ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. וְלוּלֵא זֶה — לֹא בָא שָׁאוּל לִשְׁמוּאֵל (שם ט) בְּעַד אֲבֵדָה שֶׁאָבְדָה מִמֶּנוּ בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ•. וְאֵין סָפֵק שֶׁהַדָּבָר כָּךְ: כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֵקִים לָנוּ נְבִיאִים חֵלֶף הוֹבְרֵי שָׁמַיִם• וְהַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאָלֵם בַּכְּלָלִים וּבַפְּרָטִים וְיוֹדִיעוּנוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים מֵהָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיַּגִּידוּ הַקּוֹסְמִים הַהֵם דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ... נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי" וגו' (דברים יח יד-טו). וּבִשְׁבִיל עִנְיָנִים אֵלּוּ הָיוּ קוֹרְאִים שֵׁם הַנָּבִיא: 'רוֹאֶה' — כִּי הָיָה רוֹאֶה הָעֲתִידוֹת קֹדֶם הֱיוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה" (שמואל א ט ט).
ההבדל בין הנביאים לקוסמים
וּפֶן יַחְשֹּׁב חוֹשֵׁב וְיֹאמַר: אִם בְּקִיּוּם הוֹדָעַת הַחִדּוּשִׁים וְהָעֲתִידוֹת תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה לַטּוֹעֵן אוֹתָהּ — הִנֵּה כָּל הַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הַנַּפְשִׁיִים יְכוֹלִים לִטְעֹן טַעֲנַת נְבוּאָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתָם עַיִן בְּעַיִן כָּל הַיּוֹם מַגִּידִים מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת? – וְזֶה, חֵי נַפְשִׁי, פֶּרֶק גָּדוֹל• וְרָאוּי לְבָאֵר אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֵר הַהֶפְרֵשׁ בֵּין דִּבְרֵי הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַכֹּחוֹת. וַאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וְאַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הַהִיא, יַגִּידוּ הָעֲתִידוֹת הַהוֹיוֹת•, אֲבָל יִצְדַּק קְצָתָם וְיִשְׁקֹר קְצָתָם בַּהֶכְרֵחַ. וְזֶה הַדָּבָר אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד, וְיַסְכִּימוּ עָלָיו גַּם כֵּן אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא•, וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ•. אֲבָל יִתְרוֹן כָּל אִישׁ מֵהֵם עַל חֲבֵרוֹ: בִּהְיוֹת כָּל שִׁקְרֵי אִישׁ אֶחָד פָּחוּת מִשִּׁקְרֵי זוּלָתוֹ. אַךְ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל דִּקְדּוּקֵי הָעֲתִידוֹת — זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת. וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הָאֵלּוּ לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם•, וְלֹא יִתְהַלְּלוּ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל חֶלְקֵי הַדְּבָרִים, אֲבָל אוֹמְרִים: שֶׁזֹּאת הַשָּׁנָה תִהְיֶה בַּצֹּרֶת וְשֶׁלֹּא יֵרֵד גֶשֶׁם כְּלָל — וְנִמְצָא שֶׁהָיָה בָּהּ גֶשֶׁם מְעַט. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: שֶׁמָּחָר יֵרֵד גֶשֶׁם — וְנִמְצָא שֶׁיָּרַד לְיוֹם שְׁלִישִׁי, וְכַדּוֹמֶה לוֹ, וְזֶה הַדָּבָר יִקְרֶה לוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּקִי מְאֹד, וּמִן הַיְדוּעִים בְּשֵׁם• אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עֲלֵיהֶם בַּסְּפָרִים. וְזֶה עִנְיַן דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ לְבָבֶל: "יַעַמְדוּ-נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיה מז יג). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בראשית רבה פה), 'מֵאֲשֶׁר•' וְלֹא 'כָּל אֲשֶׁר'. וְאֵין מוּעֲדֵי• הַנְּבִיאִים וְהַבְטָחָתָם כֵּן, אֲבָל• יִצְדַּק הַכֹּל עַד מִלָּה אַחֲרוֹנָה וְלֹא יִפֹּל דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא קָטֹן וְלֹא גָּדוֹל, כָּל יְמֵי עוֹלָם בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹ בְּשֵׁם הָאֵל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיָּשׁוּב רֵיקָם דָּבָר מִדְּבָרַיו — נֵדָע שִׁקְרוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ד' אַרְצָה" (מלכים ב י י). וּלְעִנְיָן זֶה רָמַז יִרְמְיָהוּ בַּחוֹלְמִים שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם•, שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים מַה שֶׁיַּרְאוּ לָהֶם הַחֲלוֹמוֹת עַל דֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה, וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַשְׁחִית טַעֲנוֹתָם, בְּאָמְרוֹ: "הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם — יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ — יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר• נְאֻם ד'" (ירמיה כג כח). וּפֵרְשׁוּ הַחֲכָמִים הָעִנְיָן הַזֶּה: שֶׁ'הַנְּבוּאָה' — הִיא בְּרוּרָה וְאֵין בָּהּ תַּעֲרֹבֶת מִן הַכָּזָב, כְּמוֹ הַבָּר הַמְבֹרָר מִן הַתֶּבֶן. וְהַחֲלוֹמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֵם מִן הַיִּדְּעֹנִים — רֻבָּם כָּזָב, כַּתֶּבֶן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה גַּרְגִּירֵי חִטָּה. וְאָמְרוּ: "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים" (ברכות נה א).
___________________________________
בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ – בתחילת המסופר לנו על שאול. הוֹבְרֵי שָׁמַיִם – אסטרולוגים החוזים בכוכבים. פֶּרֶק גָּדוֹל – נושא חשוב. הַהוֹיוֹת – העתידים להיות. אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא – הקוסמים. וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ – הם לא יתכחשו לעניינם. לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם – לא יספרו על עצמם. הַיְדוּעִים בְּשֵׁם – הקוסמים המפורסמים. 'מֵאֲשֶׁר' – באופן חלקי. מוּעֲדֵי – הגדת עתידות. אֲבָל – אלא. שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם – שיש להם (לפעמים) חלומות אמיתיים. הַבָּר - תבואה.
ביאורים
יש באדם רצון תמידי לדעת את אשר יתרחש בעתיד. לעיתים רצון זה יכול להעיד על חולשה. האדם בורח מהתעסקות והשקעה בהווה המסובך ופונה לעתיד הטומן בחובו הפתעות רבות. חשק זה יכול להיות גם לנבוע גם מסקרנות גרידא על מה שיהיה בהמשך חייו של האדם. אך יש בתשוקה זו גם רצון אמיתי להתיר את הספקות המייגעים את האדם ומטריפים את מנוחתו. למשל אדם שעומד מול הכרעה קשה האם לבצע ניתוח מסובך. האם להתחתן עם אשה זו או עם בחור זה. אלו שאלות קיומיות אשר לעתים האדם עומד חסר אונים מולם. הוא עשה את כל ההשתדלות כדי להגיע להכרעה ואף על פי כן ההחלטה כבדה מנשוא. ידיעת העתיד היתה מאפשרת לאדם לכוון נכון את מעשיו. להיות רגוע עם החלטותיו ולהשקיע את המאמץ במקום בו הוא נדרש. שאול חיפש את אתונות אביו. השקיע זמן וכוחות בחיפוש מייגע. אם היה יודע היכן הם- היה חוסך זמן יקר שהיה מוקדש לבניה אישית ולפיתוח הכלל. זהו כוחו של הנביא . יכולת לצפות את העתיד ועל פיו להדריך את האדם להשקיע את כוחותיו במקום בו הם יצאו לפועל באופן הכי מירבי. יתכן שהיום מתנה נפלאה זו נמנעה מאיתנו כי היא תגרום לנו לחוסר השתדלות, לעצלנות, ולתלות מסוכנת בנביא ולא במה שחנן אותנו הקב"ה.
הקוסמים ומגידי העתידות שהיו במהלך הדורות קמו כדי לספק את רצונו של האדם לדעת את עתידו. אך דבריהם מסופקים. יתכן שמה שאומרים יתקיים ויתכן שלא. אם כן אין שום משמעות לדבריהם! האדם לא יכול להיות רגוע ולחיות בוודאות לאור תחזיתם. הוא נכנס מבולבל ויוצא מבולבל עוד יותר. לעומת זאת, הנביא דובר אמת. כל מה שיאמר על העתיד יתקיים במלואו. לכן אפשר לבטוח בו ולנהל את חיינו בצורה הטובה ביותר על פיו.
הרחבות
תפקיד הנביא
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. מהו תפקידו של הנביא בישראל? מההקבלה ומההנגדה של התורה, ושהרמב"ם מזכיר כאן בדבריו, בין הנביאים לקוסמים, היה ניתן לחשוב שתפקיד הנביא הוא להגיד את העתידות ולהורות מעשית לפְּרט איך לסדר את ענייניו. אך לעיל כתב הרמב"ם "שיקרא לבני אדם לעבוד את השם, ויצווה על מצוותו ויזהיר לשמור התורה... ויצווה בציווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה...", משמע שתפקידו של הנביא הוא ביחס לכלל הציבור, לחנך ולהשפיע בחיזוק שמירת התורה והמצוות. נראה לומר, שאמנם הנביא היה גם עוזר לבני אדם בשאלות פרטיות, בין השאר על ידי הגדת העתיד וכדו', אך עיקר עניינו של הנביא היה להדריך את הציבור ואת המלכים בדרכי ה'. מעין זה כתב בעל ספר העיקרים "כי עיקר מציאות הנביא הוא לזה התכלית, להזהיר על קיום התורה ועבודת ה' ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך להיות האדם תמים עם ה' ולא להגדת העתידות... כי זאת הייתה עיקר הכוונה האלוהית, להשפיע שפע אלוהי על הנביאים, כדי שעל ידם יגיע האדם אל שלמותו האנושי בהיותו עושה דברים הנרצים אצל האל" [מאמר ג, ח]. ובמקום אחר הוסיף "עיקר מציאות הנבואה אינה כדי להגיד העתידות ולסדר עניינים פרטיים אישיים כמו שייוודע ע"י קוסמים... אלא להגיע האומה בכללה אל השלמות האנושי" [מאמר ג, יב].
שאלות לדיון
האם לחוזים ולקוסמים יש 'כוחות'? אם כן, מהם אותם כוחות? מניין מקורם?
עם ישראל צריך נביאים גם לצרכים חומריים. האם זהו מצב אידאלי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
