ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְנִשְׁאַר בְּכָאן שְׁאֵלָה אַחַת, וְהִיא: שֶׁיּוּכַל אָדָם לוֹמַר: אַתֶּם כְּבָר אֲמַרְתֶּם, שֶׁהַחָכְמָה הָאֱלֹהִית לֹא הִמְצִיאָה דָבָר לָרִיק אֶלָּא לְעִנְיָן•, וְכִי כָּל הַיְצוּרִים שֶׁמִּתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, הַנִּכְבָּד מֵהֵם — הוּא הָאָדָם, וְתַכְלִית הֱיוֹת הָאָדָם — לְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וְאִם כֵּן — מַדוּעַ הִמְצִיא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יְצַיְּרוּ מֻשְׂכָּל לְנַפְשָׁם? וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם עֲרוּמִּים מִן הָעָרְמָה וְרֵיקִים מִן הַחָכְמָה, מְבַקְּשִׁים הַתַּאֲוָה, וְשֶׁהָאִישׁ הֶחָכָם הַמּוֹאֵס בָּעוֹלָם — הוּא יָחִיד בֵּין רַבִּים, לֹא יִמָּצֵא אֶלָּא אֶחָד בְּדוֹר מֵהַדּוֹרוֹת?!
יישוב הארץ
הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה: שֶׁהָאֲנָשִׁים הָהֵם נִמְצְאוּ לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: הָאַחַת: לִהְיוֹתָם מְשַׁמְּשִׁים לָאֶחָד הַהוּא•. שֶׁאִלּוּ יִהְיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים חָכְמָה וּפִילוֹסוֹפְיָא — יִשָּׁחֵת תִּקּוּן הָעוֹלָם וְיֹאבַד מִין בַּעֲלֵי חַיִּים• מִן הָעוֹלָם בְּיָמִים מוּעָטִים. מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם חָסֵר מְאֹד וּמִצְטָרֵךְ לִדְבָרִים רַבִּים, וְהָיָה נִצְרָך לִלְמֹד הַחֲרִישָׁה וְהַקְּצִירָה, וְלָדוּשׁ וְלִטְחֹן וְלֶאֱפוֹת, וּלְתַקֵּן כֵּלִים לַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה — כְּדֵי לְהַשְׁלִים בָּהֶם תִּקּוּן מְזוֹנוֹ. וְכֵן יִהְיֶה צָרִיךְ לִלְמֹד הַטְּוִיָּה וְהָאֲרִיגָה — כְּדֵי לֶאֱרֹג מַה שֶׁיִּלְבַּשׁ, וְלִלְמֹד בִּנְיָן — לִבְנוֹת מָקוֹם לְהִסָּתֶר שָׁם, וְלַעֲשׂוֹת כֵּלִים לְכֹל אֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת — וְאֵין בְּחַיֵּי מְתוּשֶׁלַח מַה שֶׁיַּסְפִּיק לִלְמֹד אֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת, שֶׁהָאָדָם מִצְטָרֵךְ בְּמִחְיָּתוֹ לְכֻלָּן צֹרֶךְ מֻכְרָח. וּמָתַי יִהְיֶה מוֹצֵא פְּנַאי לִלְמֹד וְלִקְנוֹת חָכְמָה? — עַל כֵּן נִמְצְאוּ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם לְתַקֵּן אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים הַצְּרִיכִים אֲלֵיהֶם בַּמְּדִינָה, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא הֶחָכָם צָרְכּוֹ מְזֻמָּן לְפָנָיו, וְתִתְיַשֵּׁב הָאָרֶץ, וְתִהְיֶה הַחָכְמָה מְצוּיָה. וּמַה טוֹב אָמַר הָאוֹמֵר: 'לוּלֵי הַמִּשְׁתַּגְּעִים נִשְׁאַר הָעוֹלָם חָרֵב'. שֶׁאֵין בָּעוֹלָם שִׁגָּעוֹן דּוֹמֶה לְשִׁגָּעוֹן הָאָדָם: שֶׁהוּא חָלוּשׁ הַנֶּפֶשׁ וְדָל הַהַרְכָּבָה, וְהוּא נוֹסֵעַ מִתְּחִלַּת הַגָּלִיל הַשֵּׁנִי מִשִּׁבְעָה גְּלִילוֹת הַיִּשּׁוּב עַד סוֹף הַשִּׁשִּׁי וְהוּא עוֹבֵר יָמִים בִּזְמַן הַחֹרֶף, וְהוֹלֵךְ בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת• בִּזְמַן הַחֹרֶב וְהַקַּיִץ, וּמִסְתַּכֵּן בְּנַפְשׁוֹ לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְלִרְמָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ דִּינָרִים. כְּשֶׁיִּקְבֹּץ כְּלוּם מִן הַזְּהוּבִים שֶׁמָּכַר בָּהֶם נַפְשׁוֹתָיו הַשָּׁלֹשׁ•, וְיִהְיֶה לוֹ מֵהֵם חֵלֶק — יַתְחִיל לְחַלֵּק אוֹתָם עָל אֻמָּנִים לִבְנוֹת לוֹ יְסוֹד עַל טַבּוּר הָאָרֶץ בְּסִיד וַאֲבָנִים, כְּדֵי לְהָקִים עָלָיו קִיר שֶׁיַּעֲמֹד שָׁנִים רַבּוֹת. וְהוּא יוֹדֵעַ שֶּׁלֹא נִשְׁאַר מִשְּׁנוֹת חַיָּיו מַה שֶׁיּוּכַל בָּהֶם לְבַלּוֹת בִּנְיָן עָשׂוּי מִן הַגֹּמֶא — הֲיֵשׁ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן גָּדוֹל מִזֶּה?! וְכֵן כָּל תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הֵם הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת גָּמוּר — אֲבָל הֵם סִבָּה לְיַשֵּׁב הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן קָרְאוּ חֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם, מִי שֶּׁאֵין לוֹ חָכְמָה: 'עַם הָאָרֶץ', כְּלוֹמַר: לֹא נִמְצְאוּ כִּי אִם לְיַשֵּׁב הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ הֵם מְיַחֲסִים שְׁמָם לָאָרֶץ.
___________________________________
לְעִנְיָן – לצורך מסוים. לָאֶחָד הַהוּא – החכם, המשכיל. מִין בַּעֲלֵי חַיִּים – בני אדם. תַּלְאוּבוֹת – מדבר. נַפְשׁוֹתָיו הַשָּׁלֹשׁ – הנפש מחולקת לשלוש: נפש טבעית, נפש חיונית ונפש משכלת [עיין 'שמונה פרקים' פרק א'].
ביאורים
פעמים רבות בחיינו אנו מרגישים שקיימת מתיחות בין הקשר הגדול שלנו לעולם הזה, הנובע מהנטייה שיש לנו להיות קשורים אליו ומשפיעים בו, לבין ההבנה שהעולם הזה הוא רק 'פרוזדור', והחיים כשלעצמם אינם המטרה בו.
מדוע המתח כה גדול? כי ה'עולם' הזה, 'מעלים' ומחביא בדרך כלל את מציאות ה' ואת השגחתו. העולם כאילו 'מתגלגל' לבדו, בני אדם משועבדים מאוד לעיסוק בו, ולא כל הזמן הם מרגישים את הקשר לעולם הרוחני ואת השפעתו.
ואז, עומד האדם ושואל, מה התועלת שישנה לבורא בכל כך הרבה בני אדם שחלקם אינם מכוונים בפועלם לשם הבורא? וכיצד יש להתייחס לאותם אנשים ולמעשיהם?
הרמב"ם עונה על שאלות אלו ואומר שאמנם אין ערך עצמי לכל אותם מעשים, וערכם הוא דווקא בחיבור שלהם לאלה שכן מקדמים את העולם, אלה שיודעים לחיות בו את חיי הרוח, ולקדמו לעבר המטרות שהציב לו הבורא.
מרוץ החיים ה'מטורף' שאנשים רבים שקועים בו – הרצון להצליח לצבור עוד ועוד כסף, הנאות וכדומה, הוא כשלעצמו נובע מ"שטות ושיגעון", שהרי בני אדם עסוקים כל חייהם בדבר מוגבל שנגמר לאחר מספר שנים, אולם מצד שני, מנקודת המבט של הבורא, יש בו תועלת כי אותם אנשים בונים את העולם ומסייעים לאנשי הרוח הגדולים לקדם את העולם, לעשות בו את רצון הבורא, ולהעלותו מעלה מעלה.
הרחבות
גורלם של ההמון ה'משמשים' את החכם
לִהְיוֹתָם מְשַׁמְּשִׁים לָאֶחָד הַהוּא. הרמב"ם מסביר שתפקיד ההמון לשרת את היחיד החכם. אין משמעות הדברים שרק הוא יזכה לגמול בעולם הבא, להפך, מסתבר שכיוון שהם מסייעים לו, הרי שגם להם חלק חשוב בחכמתו. כל שכן לפי מה שביארנו לעיל [הרחבות ח' חשון], שתפקיד ההמון הוא השלמת פיתוח החכמה העולמית על ידי הרחבתה בכל עולם המעשה (כעין הרעיון הטמון במאמר 'הרבה תורה למדתי מרבותיי... ומתלמידי יותר מכולם' [מכות י.], ששאלות התלמידים מסייעות לפיתוח חוכמת הרב). אם כן, ההמון בעבודתם משמשים בתפקיד חשוב ביותר בפיתוח חכמתו של החכם, וגם להם חלק נכבד בהשגת התכלית. בדרך זו של הרמב"ם כתב גם הרמח"ל בדרך ה' [ב, ג]: " הנה השקיפה החכמה העליונה... וראתה שהיה עניין נאות להם מאוד, שיהיה בכוח קצתם להועיל לקצתם ולהטיב להם. פירוש - שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכוח שלו עצמו אל השלמות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העולם הבא, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלמות, הנה ייכנס בכלל ההוא... ונמצא שלא יידחה מן השלמות לגמרי, אלא מי שלא יהיה ראוי ליהנות בו, לא מצד עצמו ולא מצד היתלותו בזולתו. ונמצאת על ידי זה ההצלה מרובה, וירבו יותר הנהנים... והוא עניין, 'כל ישראל ערבים זה לזה'...".
שאלות לדיון
האם ייתכן שרוב בני האדם הם בעצם 'משרתים' של כמה אנשים 'שלמים'?
לאור דברי הרמב"ם, מהו יסוד ההבדל בין 'עם הארץ' ל'תלמיד חכם'?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
