ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם בַּתַּלְמוּד מְעַיְּנִים וְחוֹלְקִים זֶה עַל זֶה בְּמַעֲרֶכֶת הָעִיּוּן, וּמְבִיאִין רְאָיוֹת עַל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַּאֲמָר הַכָּתוּב: "פְּרִי עֵץ הָדָר": אוּלַי יִהְיֶה רִמּוֹנִים, אוֹ חֲבוּשִׁים, אוֹ זוּלָתָם? עַד שֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה עָלָיו מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּרִי עֵץ הָדָר" וְאָמְרוּ: "עֵץ שֶׁטָּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוִין", וְאָמַר אַחֵר: "פְּרִי הָדָר בְּאִילָנוֹת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה"•, וְאָמַר אַחֵר: "פְּרִי הָדָר עַל כָּל מָיִם"• — אֵלּוּ הָרְאָיוֹת לֹא הֱבִיאוּן מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן•, עַד שֶׁנּוֹדַע לָהֶם מֵהָרְאָיוֹת הָאֵלֶּה, אֲבָל רָאִינוּ בְּלֹא סָפֵק, מִיהוֹשֻׁעַ עַד עַתָּה, שֶׁהָאֶתְרוֹג הָיוּ לוֹקְחִים עִם הַלּוּלָב בְּכָל שָׁנָה וְאֵין בּוֹ מַחֲלֹקֶת. אֲבָל חָקְרוּ עַל הָרֶמֶז הַנִּמְצָא בַכָּתוּב לְזֶה הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל. וְכֵן הִיא רַאֲיָתָם עַל הַהֲדַס, וְרַאֲיָתָם עַל דִּינֵי אֲבָרִים בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן•, וְהוּא מַה שֶׁחַיָּב מִי שֶׁהִשְׁחִית אֵבֶר מֵאֶבְרֵי חֲבֵרוֹ. וְרַאֲיָתָם גַּם כֵּן עַל בַּת אִישׁ כֹּהֵן הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁהִיא — אֵשֶׁת אִישׁ, וְכָל הַדּוֹמֶה לְזֶה נוֹהֵג רַק עַל הָעִקָּר• הַזֶּה. וְזֶה עִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ: "כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ", רָצוּ לוֹמַר: הָעִנְיָנִים שֶׁנּוּכַל לְהוֹצִיאָם בִּכְלָל וּפְרָט וּבִשְׁאָר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְהֵם מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה מִסִּינַי.
על מה אומרים הלכה למשה מסיני
וְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה, לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'. שֶׁאֵין לוֹמַר: "פְּרִי עֵץ הָדָר", הוּא: 'אֶתְרוֹג' — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אוֹ 'חוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן' — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁכְּבָר נִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם מִפִּי מֹשֶׁה, וְיֵשׁ לָהֶם רְמָזִים בַּמִּקְרָא, אוֹ יוֹצִיאוּ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְעַל כֵּן: כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ רֶמֶז בַּמִּקְרָא, וְאֵינוֹ נִקְשָׁר בּוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרָא — עָלָיו לְבַדּוֹ נֶאֱמַר: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'. וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁאָמַרְנוּ: "שִׁיעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי" (ברכות מא ב), הִקְשׁוּ עָלֵינוּ וְאָמְרוּ: "מִפְּנֵי מַה אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהֵם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי — וְהִנֵּה 'שִׁיעוּרִין' נִרְמַּז עֲלֵיהֶם בַּפָּסוּק, בְּאָמְרוֹ: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח ח)?! תִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה: שֶׁהִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְאֵין לְשִׁיעוּרִין עִקָּר לְהוֹצִיא אוֹתָם מִמֶּנוּ בְּדֶרֶךְ סְבָרָא, וְאֵין לָהֶם רֶמֶז בְּכָל הַתּוֹרָה, אֲבָל נִסְמְכָה זֹאת הַמִּצְוָה לְזֶה הַפָּסוּק לְסִמָּן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹדַע וְנִזְכַּר, וְאֵינוֹ מֵעִנְיָן הַכָּתוּב. וְזֶה עִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ: "קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא•" (סוכה ו א), בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּזְכְּרוּהָ.
___________________________________
הָדָר בְּאִילָנוֹת - פרי האתרוג יכול להישאר על העץ עד לשנה הבאה. עַל כָּל מָיִם – האתרוג זקוק להשקיה בימות הקיץ. שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן – שנסתפק להם שאולי התורה לא התכוונה לאתרוג. בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן – ולא עין תחת עין. עַל הָעִקָּר – על פי העקרון הנ"ל. קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא – הפסוק 'סמך' (רמז) בלבד.
ביאורים
למדנו שישנם הלכות שנדרשות בתלמוד מפסוקי התורה, שגם הם נמסרו למשה בסיני. לעומת זאת מצינו שחז"ל קוראים רק למספר הלכות בתלמוד שהם 'הלכה למשה מסיני'. מדבריהם משמע שרק את אלו קיבלנו בהר סיני. דבר זה מעורר תמיהה גדולה. איך יתכן שרק הלכות בודדות קיבלנו מסיני?! אלא שקיבלנו הלכות רבות בסיני שלא קרויות בפי חז"ל 'הלכה למשה מסיני'.
כדי להבין את ההבדל בין ההלכות שנקראות בתלמוד 'הלכה למשה מסיני', ובין אלו שלא נקראו כך צריך להבין שיש שני סוגי לימוד;
א. דרשה - לימוד זה הוא מפשוטו של הפסוק או מהבנה עמוקה במילים שהתורה בחרה להגדיר את המצווה. למשל התורה בחרה לציין שאתרוג הוא 'פרי עץ הדר'. מילים אלו אינם מובנות כשלעצמם. הם דורשות הסבר והבהרה למה בדיוק התורה התכוונה. הלימוד של חכמים שמשמעות הכתוב 'פרי הדר באילנו משנה לשנה' מנסות לקלוע לעומק הבנת התורה בכתוב זה. הפירוש של הפסוק נמסר לנו בהר סיני. כל חכמי ישראל יודעים שהפירוש של המילים הללו הוא אתרוג. התורה נתנה לחכמים כלים לדרוש וללמוד זאת ממה שכתבה. לכן לא תתכן מחלוקת על המסקנה אלא רק על הדרך שממנו ניתן לדרוש את הפסוק. הרמב"ם מחדש שרק על מצוות אלו נאמר "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי" . דהיינו שההלכה נמסרה וכן ניתנו הכלים, שהם י"ג מידות, כלל ופרט ועוד, כדי לדרוש את ההלכה מתוך הכתוב.
ב. אסמכתא - יש הלכות שלא ניתנו להדרש. הלכות שנמסרו למשה רבנו בהר סיני אך אין שום פסוק בתורה שנוכל ללמוד מפשוטו או ממשמעותו את ההלכה. אך יתכן לימוד מסוג 'אסמכתא'. זהו אינו לימוד ישיר מהפסוק אלא יש בפסוק מין רמז לנושא של ההלכה. שיעורים, למשל, השיעור המינימלי של מאכל אסור שאדם צריך לאכול כדי לעבור על איסור אכילה, הוא כזית. כל שיעורים אלו הם הלכה למשה מסיני, אבל חז"ל הסמיכו אותם על הפסוק "ארץ חטה ושעורה..." הפסוק אינו מתייחס כלל לשיעורים וכן לא יכולים היינו לדעת איזה שיעור משתייך לאיזה דין. ברור שהנושא מסתמך על המסורת, חז"ל רצו להקל על זכרוננו, ולכן הסמיכו העניין על הפסוק. להלכות אלו קראו חז"ל 'הלכה למשה מסיני' מכיוון שהמקור היחידי שיש לנו לדעת שזו ההלכה היא רק המסורת, שלא כמו הלכות שנמסרו למשה בסיני אך ניתן ללמדם גם ממשמעות הפסוק.
הרחבות
מידות שהתורה נדרשת בהן
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן הן שלושה עשר אופנים של דרישת הכתוב, שעל ידיהם לומדים חכמים מהתורה שבכתב דינים שאינם כתובים בה במפורש. המידות מוזכרות בברייתא דר' ישמעאל הנאמרת לפני תפילת שחרית. חלקן שייכות רק כשישנה מסורת מרב לתלמיד, כגון 'גזירה שווה', שמשמעותה השוואה בין מילים זהות המוזכרות בפסוקים שונים, וחלקן יכולות להידרש על ידי כל תלמיד חכם גם ללא מסורת שקדמה לו, כגון 'קל וחומר'. הרב גדליה נדל , מתלמידי ה'חזון איש', הסביר שההבדל נעוץ בכך שמידת 'גזירה שווה' דורשת דיוק רב בהבנת הכתוב, ולא בכל הדורות ידעו לדקדק עד כדי כך שיהיה אפשר לדרוש את המילים ולהשוותן זו לזו בצורה מדויקת, ולכן רק דרשה שעברה במסורת מתקבלת, לעומת זאת 'קל וחומר' היא מידה המבוססת על ההיגיון והיגיון קיים בכל דור [בתורתו של ר' גדליה עמודים 24-25]. ישנם שיטות נוספות למניין המידות, כגון המניין של ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי שיש בו ל"ב מידות [ילקוט שמעוני כ], אך השיטה המקובלת ביותר היא שיטתו של ר' ישמעאל שהזכרנו לעיל.
מהי אסמכתא?
קְרַא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא . הרמב"ם והריטב"א נחלקו במושג אסמכתא. לפי הרמב"ם הכוונה היא למה שנסמך על ידי חכמים לפסוק, אפילו אם מדובר ב'הלכה למשה מסיני', אך לריטב"א [ר"ה טז.] הכוונה לרובד נוסף שה' הסמיך בתוך הפסוק, וכוונת התורה לומר שאין זה דין מהתורה אלא הוא מסור בידי חכמים לקבוע אותו אם ירצו.
שאלות לדיון
מדוע לא נכתב הכול בתורה? למה יש צורך להלכות שיעברו בתור 'הלכה למשה מסיני'?
"אֲבָל רָאִינוּ בְּלֹא סָפֵק, מִיהוֹשֻׁעַ עַד עַתָּה...". לאור קביעה זו, מה ניתן להסיק על חשיבות המנהגים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
