ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בגמ' 'מקום שנהגו לכפול וכו' מוסיף לכפול מאודך ולמטה'
בגמרא [קיט.] פירשו שסוף פסוקי ההלל הם הפסוקים שאמרו דוד ואחיו וישי ושמואל בשעה שנבחר דוד, ופירשו ש'אודך כי עניתני', אמר דוד, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה', אמר ישי, [ופירש רשב"ם ש'אבן מאסו הבונים', היינו דוד, שהיה צעיר באחיו ורועה], 'מאת ה' היתה זאת', אמרו אחיו, [ש'נפלא בעינינו, היינו לשון רבים, רשב"ם שם], 'זה היום עשה ה'', אמר שמואל, [שהיה מתנבא שסופן לגיל ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם, שם], 'אנא ה' הושיעה נא', אמרו אחיו, 'אנא ה' הצליחה נא', אמר דוד [שיצליח במלכותו, שם], 'ברוך הבא בשם ה'', אמר ישי, 'ברכנוכם מבית ה'', אמר שמואל, 'אל ה' ויאר לנו', אמרו כולן, 'אסרו חג בעבתים', אמר שמואל, [שאמר שיביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח, ומתן דמן למזבח, שם], 'אלי אתה ואודך', אמר דוד, 'אלוקי ארוממך', אמרו כולן.
ופירש רשב"ם [קיט: ד"ה מאודך] שטעם המקום שנהגו לכפול פסוקי ההלל, זהו משום כבוד ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרו פסוקים אלו, וכנ"ל. וכן כתבו הרא"ש [סוכה פ"ג סימן כח], בחידושים המיוחסים לריטב"א [סוכה לט.], והמרדכי [שם סימן תשנה]. ויש לציין דבזה ניחא היטב הא דהסמיכו בגמרא ב' המימרות אהדדי, ולאחר שפירשו הא דדוד וישי ושמואל, הביאו הברייתא דמקום שנהגו לכפול את ההלל, והא דהיו כופלים את ההלל מ'אודך' ולמטה.
(והוסיף המרדכי שלכן כופלים מ'אודך' ולמטה, שכיון שמשם והלאה אמרו ישי ובניו ולא דוד בעצמו, לכן כופלים כדי שיהיה הפסק ביניהם ולהבחין בכך, וכמו שכופלין בזמירות 'כל הנשמה תהלל י-ה', וכן 'ה' ימלוך לעולם ועד'. [ויש להעיר דבסוגיין אי' דפסוק 'אודך ה' כי עניתני' אמר דוד בעצמו]).
באבודרהם [סדר ר"ח, סוד"ה שחרית נכנסין] הביא טעם זה שכופלים משום שאמרוהו ישי ובניו, וסיים שמפני כבודם אנו כופלים פסוקים אלו, כדי להראות שאנו חושבין כל פסוק מהם בפני עצמו. [והו"ד באליה רבה סימן תכב ס"ק יד].
אמנם רש"י [במשנה בסוכה לח א, ובגמרא שם לט. ד"ה מאודך] כתב שטעם המנהג לכפול הוא משום שעד שם כל הפרשה כפולה, ('הודו' תחלה וסוף, 'יאמר נא' ג' פעמים, 'קראתי י-ה'-'ענני במרחב י-ה', 'ה' לי לא אירא'-'ה' לי בעוזרי', 'טוב לחסות'-'טוב לחסות', 'סבבוני'- 'סבוני', 'דחה-דחיתני', 'ויהי לי לישועה'-'קול רנה וישועה', 'ימין ה''-'ימין ה'', 'לא אמות'- 'ולמות לא נתנני', 'פתחו לי שערי'-'זה השער' וגו'), אבל מ'אודך' ולמטה אינו כפול, ולכן מוסיפים לכפול מ'אודך' ולמטה, עיי"ש. [ועי' בכפות תמרים שם דזו כוונת רשב"ם בסוגיין לדחות פירוש זה].
קעט. אכילת מצת 'אפיקומן' - זכר לפסח או זכר למצה הנאכלת עם הפסח
במתני' 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'
עי' רש"י ורשב"ם [ד"ה אין מפטירין] שהמצה שאוכלים בגמר הסעודה היא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, ומברכים על אכילת מצה בראשונה אע"פ שאינה לשם חובה, עיי"ש. [ועי' תוס' להלן קכ. ד"ה באחרונה]. ועד"ז אי' ברש"י לעיל מ. [ד"ה באחרונה] שיוצאים ידי חובת מצה במצה שנאכלת על השובע.
וכתב הרא"ש [כאן סימן לד] שלדברי הרשב"ם שבמצה שנאכלת בסוף מקיים מצות אכילת מצה, א"כ צריך שיאכל מרור וחרוסת עם מצה זו, כיון שצריך לעשותה כמו בזמן המקדש, שהיו אוכלים הכל ביחד, [אמנם הרא"ש עצמו נחלק בזה, דא"כ למה עושים כריכה בתחילה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש, לכך כתב שאכילת אפיקומן אינה לשם חובה אלא זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה], והו"ד בטור [בסימן תעז] שלפי שיטה זו צריך לכרוך מצת אפיקומן במרור ולטובלה בחרוסת. [וסיים הטור שאח"כ אוכל כזית מצה לבדו, ועי' בב"ח ובדרישה מה שכתבו בביאור דברי הטור]. וע"ע במה שהובא לעיל [אות קנו] שהרשב"ם לשיטתו לעיל קטו א, עיי"ש.
וכתב בשער הציון [שם בסימן תעז ס"ק ד] שלשיטה זו צריך לכוין בברכה לפטור גם האפיקומן, [ועי' בסמוך אות קפ], וממילא כתב דפשיטא דלשיטה זו אם לא אכל האפיקומן בהסיבה צריך לחזור ולאוכלו בהסיבה, עיי"ש. [אמנם לדינא העלה המשנ"ב שם שאם קשה עליו האכילה, אין צריך לחזור ולאכול בהסיבה, עיי"ש עוד, ואכמ"ל].
קפ. דיבור והפסק בין ברכת 'על אכילת מצה' שבתחילת הסעודה לבין אכילת האפיקומן
במשנה שם
כתב השל"ה [ריש מסכת פסחים, ד"ה ויחזור] שלא ישיח שום שיחה עד אחר אכילת אפיקומן, שבברכת המצה צריך לכוין גם על האפיקומן, עכת"ד, [והיינו ע"ד הא דאי' בשו"ע שם דלא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל הכריכה]. והו"ד בפמ"ג [בסימן תפו במשבצו"ז], באליה רבה [שם ס"ק ד, ובא"ז ס"ק י] ובחק יעקב [בסימן תעה ס"ק יד] עיי"ש.
אולם החק יעקב כתב על זה שזוהי חומרא יתירה1 נגד משמעות הפוסקים, וזהו ממש דבר שא"א להיזהר כלל בכל הסעודה, ובודאי הברכה קאי על כל הסעודה ומה בכך שיפסיק, דהלא כל השנה מפסיקים בתוך הסעודה אע"ג דברכה ראשונה קאי עד גמר סעודתו. [וחזינן דהשוה ברכת הנהנין לברכת המצוות, וי"ל בזה, ואכמ"ל], וסיים שדוקא עד הכריכה אמרו שלא ישיח, משום דאיכא למאן דאמר דעיקר המצוה הוא הכריכה דוקא ועליה צריך לברך, עכת"ד, והו"ד בשו"ע הגר"ז [שם סעיף יח].
[ומשמע מזה דבאמת לדברי הרשב"ם (הנ"ל אות קעט) שיוצא ידי חובת אכילת מצה רק באכילת אפיקומן גם הוא מודה דלא ישיח עד אחר אפיקומן, ודו"ק].
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך להתכונן לחגים?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
איך יוצרים את השבת ?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
אחדות זו מעבדה של בירורים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
