ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְהַמִּתְנַבֵּא בַשֵּׁם יֵחָלֵק גַּם כֵּן לִשְׁנֵי חֲלָקִים:
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן — שֶׁיִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם הָאֵל וְיִקְרָא הֶהָמוֹן לְהַאֲמִין בּוֹ וִיצַוֶּה עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְיֹאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוֹסִיף בַּמִצְווֹת מִצְוָה, אוֹ גָרַע מִצְוָה מִכְּלָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָסַף אוֹתָם סֵפֶר הַתּוֹרָה. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁיּוֹסִיף וְיִגְרַע עַל הַפָּסוּק, וּבֵין שֶׁיּוֹסִיף וְיִגְרַע עַל הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל. וְעִנְיָן 'שֶׁיּוֹסִיף אוֹ יִגְרָע מִן הַכָּתוּב' — כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר אֵלַי, כִּי הָעָרְלָה הִיא שְׁתֵּי שָׁנִים, וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים — מֻתָּר לֶאֱכוֹל הַפֵּרוֹת הַנְּטוּעוֹת. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר אֵלַי, שֶׁהָעָרְלָה אָסוּר לֶאֶכוֹל אוֹתָהּ אַרְבָּע שָׁנִים, חֵלֶף• מַה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָּכֶם עֲרֵלִים" (ויקרא יט כג), וְכַדּוֹמֶה לוֹ. אוֹ יְשַׁנֶּה בַקַּבָּלָה• כְּלוּם•, וַאֲפִלּוּ יְסַיְּעֶנּוּ פְּשָׁט הַכָּתוּב, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: שֶׁזֶּה הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: "וְקַצֹּתָה• אֶת כַּפָּהּ" (דברים כה יב) — הוּא כְּרִיתַת יָד בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ קְנָס הַמְבַיֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַקַּבָּלָה. וְיִסְמֹך הַדָּבָר הַהוּא לַנְּבוּאָה וְיֹאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר לִי, שֶׁזּוֹ הַמִּצְוָה שֶׁאָמַר: "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ" הוּא כִּפְשׁוּטוֹ — גַּם זֶה יֵהָרֵג בְּחֶנֶק, שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, וְהוּא סוֹמֵךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ. וְאֵין לְהַבִּיט גַּם בַּזֶּה לָאוֹת וְלַמּוֹפֵת, שֶׁהֲרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֶלְאָה כָּל מְתֵי הָעוֹלָם• בְּאוֹתוֹתָיו, וְהִכְנִיס בִּלְבָבֵנוּ לְהַצְדִּיקוֹ וּלְהַאֲמִין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט ט) — הוּא הִגִּיד לָנוּ בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: שֶׁלֹּא תָבוֹא מֵאֵת הַבּוֹרֵא תּוֹרָה אַחֶרֶת מִלְּבַד זֹאת, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל יב), וְאָמַר: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" (שם יד). וְעִנְיַן 'בְּפִיךָ' — הַמִּצְוָה הַיְדוּעָה עַל פֶּה, וְעִנְיָן 'בִּלְבָבְךָ' — הַסְּבָרוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ בְעִיּוּן, שֶׁהוּא מִכְּלָל הַכֹּחוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת אֶל הַלֵּב. וְהִזְהִירָנוּ גַּם כֵּן מִלְּהוֹסִיף בָּהֶם וְלִגְרוֹעַ מֵהֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנוּ" (שם יג א). וְעַל כֵּן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה" (מגילה ב ב). וְאַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁטַעֲנָתוֹ טַעֲנַת שֶׁקֶר עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְסָמַךְ לוֹ מַה שֶׁלֹּא דִבֵּר לוֹ — נִתְחַיֵּב לְהָרְגוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר... וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (דברים יח כ).
___________________________________
חֵלֶף – בשונה, במקום. בַקַּבָּלָה - מסירת תורה שבעל-פה. כְּלוּם – משהו, דבר. וְקַצֹּתָה – אישה המביישת - חייבת בתשלומין על מעשי ידיה. הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֶלְאָה כָּל מְתֵי הָעוֹלָם - משה רבינו, בהשוואה לנסים הגדולים שעשה, שאר בני אדם ניראים כחלושים.
ביאורים
המופתים העל טבעיים אינם מוכיחים על כך שהאדם הוא נביא. אין הם מוכיחים אפילו על אדם צדיק, שאומר שהוא מתנבא בשם ה' ודורש ברבים להאמין בקב"ה ולקיים מצוותיו. גם אדם כזה יכול לגרום להרס רוחני. כאשר אדם אומר שצריך לקיים את כל המצוות קלה כבחמורה, אך יש מצווה אחת שהקב"ה פירש אותה אחרת ממה שקיבלנו בסיני- הוא אינו נביא אמת. אפילו אם מביא נימוקים לדבריו שהדור השתנה והמציאות מחייבת. אדם שטוען שהקב"ה אמר לו שהוא משנה משהו מפרטי המצוות או מהפירוש שנמסר במעמד הר סיני יכול להראות כאדם ירא שמים אך חבוי בדבריו הרס אמוני גדול. הוא טוען שהקב"ה חזר בו, בניגוד למה שכתב בתורה שאין תורה נוספת שמצויה בשמים ותנתן במהלך הדורות. לא בשמים היא! מרגע נתינת התורה היא לא תשתנה לעולמי עד. הוא הופך את הקב"ה לאנושי. בר שינוי. מישהו שיכול לשנות את דעתו. דבר זה הוא איננו כפירה בתורה אלא בקב"ה בעצמו! לכן אדם זה נקרא נביא שקר. מכיוון שהוא טוען טענת שקר על הקב"ה! אדם כזה הוא אפיקורוס חבוי ולכן חייב מיתה.
אך עדיין לא מובן מדוע ישנה עדיפות למה שכתוב בתורה, נבואת משה, לעומת מה שאותו נביא טוען שקיבל בשם ה'? נבואתו של אותו נביא שקר הוכחה על ידי מופתים. זו אינה הוכחה ברורה אלא נובעת מהסתברות. אם הוא יכול לעשות מופתים על טבעיים כנראה שה', משדד מערכות הטבע, התגלה אליו ומסר לו את דברו. לעומת זאת, נבואת משה רבנו אינה הוכחה באמצעות מופת על טבעי, אלא בנס כל הניסים. נבואתו נראתה לנגד עינינו. הוא לא בא וסיפר לנו שה' דיבר אליו אלא היינו עדים לכך. זו אינה הסתברות אלא ראיה מוחשית שאינה ניתנת לערעור. ומכאן שמופתיו של אותו נביא שקר אינם מוכיחים על קשר בינו לבין הקב"ה אלא ניתנו כדי לנסותנו ולחזק את אמונתנו.
הרחבות
נבואת משה רבנו לעומת שאר הנביאים
מבואר כאן בדברי הרמב"ם שנביא המוסיף או גורע אחת ממצוות התורה, שלא באופן של הוראת שעה, הוא נביא שקר, כיוון שמנבא כנגד התורה שהיא נבואת משה רבנו. נשאלת השאלה מדוע סמכותם של הנביאים כפופה לסמכותו של משה רבנו עד שאם נביא יאמר נגד התורה הוא יחשב נביא שקר על אף שיעשה אותות ומופתים?
בעל ספר העיקרים [מאמר ראשון, יח] מסביר שיש אימות עצמי לנבואה ויש אימות בלתי עצמי. עשיית אותות או מופתים אינם אימות עצמי לכך שהנבואה אמת אלא רק שהנביא ראוי לעשות מופתים. לעומת זאת בהר סיני, כל ישראל שמעו שהקב"ה מדבר עם משה רבנו ורוצה לתת דווקא על ידו את התורה, וזהו אימות עצמי לנבואת משה. לכן התורה שניתנה באמצעות משה היא הסמכות העליונה והיא המצַווה אותנו להקשיב לנביאים, אך היא גם זאת שקובעת באלו תנאים. ומוסיף ספר העיקרים ואומר שזו כוונת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בכתבו "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלאט ובכישוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ואוזנינו שמעו שהקול מדבר אליו, וזה שכתוב 'הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם' " [פרק ח].
שאלות לדיון
מדוע ישנם מצוות ואיסורים שפירושם ניתן על פה, ואינם מובנים מיד בקריאת פסוקי התורה?
מדוע אין נביא רשאי לחדש שום הלכה? למה הקב"ה לא נתן לו סמכות לכך?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













