ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(קטו. 8+ עד קטז. 3+)
א. כורך
בזמן המקדש -
רבנן לרי"ח - אסור לכרוך,
טעם המרור יבטל את טעם המצה
(מצוות יכולות לבטל זו את זו, מסתכלים על המציאות הפיזית ויש כאן שני מינים).
הלל ורב אשי – יכול לכרוך
אפילו שלמרור טעם חזק, אין מצוות מבטלות זו את זו,
כי כיוון ששתיהן מצוות, הן נחשבות מין אחד, ומין במינו בהיתר – לא בטל (חת"ס).
הלל הזקן בפשטות – חייבים לכרוך ("על מצות ומרורים יאכלוהו")
רב אשי – אפשר, אבל לא חייבים
(מחלוקת ראשונים האם רב אשי אומר את זה בדעת רבנן או הלל).
("על מצות ומרורים יאכלוהו" – בלשון יחיד, שלומר שאפשר גם בנפרד (חזו"א),
לאחר החורבן –
לרבנן לרי"ח – ודאי שאסור (המרור יבטל המצה),
להלל ורב אשי –
הלל (האמורא) – אסור, כי כיון שאינם באותה דרגה, וכבר לא נחשבים אותו מין, ולכן המרור יבטל המצה.
לכן (תוס') – יקח מצה בפנ"ע, ואז גם המצה וגם המרור דרבנן (מצה – מצוות כריכה, מרור – מצוות אכילה וכריכה), ויכרוך שניהם.
למעשה, משלבים בין רבנן להלל – יאכל מצה ומרור לבד, ורק אח"כ ביחד.
(קטו. 2-)
חלק ב – "ורחץ"
ר' אושעיא – דבר (פרי) שטיבולו במשקה, מצריך נטילת ידיים.
[הסבר הגזירה
רבנן גזרו על סתם ידיים – שני לטומאה,
וגזרו על משקים שאפילו שהם חולין, אם נטמאו משני – נהיות ראשון,
ולמה הצריכו נט"י?
יש אומרים – שלא יטמאו ידיו את האכל ויאכל חולין טמאים (כך היה מנהג החברים).
לפי זה אין לברך, כיוון שאינו מצווה אלא צורך, והיום לא שייך כיוון שממילא כולם טמאי מתים.
יש אומרים – שהתקנה הינה הרחבה לתקנת נטילת ידיים לפני לחם,
כמו שגזרו לפני לחם, אטו הכהנים שהיו צריכים ליטול ידיים לפני תרומה, גזרו גם לפני מגע במשקה, שהרי אז יטמאו הידיים את המשקה. לפי זה, מברכים וזה שייך גם היום.
שו"ע – שייך גם היום, אך לא מברכים].
A. ר' אושעיא אמר את זה גם ביחס להטבלת החזרת (בשלב ה"כרפס") בחרוסת?
רב פפא - מכאן שמטבילים את החזרת עד הסוף (שהיד נוגעת במשקה), שהרי אחרת אין צורך בנטילה.
ולמה צריך לשקעו עד הסוף? משום הקפא שבחזרת.
לפי"ז הרחיצה היא רק בחזרת.
דחייה – מספיק לטבל מעט, ואת זה עושים בכל ירק, וזה גם מספיק לקפא.
ובכל זאת נוטל, שמא יטבל יותר ויגע בידיו.
(קטו: 8+)
B. רב חסדא – האם צריך נטילת ידיים שוב לפני המצה/הטיבול השני (מרור)?
רב חסדא – צריך.
רבנן לרב פפא – בשאר השנה צריך, אך בפסח לא, כי לא מסיח דעתו כי זה קבוע מראש.
רב פפא – דווקא בפסח צריך, כי יש הפסקה גדולה ומסיח דעתו מידיו, בשאר השנה ממילא לא מטביל פעמיים.
C. [אגב, עוד הוראה של רב יוסף על הטיבול בחרוסת – שלא ישאיר הרבה זמן, שלא יבטל את המרירות, וכן בראשונים – יש לנער החרוסת].
(קטו: מתחת לאמצע)
חלק ג – בלע מצה ומרור
במרור – לא יצא (לא הרגיש מרירות)
במצה – אם בלע ישירות – יצא (נחשב אכילה)
אם עטף – אם במאכל (כמו מרור) – יצא,
אם בדבר שאינו מאכל (סיב דקל) – לא יצא.
חלק ד – בזמן שמצה והמרור מונחים לפניך
א. האם צריך שיהיו מונחים לפני כולם (כשלכל אחד שולחן קטן) או רק לפני עורך הסדר
רב הונא – לא צריך,
רב שימי בר אשי – צריך,
אך רק לעורך הסדר עוקרים את השולחן.
(עוקרים את השולחן כדי להתמיה את התינוקות)
ב. מקור שהמצה לפניו –
"לחם עוני" – שעונים עליו דברים הרבה (סיפור יציאת מצרים).
פירוש נוסף – עניות:
- 1.חוצים את המצה ("יחץ").
- 2.הוא מסיק ואשתו אופה – כדי להזדרז שלא יחמיץ.

אנחנו קודש למענך

הלכות שטיפת כלים בשבת

איך ללמוד גמרא?

מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

איך מוסרים את הנפש בימינו?

למה ללמוד גמרא?

הדלקה וכיבוי ביום טוב

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

תהיו חמים!

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.


















