
___________________________________
מְסַיֵּם הַנְּבִיאִים - מלאכי אחרון הנביאים. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה – דבר שאינו מנוגד להלכה. אֶת יִשְׂרָאֵל – הגולים מלשוב לארץ. תִּתְבָּאֵר – תתאמת. וְהַנְּזִירוּת – פרישות ממותרות. בְּזֶה הָעִנְיָן – כלולים במאמר חז"ל זה. בְּיִעוּדִים – בעתידות, מה שיקרה בעתיד. תָּלוּי – מסופק.
ביאורים
ישנם שני קריטריונים מרכזיים לבדיקה מיהו נביא אמת ;
א. אישיותו של הנביא- הנבואה היא הדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה'. ולכן כדי לזכות להתגלות אלוהית שמימית דרושה עבודת הכנה מרובה ועליה שלב אחרי שלב בבניין האישיות. לא יתכן שהאדם ילך לישון בור ועם הארץ ויקום נביא. האדם חייב להיות תלמיד חכם גדול, מתוקן במידותיו ושולט ביצרו. מחשבתו צריכה להיות דבוקה בריבונו של עולם ולא בהבלי העולם הזה. הוא צריך להיות אדם שאינו תלוי באף אדם בעולם ולכן צריך להיות שמח בחלקו שאינו רודף אחר הממון. כמו כן, דבר ה' יכול לחול רק בכלי שלם ולכן האדם צריך להיות שלם בגופו וללא פגם. אדם שטוען שהוא נביא והוא אינו חכם גדול- אין אנו מאמינים לו כלל.
ב. הודעת העתידות- כאשר אדם טוען שהוא נביא הוא צריך להוכיח זאת על ידי הגדת עתידות. אדם רגיל הנתון בהווה אינו יכול לדעת בוודאות מה יהיה בעתיד. מספר התרחישים שיכולים להתפתח מהמציאות העכשווית הם אינסופיים. אפשר לשער או לצפות מה שיהיה בעתיד, אך אדם בעל אחריות לא יאמר בביטחון שהוא יודע מה יהיה. רק ריבונו של עולם, אשר היה הווה ויהיה, יכול לדעת מהו התרחיש שיקרה. ולכן אדם בעל אישיות של נביא, כמו שראינו לעיל, שאומר בוודאות מה שיהיה בעתיד, ודבריו מתקיימים באופן מלא, כאשר כל פרט מדויק הוא נביא אמת.
לנביא זה ישנם כמה תפקידים וסמכויות מתוקף היותו נביא. הוא אינו אדם פרטי אלא נשלח כדי לתקן את האומה. הוא צריך לקרוא לעם לעבוד את ה', ולקיים את תורת ה' כמו שניתנה על ידי משה רבנו. החיבור שלו לקב"ה שבא לידי ביטוי בהגדת עתידות, נותן לו גם את הסמכות להבטיח שכר טוב לעובדי ה' ועונש לעוברים על דבריו. סמכות מיוחדת שיש לנביא היא להדריך את העם בדבר שאינו מצווה מן התורה אלא פעולה פוליטית או צבאית. דבריו בענין זה הם צו ה' ולכן העובר על דבריו הוא כמסרב לקיים את ציווי ה' וחייב מיתה.
הרחבות
תכונות הנביא
כְּגוֹן: שֶׁיִּהְיֶה מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְהָאֱמוּנָה, וְהַנְּזִירוּת. בגמרא בנדרים מובא "אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו" [לח.], ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא.
שיטת הרמב"ם היא שר' יוחנן מתכוון למעלות שכליות ולמידות נפשיות. כך משמע אצלנו וכך כתב במפורש בשמונה פרקים: "ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שיהיו לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המידות והחשובות שבהן, והוא אומרם 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר'. וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות, ועשיר הוא ממעלות המידות רצוני לומר ההסתפקות וכאומרם 'איזהו עשיר השמח בחלקו'. וכן גיבור ממעלות המידות שינהיג כוחותיו כפי הדעת והוא אומרם 'איזהו גיבור הכובש את יצרו' " [פרק ז]. אך הר"ן בדרשותיו חולק על הרמב"ם ומבאר שהכוונה לגבורה פיזית ועושר ממשי, ובטעם הדבר כתב "אבל עיקר העניין כי הנביא ראוי שיהיה שלם בכל השלמויות שהם עניין נכבד בעיני ההמון למעלת הכלל כי הוא שלוח אליהם, ולמען יהיו דבריו נשמעים" [דרוש שלישי]. וכן "אבל הנביא שינבא להמון ומודיע מה שצוהו ה', יצטרך שיהיה נבחר ונרצה מכל הכיתות, מאוהבי החכמה ואוהבי העושר והגבורה... ולזה צריך הנביא שישלימו לו המעלות השכליות ומעלות ההמוניות" [דרוש חמישי]. כלומר, כיוון שהנביא הוא שליח ה' אל כלל בני האדם והנבואה ניתנה לו לשם תיקון הכלל, לכן צריך שיהיה חשוב בעיני העם כדי שישמעו ויקבלו דבריו.
שאלות לדיון
כיצד יכול הנביא להיות "מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְהָאֱמוּנָה, וְהַנְּזִירוּת" ומצד שני לעסוק בעניינים פוליטיים וצבאיים? מהו היחס הנכון בין התנזרות מהסביבה לבין השפעה על הציבור?
לאור דברי הרמב"ם כאן, איך יתכן שבלעם היה נביא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
