ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְהַמִּתְנַבֵּא בַשֵּׁם יֵחָלֵק גַּם כֵּן לִשְׁנֵי חֲלָקִים:
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן — שֶׁיִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם הָאֵל וְיִקְרָא הֶהָמוֹן לְהַאֲמִין בּוֹ וִיצַוֶּה עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְיֹאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוֹסִיף בַּמִצְווֹת מִצְוָה, אוֹ גָרַע מִצְוָה מִכְּלָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָסַף אוֹתָם סֵפֶר הַתּוֹרָה. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁיּוֹסִיף וְיִגְרַע עַל הַפָּסוּק, וּבֵין שֶׁיּוֹסִיף וְיִגְרַע עַל הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל. וְעִנְיָן 'שֶׁיּוֹסִיף אוֹ יִגְרָע מִן הַכָּתוּב' — כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר אֵלַי, כִּי הָעָרְלָה הִיא שְׁתֵּי שָׁנִים, וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים — מֻתָּר לֶאֱכוֹל הַפֵּרוֹת הַנְּטוּעוֹת. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר אֵלַי, שֶׁהָעָרְלָה אָסוּר לֶאֶכוֹל אוֹתָהּ אַרְבָּע שָׁנִים, חֵלֶף• מַה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָּכֶם עֲרֵלִים" (ויקרא יט כג), וְכַדּוֹמֶה לוֹ. אוֹ יְשַׁנֶּה בַקַּבָּלָה• כְּלוּם•, וַאֲפִלּוּ יְסַיְּעֶנּוּ פְּשָׁט הַכָּתוּב, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: שֶׁזֶּה הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: "וְקַצֹּתָה• אֶת כַּפָּהּ" (דברים כה יב) — הוּא כְּרִיתַת יָד בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ קְנָס הַמְבַיֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַקַּבָּלָה. וְיִסְמֹך הַדָּבָר הַהוּא לַנְּבוּאָה וְיֹאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר לִי, שֶׁזּוֹ הַמִּצְוָה שֶׁאָמַר: "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ" הוּא כִּפְשׁוּטוֹ — גַּם זֶה יֵהָרֵג בְּחֶנֶק, שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, וְהוּא סוֹמֵךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ. וְאֵין לְהַבִּיט גַּם בַּזֶּה לָאוֹת וְלַמּוֹפֵת, שֶׁהֲרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֶלְאָה כָּל מְתֵי הָעוֹלָם• בְּאוֹתוֹתָיו, וְהִכְנִיס בִּלְבָבֵנוּ לְהַצְדִּיקוֹ וּלְהַאֲמִין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט ט) — הוּא הִגִּיד לָנוּ בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: שֶׁלֹּא תָבוֹא מֵאֵת הַבּוֹרֵא תּוֹרָה אַחֶרֶת מִלְּבַד זֹאת, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל יב), וְאָמַר: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" (שם יד). וְעִנְיַן 'בְּפִיךָ' — הַמִּצְוָה הַיְדוּעָה עַל פֶּה, וְעִנְיָן 'בִּלְבָבְךָ' — הַסְּבָרוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ בְעִיּוּן, שֶׁהוּא מִכְּלָל הַכֹּחוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת אֶל הַלֵּב. וְהִזְהִירָנוּ גַּם כֵּן מִלְּהוֹסִיף בָּהֶם וְלִגְרוֹעַ מֵהֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנוּ" (שם יג א). וְעַל כֵּן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה" (מגילה ב ב). וְאַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁטַעֲנָתוֹ טַעֲנַת שֶׁקֶר עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְסָמַךְ לוֹ מַה שֶׁלֹּא דִבֵּר לוֹ — נִתְחַיֵּב לְהָרְגוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר... וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (דברים יח כ).
___________________________________
חֵלֶף – בשונה, במקום. בַקַּבָּלָה - מסירת תורה שבעל-פה. כְּלוּם – משהו, דבר. וְקַצֹּתָה – אישה המביישת - חייבת בתשלומין על מעשי ידיה. הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֶלְאָה כָּל מְתֵי הָעוֹלָם - משה רבינו, בהשוואה לנסים הגדולים שעשה, שאר בני אדם ניראים כחלושים.
ביאורים
המופתים העל טבעיים אינם מוכיחים על כך שהאדם הוא נביא. אין הם מוכיחים אפילו על אדם צדיק, שאומר שהוא מתנבא בשם ה' ודורש ברבים להאמין בקב"ה ולקיים מצוותיו. גם אדם כזה יכול לגרום להרס רוחני. כאשר אדם אומר שצריך לקיים את כל המצוות קלה כבחמורה, אך יש מצווה אחת שהקב"ה פירש אותה אחרת ממה שקיבלנו בסיני- הוא אינו נביא אמת. אפילו אם מביא נימוקים לדבריו שהדור השתנה והמציאות מחייבת. אדם שטוען שהקב"ה אמר לו שהוא משנה משהו מפרטי המצוות או מהפירוש שנמסר במעמד הר סיני יכול להראות כאדם ירא שמים אך חבוי בדבריו הרס אמוני גדול. הוא טוען שהקב"ה חזר בו, בניגוד למה שכתב בתורה שאין תורה נוספת שמצויה בשמים ותנתן במהלך הדורות. לא בשמים היא! מרגע נתינת התורה היא לא תשתנה לעולמי עד. הוא הופך את הקב"ה לאנושי. בר שינוי. מישהו שיכול לשנות את דעתו. דבר זה הוא איננו כפירה בתורה אלא בקב"ה בעצמו! לכן אדם זה נקרא נביא שקר. מכיוון שהוא טוען טענת שקר על הקב"ה! אדם כזה הוא אפיקורוס חבוי ולכן חייב מיתה.
אך עדיין לא מובן מדוע ישנה עדיפות למה שכתוב בתורה, נבואת משה, לעומת מה שאותו נביא טוען שקיבל בשם ה'? נבואתו של אותו נביא שקר הוכחה על ידי מופתים. זו אינה הוכחה ברורה אלא נובעת מהסתברות. אם הוא יכול לעשות מופתים על טבעיים כנראה שה', משדד מערכות הטבע, התגלה אליו ומסר לו את דברו. לעומת זאת, נבואת משה רבנו אינה הוכחה באמצעות מופת על טבעי, אלא בנס כל הניסים. נבואתו נראתה לנגד עינינו. הוא לא בא וסיפר לנו שה' דיבר אליו אלא היינו עדים לכך. זו אינה הסתברות אלא ראיה מוחשית שאינה ניתנת לערעור. ומכאן שמופתיו של אותו נביא שקר אינם מוכיחים על קשר בינו לבין הקב"ה אלא ניתנו כדי לנסותנו ולחזק את אמונתנו.
הרחבות
נבואת משה רבנו לעומת שאר הנביאים
מבואר כאן בדברי הרמב"ם שנביא המוסיף או גורע אחת ממצוות התורה, שלא באופן של הוראת שעה, הוא נביא שקר, כיוון שמנבא כנגד התורה שהיא נבואת משה רבנו. נשאלת השאלה מדוע סמכותם של הנביאים כפופה לסמכותו של משה רבנו עד שאם נביא יאמר נגד התורה הוא יחשב נביא שקר על אף שיעשה אותות ומופתים?
בעל ספר העיקרים [מאמר ראשון, יח] מסביר שיש אימות עצמי לנבואה ויש אימות בלתי עצמי. עשיית אותות או מופתים אינם אימות עצמי לכך שהנבואה אמת אלא רק שהנביא ראוי לעשות מופתים. לעומת זאת בהר סיני, כל ישראל שמעו שהקב"ה מדבר עם משה רבנו ורוצה לתת דווקא על ידו את התורה, וזהו אימות עצמי לנבואת משה. לכן התורה שניתנה באמצעות משה היא הסמכות העליונה והיא המצַווה אותנו להקשיב לנביאים, אך היא גם זאת שקובעת באלו תנאים. ומוסיף ספר העיקרים ואומר שזו כוונת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בכתבו "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלאט ובכישוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ואוזנינו שמעו שהקול מדבר אליו, וזה שכתוב 'הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם' " [פרק ח].
שאלות לדיון
מדוע ישנם מצוות ואיסורים שפירושם ניתן על פה, ואינם מובנים מיד בקריאת פסוקי התורה?
מדוע אין נביא רשאי לחדש שום הלכה? למה הקב"ה לא נתן לו סמכות לכך?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
האם מותר לפנות למקובלים?
אנחנו קודש למענך
איך עושים קידוש?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
