ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בוקר אחד נכנס לבית הכנסת, כאשר המתפללים היו בעיצומה של קריאת שמע. הוא ביקש מאחד מהם קמצוץ טבק להרחה. המתפלל לא הגיב והמשיך לקרוא בסידורו. הוא ניגש למתפללים נוספים וביקש מהם קמצוץ טבק ולא נענה מאף אחד. אז ניגש בחימה שפוכה לבימה במרכז בית הכנסת, עלה עליה, דפק על השולחן בכוח וצעק: "קמצנים שכמותכם! אפילו קמצוץ טבק אינכם נותנים ליהודי שמבקש מכם יפה. אני עוד אראה לכם!".
טרומבולה רץ לעבר הפתח ויצא מהמקום עם עגלתו המקרטעת, מותיר את המתפללים כשהם מחייכים מתחת לטליתותיהם.
בשלושת הימים הבאים לא נראה טרומבולה בשבילי העיירה. בבוקרו של היום הרביעי חזר לבית הכנסת בראדין ונכנס לשם בסיומה של תפילת שחרית. הוא טיפס על הבימה, נופף עם ידו שהייתה חבושה מהמרפק ועד האצבעות, דפק בידו השנייה על השולחן וצעק: "הבטחתי לכם שאראה לכם, קמצנים! לא רציתם לתת לי קמצוץ טבק, ועכשיו תראו..."
הוא החל להסיר את התחבושות שעל ידו עד שהייתה חשופה, כאשר האגודל והאצבע היו מהודקות זו לזו באגד. הוא פרם את האגד, הרים את ידו כלפי מעלה וקרא: "קמצנים! לא רציתם לתת לי קמצוץ טבק ונאלצתי ללכת עד לעיירה לידא הסמוכה במשך יום וחצי. בכניסה לעיירה פגשתי אדם לא מוכר וביקשתי ממנו קמצוץ טבק, והוא נתן לי מיד בסבר פנים יפות. לעומת זאת אתם, שאצלכם אני חי כבר שנים רבות, לא רציתם לתת לי והתעלמתם ממני. בני לידא אינם קמצנים כמותכם. תתביישו לכם כולכם!"
לאחר מכן ירד טרומבולה מהבימה ונח על ספסל בבית הכנסת, כשהוא שומר מכל משמר על קמצוץ הטבק שהביא מהעיירה הסמוכה.
כמה ילדים שובבים ניגשו לטרומבולה העייף וביקשו ממנו קמצוץ טבק.
"חוצפנים!", צעק עליהם, "שלושה ימים בזבזתי על קמצוץ הטבק הזה ואתם מעזים לבקש אותו ממני?!"
"לא יפה מצדך, טרומבולה", אמר לו ראש החבורה, "תן לנו רק קצת..."
השוטה ניסה להימלט מהחבורה ולצאת מבית הכנסת. הילדים רדפו אחריו וכל יושבי בית הכנסת פרצו בצחוק למראה המחזה.
באותו רגע נכנס לבית הכנסת הרב ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים, וניגש לאחד המתפללים לשאול מה פשר הצחוק הכללי. כל המתפללים רצו לראות כיצד יגיב רבם למתרחש.
בתום הסברו של המתפלל, החפץ חיים שתק לרגע, ולפתע פרץ בבכי ממושך לתדהמת כולם. לאחר שנרגע מבכיו אמר: "אדם זה הלך מרחק של שלושה ימים כדי להביא קמצוץ טבק להחיות את נפשו. לעומת זאת הנשמה שלנו ירדה ממרחק רב בהרבה בדרכה לעולם הזה, ותעבור מרחק דומה כשתחזור לעולם העליון, ומי יודע אם תצליח להביא עמה בחזרה משהו שיש לו ערך של קמצוץ טבק..."
כל המתפללים נאספו בדומיה מוחלטת מסביב לרב, והוא המשיך בדבריו: "אם האדם לועג לחברו, ובפרט לנשמה גבוהה כזו הפטורה מהמצוות, נשמה שהגיעה לעולם רק כדי לתקן דבר מה קטן כדי להגיע לשלמותה, מי יודע מה גודלו של החטא שתישא עמה בדרכה חזור למעלה".
קולו של החפץ חיים התגבר: "כתוב בתורה 'כל אלמנה ויתום לא תענון', ומפרשים: 'כל מסכן לא תענו'. כל אדם מסכן - שוטה, נכה או סובל מכל סיבה שהיא - אסור ללעוג לו ולצחוק עליו, ואפילו אסור לעמוד ולהסתכל עליו מתוך סקרנות. אם אנו רוצים לשמור על נכסינו הנצחיים שאנו אוספים בעמל רב בעולם הזה, עלינו, בראש ובראשונה, לשמור בהקפדה רבה על כבודו של כל אדם שנברא בצלם אלוקים".
מתוך העיתון בשבע
איך ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך מגדירים כללי מלחמה?
עבודת ה' לחופש
איך לקשור את הסכך?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
