ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם בַּתַּלְמוּד מְעַיְּנִים וְחוֹלְקִים זֶה עַל זֶה בְּמַעֲרֶכֶת הָעִיּוּן, וּמְבִיאִין רְאָיוֹת עַל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַּאֲמָר הַכָּתוּב: "פְּרִי עֵץ הָדָר": אוּלַי יִהְיֶה רִמּוֹנִים, אוֹ חֲבוּשִׁים, אוֹ זוּלָתָם? עַד שֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה עָלָיו מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּרִי עֵץ הָדָר" וְאָמְרוּ: "עֵץ שֶׁטָּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוִין", וְאָמַר אַחֵר: "פְּרִי הָדָר בְּאִילָנוֹת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה"•, וְאָמַר אַחֵר: "פְּרִי הָדָר עַל כָּל מָיִם"• — אֵלּוּ הָרְאָיוֹת לֹא הֱבִיאוּן מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן•, עַד שֶׁנּוֹדַע לָהֶם מֵהָרְאָיוֹת הָאֵלֶּה, אֲבָל רָאִינוּ בְּלֹא סָפֵק, מִיהוֹשֻׁעַ עַד עַתָּה, שֶׁהָאֶתְרוֹג הָיוּ לוֹקְחִים עִם הַלּוּלָב בְּכָל שָׁנָה וְאֵין בּוֹ מַחֲלֹקֶת. אֲבָל חָקְרוּ עַל הָרֶמֶז הַנִּמְצָא בַכָּתוּב לְזֶה הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל. וְכֵן הִיא רַאֲיָתָם עַל הַהֲדַס, וְרַאֲיָתָם עַל דִּינֵי אֲבָרִים בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן•, וְהוּא מַה שֶׁחַיָּב מִי שֶׁהִשְׁחִית אֵבֶר מֵאֶבְרֵי חֲבֵרוֹ. וְרַאֲיָתָם גַּם כֵּן עַל בַּת אִישׁ כֹּהֵן הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁהִיא — אֵשֶׁת אִישׁ, וְכָל הַדּוֹמֶה לְזֶה נוֹהֵג רַק עַל הָעִקָּר• הַזֶּה. וְזֶה עִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ: "כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ", רָצוּ לוֹמַר: הָעִנְיָנִים שֶׁנּוּכַל לְהוֹצִיאָם בִּכְלָל וּפְרָט וּבִשְׁאָר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְהֵם מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.
על מה אומרים הלכה למשה מסיני
וְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה, לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'. שֶׁאֵין לוֹמַר: "פְּרִי עֵץ הָדָר", הוּא: 'אֶתְרוֹג' — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אוֹ 'חוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן' — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁכְּבָר נִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם מִפִּי מֹשֶׁה, וְיֵשׁ לָהֶם רְמָזִים בַּמִּקְרָא, אוֹ יוֹצִיאוּ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְעַל כֵּן: כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ רֶמֶז בַּמִּקְרָא, וְאֵינוֹ נִקְשָׁר בּוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרָא — עָלָיו לְבַדּוֹ נֶאֱמַר: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'. וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁאָמַרְנוּ: "שִׁיעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי" (ברכות מא ב), הִקְשׁוּ עָלֵינוּ וְאָמְרוּ: "מִפְּנֵי מַה אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהֵם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי — וְהִנֵּה 'שִׁיעוּרִין' נִרְמַּז עֲלֵיהֶם בַּפָּסוּק, בְּאָמְרוֹ: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח ח)?! תִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה: שֶׁהִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְאֵין לְשִׁיעוּרִין עִקָּר לְהוֹצִיא אוֹתָם מִמֶּנוּ בְּדֶרֶךְ סְבָרָא, וְאֵין לָהֶם רֶמֶז בְּכָל הַתּוֹרָה, אֲבָל נִסְמְכָה זֹאת הַמִּצְוָה לְזֶה הַפָּסוּק לְסִמָּן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹדַע וְנִזְכַּר, וְאֵינוֹ מֵעִנְיָן הַכָּתוּב. וְזֶה עִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ: "קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא•" (סוכה ו א), בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּזְכְּרוּהָ.
___________________________________
הָדָר בְּאִילָנוֹת - פרי האתרוג יכול להישאר על העץ עד לשנה הבאה. עַל כָּל מָיִם – האתרוג זקוק להשקיה בימות הקיץ. שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן – שנסתפק להם שאולי התורה לא התכוונה לאתרוג. בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן – ולא עין תחת עין. עַל הָעִקָּר – על פי העקרון הנ"ל. קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא – הפסוק 'סמך' (רמז) בלבד.
ביאורים
למדנו שישנם הלכות שנדרשות בתלמוד מפסוקי התורה, שגם הם נמסרו למשה בסיני. לעומת זאת מצינו שחז"ל קוראים רק למספר הלכות בתלמוד שהם 'הלכה למשה מסיני'. מדבריהם משמע שרק את אלו קיבלנו בהר סיני. דבר זה מעורר תמיהה גדולה. איך יתכן שרק הלכות בודדות קיבלנו מסיני?! אלא שקיבלנו הלכות רבות בסיני שלא קרויות בפי חז"ל 'הלכה למשה מסיני'.
כדי להבין את ההבדל בין ההלכות שנקראות בתלמוד 'הלכה למשה מסיני', ובין אלו שלא נקראו כך צריך להבין שיש שני סוגי לימוד;
א. דרשה - לימוד זה הוא מפשוטו של הפסוק או מהבנה עמוקה במילים שהתורה בחרה להגדיר את המצווה. למשל התורה בחרה לציין שאתרוג הוא 'פרי עץ הדר'. מילים אלו אינם מובנות כשלעצמם. הם דורשות הסבר והבהרה למה בדיוק התורה התכוונה. הלימוד של חכמים שמשמעות הכתוב 'פרי הדר באילנו משנה לשנה' מנסות לקלוע לעומק הבנת התורה בכתוב זה. הפירוש של הפסוק נמסר לנו בהר סיני. כל חכמי ישראל יודעים שהפירוש של המילים הללו הוא אתרוג. התורה נתנה לחכמים כלים לדרוש וללמוד זאת ממה שכתבה. לכן לא תתכן מחלוקת על המסקנה אלא רק על הדרך שממנו ניתן לדרוש את הפסוק. הרמב"ם מחדש שרק על מצוות אלו נאמר "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי" . דהיינו שההלכה נמסרה וכן ניתנו הכלים, שהם י"ג מידות, כלל ופרט ועוד, כדי לדרוש את ההלכה מתוך הכתוב.
ב. אסמכתא - יש הלכות שלא ניתנו להדרש. הלכות שנמסרו למשה רבנו בהר סיני אך אין שום פסוק בתורה שנוכל ללמוד מפשוטו או ממשמעותו את ההלכה. אך יתכן לימוד מסוג 'אסמכתא'. זהו אינו לימוד ישיר מהפסוק אלא יש בפסוק מין רמז לנושא של ההלכה. שיעורים, למשל, השיעור המינימלי של מאכל אסור שאדם צריך לאכול כדי לעבור על איסור אכילה, הוא כזית. כל שיעורים אלו הם הלכה למשה מסיני, אבל חז"ל הסמיכו אותם על הפסוק "ארץ חטה ושעורה..." הפסוק אינו מתייחס כלל לשיעורים וכן לא יכולים היינו לדעת איזה שיעור משתייך לאיזה דין. ברור שהנושא מסתמך על המסורת, חז"ל רצו להקל על זכרוננו, ולכן הסמיכו העניין על הפסוק. להלכות אלו קראו חז"ל 'הלכה למשה מסיני' מכיוון שהמקור היחידי שיש לנו לדעת שזו ההלכה היא רק המסורת, שלא כמו הלכות שנמסרו למשה בסיני אך ניתן ללמדם גם ממשמעות הפסוק.
הרחבות
מידות שהתורה נדרשת בהן
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן הן שלושה עשר אופנים של דרישת הכתוב, שעל ידיהם לומדים חכמים מהתורה שבכתב דינים שאינם כתובים בה במפורש. המידות מוזכרות בברייתא דר' ישמעאל הנאמרת לפני תפילת שחרית. חלקן שייכות רק כשישנה מסורת מרב לתלמיד, כגון 'גזירה שווה', שמשמעותה השוואה בין מילים זהות המוזכרות בפסוקים שונים, וחלקן יכולות להידרש על ידי כל תלמיד חכם גם ללא מסורת שקדמה לו, כגון 'קל וחומר'. הרב גדליה נדל , מתלמידי ה'חזון איש', הסביר שההבדל נעוץ בכך שמידת 'גזירה שווה' דורשת דיוק רב בהבנת הכתוב, ולא בכל הדורות ידעו לדקדק עד כדי כך שיהיה אפשר לדרוש את המילים ולהשוותן זו לזו בצורה מדויקת, ולכן רק דרשה שעברה במסורת מתקבלת, לעומת זאת 'קל וחומר' היא מידה המבוססת על ההיגיון והיגיון קיים בכל דור [בתורתו של ר' גדליה עמודים 24-25]. ישנם שיטות נוספות למניין המידות, כגון המניין של ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי שיש בו ל"ב מידות [ילקוט שמעוני כ], אך השיטה המקובלת ביותר היא שיטתו של ר' ישמעאל שהזכרנו לעיל.
מהי אסמכתא?
קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא . הרמב"ם והריטב"א נחלקו במושג אסמכתא. לפי הרמב"ם הכוונה היא למה שנסמך על ידי חכמים לפסוק, אפילו אם מדובר ב'הלכה למשה מסיני', אך לריטב"א [ר"ה טז.] הכוונה לרובד נוסף שה' הסמיך בתוך הפסוק, וכוונת התורה לומר שאין זה דין מהתורה אלא הוא מסור בידי חכמים לקבוע אותו אם ירצו.
שאלות לדיון
מדוע לא נכתב הכול בתורה? למה יש צורך להלכות שיעברו בתור 'הלכה למשה מסיני'?
"אֲבָל רָאִינוּ בְּלֹא סָפֵק, מִיהוֹשֻׁעַ עַד עַתָּה...". לאור קביעה זו, מה ניתן להסיק על חשיבות המנהגים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך עושים קידוש?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
