ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת ר' ישראל שור ע"ה
אָמְנָם בַּמִּדְרָשׁ בֵּאֵר, כִּי לֹא בִּלְבַד שֶׁהֵם אֵינָם מוּכָנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֵם פְּעֻלּוֹת אֱלֹהִיּוֹת, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם הֲכָנָה אֶל הֶפֶךְ זֶה*. וְרָצָה לוֹמַר, כִּי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מוּכָנִים אֶל פְּעֻלּוֹת שֶׁהֵם הֶפֶךְ הַתּוֹרָה, וְזֶה מִצַּד הַהֲכָנָה שֶׁבָּהֶם. כִּי אֵין סָפֵק שֶׁבִּרְכָתָם1 לְפִי מַה שֶּׁהֵם הָיוּ מוּכָנִים אֵלֶיהָ בְּעַצְמָם2 . וּמַה שֶּׁזָּכַר הַכָּתוּב הַזֶּה עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל3 ? לוֹמַר כִּי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הָהֵם נַפְשָׁם נוֹטָה אֶל הַקָּצֶה, וְכָל שֶׁנּוֹטֶה הֲכָנַת נַפְשׁוֹ אֶל הַקָּצֶה הוּא רַע. וְזֶהוּ ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה כִּי פְּעֻלּוֹת הַתּוֹרָה, הֵם הֵם הַדְּרָכִים הַיְשָׁרִים הֵם דַּרְכֵי ה'. רְאוּיִים לַאֲשֶׁר לָהֶם הֲכָנָה מְמֻצַּעַת, וְהִיא הַתְּכוּנָה הַיְשָׁרָה. לֹא אֶל אֲשֶׁר תְּכוּנַת נַפְשׁוֹ נוֹטָה אֶל הַקָּצֶה, וּפְעֻלּוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם יְשָׁרִים. וְזָכַר בִּשְׁבִיל כָּךְ עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד קָצֶה אֶחָד. כְּלוֹמַר, כִּי אֵלּוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת תְּכוּנַת נַפְשָׁם נוֹטָה מִן הָאֶמְצַע, כָּל אַחַת לְקָצֶה אֶחָד. לְכָךְ הֵם מְמָאֲנִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כִּי הָאֶחָד בִּרְכָתוֹ עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה לִרְצֹחַ. וְיִשְׁמָעֵאל יָדוֹ בַּכֹּל בְּכֹחַ וּבְחָזְקָה עַל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם תְּכוּנוֹת רָעוֹת מְחֻלָּקוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֶה לְקָצֶה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ לְחַכְמֵי אֱמֶת. וּבִשְׁבִיל כָּךְ הָיוּ תְּכוּנָתָן מְמָאֵן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה.
___________________________________
אמנם המדרש (הספרי המובא לעיל) ביאר יותר מזאת, לא זו בלבד שאין לאומות תכונות מתאימות לקבלת התורה, אלא יש בהן תכונות שהן הפך התורה. רצה המדרש לומר, כי מהות עשו וישמעאל מביאה לכך, שפעולותיהם הן פעולות המנוגדות לתורה. עניין זה מובן, משום שברור 1 שהברכות שנתברכו בהם אומות אלו 2 מתאימות למהותן העצמית. 3 מדוע במדרש הוזכרו דווקא שתי אומות אלו עשו וישמעאל? כי כוונת המדרש לומר שעמים אלו במהותם נוטים אל הקצה, וכל מי שבמהותו נוטה אל הקצה הוא רע. זוהי הכוונה באמרם: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכו'. ה' יתברך ראה שפעולות התורה, שהן דרכי ה', הן הדרכים הישרות המתאימות למי שתכונת נפשו ממוצעת ואינה נוטה אל הקצוות, כלומר שיש לו תכונת היושר, ואינן מתאימות למי שתכונת נפשו נוטה אל הקצה ומעשיו אינם ישרים. לכן הזכירו חז"ל את עשו וישמעאל, כי בכל אחת מאומות אלו ישנה תכונה הנוטה מן האמצע אל הקצה, ולכן אינם רוצים לקבל את התורה. זה מה שאמרו חז"ל כי עשו ברכתו "על חרבך תחיה" לרצוח. וברכת ישמעאל "ידו בכל" למשול בכח ובחזקה על הבריות. אלו הן שתי תכונות שונות ששתיהן רעות, וכל אחת מהן נוטה אל קצה אחר, כמו שידוע דבר זה לחכמי הקבלה, ובשל תכונות אלה מהותם אינה מתאימה לקבל את התורה.
ביאורים
השוני שבין בני האדם הוא גדול ומשמעותי מאוד. תכונות ומידות רבות קיימות בכל אחד, אולם ה'מינון' והאופן שבו מתגלות התכונות השונות, שונה מאוד מאחד לשני. לכולם יש, במידה מסוימת, גם פחד וגם גבורה, גם רחמים וגם אכזריות, גם שמחה וגם צער וכדומה, אולם בני האדם שונים מאד זה מזה במינון בו התכונות קיימות בהם.
בנוסף לזה ישנם אנשים שתכונות נפשם מופיעות ומתגלות במקומות ובאופנים חיוביים, וכך ההתנהגות שלהם והחשיבה שלהם ישרות וטובות, ולעומת זאת ישנם אחרים, שאותן תכונות חשובות ורצויות מתגלות במקומות ובאופנים שליליים. לדוגמה, האכזריות יכולה להיות נפלאה, אם היא משמשת את האדם להילחם ברע במקום ובמינון הרצוי לכך, אך עלולה להיות נוראית כאשר היא משמשת לפגיעה בבני אדם טובים וצדיקים. יכולה להיות רחמנות טובה ולהוביל את האדם לאורך רוח ולאהבת הבריות וסיוע להם, ויכולה גם להיות רחמנות על אכזרים שאינה במקומה – "אמר רבי אלעזר כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" [מדרש תנחומא מצורע א].
המהר"ל מסביר לנו שהנטייה היסודית של אדם מישראל היא לטוב. עם ישראל, בניו של הקב"ה שהוא טוב וישר, זכו גם לתכונות ישרות וממילא הכוחות הטמונים בהם פועלים ריבוי טוב ויושר. גם אם אדם מישראל סוטה חלילה מן הדרך, סטייה זו אינה חלק מהטבע שלו אלא מנוגדת אליו. לעומת זאת, אומות העולם בטבעם אינם נוטים אל הטבע הישר, הממצע בצורה נכונה בין המידות, ומאזן בצורה נכונה ביניהן, אלא נוטים אל הקצה המרוחק. דווקא איזון זה הקיים בעם ישראל הוא הבסיס ליכולת להתחבר לאלוהיות, ולכן רק תכונת נפשם של ישראל מוכנה לקבלת התורה.
הרחבות
* ההבדל בין ישראל לגוי
יֵשׁ בָּהֶם הֲכָנָה אֶל הֶפֶךְ זֶה. על פי היהדות יש הבדל מוחלט בין יהודי וגוי, למרות שפעמים רבות לא ניתן להבדיל ביניהם כלל בעיניים אנושיות. אמנם יהודים רבים הגיעו לדרגת נביאים, אך רבים נוספים נפלו בחטאים, ולעומתם היו גויים טובים רבים. על כן כתב הרמח"ל : "מן העניינים העמוקים שבהנהגתו יתברך הוא עניין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם שווים באמת, ומצד ענייני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי" [דרך ה' ב, ד].
עניין זה מבוסס על יסוד ה' סגולה ' שלפיו העיקר באדם הוא סגולתו הפנימית המולדת ולא בחירתו ומעשיו. אנו רגילים להדגיש את הצד הבחירי, כיוון שרק בו אנו יכולים לפעול ועליו אנחנו מופקדים, אולם, באמת, העיקר הוא הסגולה המולדת. עניין זה מבאר למה רבן יוחנן בן זכאי משווה בין פרה אדומה לבין הברחת רוח תזזית, הרי זוהי בדיוק טענתו של הגוי - שהמצוות הם כמין כשפים הרב קוק בהרחבה ביחס לישראל: "שני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת ישראל... הא' הוא סגולה , כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות... והב' הוא עניין בחירה ... החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה" [אגרות הראיה, אגרת תקנה]. לכן בישראל "בין כך ובין כך (בין צדיקים בין חוטאים) אתם קרויים בנים" [קידושין לו א], כיוון שבעומק הם מלאים קדושה. לעומתם גויים, אפילו יהיו מ'חסידי אומות העולם' שיש להם חלק לעולם הבא [רמב"ם הלכות תשובה ג, ה], לעולם לא ישתוו לישראל, אפילו לא ליהודי שחוטא, כיוון שהקב"ה לא בחר בהם וסגולתם הפנימית אינה בדרגה של ישראל.
שאלות לדיון
למה כל דבר שנוטה אל הקצה הוא רע? האם לא יכולה להיות קיצוניות שהיא טובה?
מה הכוונה שעשו וישמעאל מוכנים אל הפך התורה? מהי 'הכנה' זו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
