ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הגמרא (יומא כה ע"א) כותבת שלשכת הגזית הייתה במקום שחציו בחול (מחוץ לעזרה), אחרת איך יתכן שיושבים שם והרי יש כלל ש'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד'.
התוספות (טז ע"א) מקשים מגמרא בזבחים שם משמע שאוכלים קדשים בישיבה. ובתירוץ השני הם מבארים שאכילת קדשים היא צורך עבודה ולכן מותר לעשות אותה בישיבה.
המשנה למלך (רמב"ם בית הבחירה ז, ו) דן האם איסור זה של ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא או מדרבנן. ומוכיח מהגמרא בקידושין (עח ע"ב) שמקשה על שמואל איך הוא שכב בהיכל ה', שהרי אסור אפילו לשבת בעזרה? לכן היא משנה את סדר הפסוק הפשוט, ואומרת ששמואל לא שכב בהיכל ה', אלא במקום אחר. והנה אם איסור זה הוא רק מדרבנן, הייתה הגמרא יכולה לומר שהאיסור עוד לא היה חל בזמן שמואל, ומזה שהגמרא בחרה לדחוק את הפסוק רואים שהיא הבינה שהאיסור הוא מדאורייתא.
אמנם בתוספות בזבחים (טז ע"א ד"ה מיושב) בהגה"ה הוכיחו שהאיסור הוא מדרבנן, מכך שהגמרא בזבחים (כה ע"א) אומרת שאם היה פסוק אחד שצריך לעבוד בעמידה, היינו אומרים (ככל פסוק אחד בקדשים) שהוא רק למצווה ולא לעכב. והרי אין אפשרות כלל לעבוד בעזרה בישיבה? מעשה רוקח מקשה שאם האיסור הוא רק מדרבנן, לכאורה היה צריך להיות מותר גם למלכי ישראל לשבת בעזרה, שהרי באיסור דרבנן יש את הכלל ש'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה'?
הרמב"ם בספר המצוות (עשה כא) כולל את הדין שאסור לשבת בעזרה כחלק ממצוות עשה של מורא מקדש, וכותב שזה חלק ממצווה זו. ומשמע שהוא דין דאורייתא.
רש"י כאן (ד"ה אין ישיבה) אומר שהמקור לכך שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הוא מהפסוק 'לעמוד לשרת'. ומקשה ר' אריה לייב מאלין (א, יט) שפסוק זה נאמר על עבודה בעזרה, וממנו לומדים (בגמרא בזבחים כה ע"א) שמותר לעבוד רק בעמידה, ואם כן איך רש"י כותב שזה הטעם לאיסור ישיבה באופן כללי בעזרה? וכן הוא מקשה שבסנהדרין (קא ע"ב ד"ה גמירי) רש"י כותב שהמקור לאיסור זה הוא הלכה למשה מסיני, ולא מהפסוק הזה.
לכן הוא מחדש שהסיבה שאסורה הישיבה בעזרה, מקורה אמנם בהלכה למשה מסיני, אך הרעיון בהלכה למשה מסיני זה הוא שאין להיכנס לעזרה בלי לעשות משהו לפני ה'. כלומר, הכניסה לעזרה צריכה להיות כדי להיות לפני ה', ואדם היושב בעזרה לא מוגדר כ'לפני ה''. לפירושו קצת דחוק מה שכתב רש"י בסוטה (מ ע"ב ד"ה שאין ישיבה) שהסיבה לאיסור הישיבה שאין כבוד שמיים בכך, ומשמע שהוא איסור, ולא דין באופן הכניסה. לפי דבריו צריך לדחוק בכוונת רש"י שאין להיכנס לעזרה בלי להרבות כבוד שמים.
אמנם נראה שהפירוש ברש"י הוא אחר. רש"י בדף סט ע"ב (יומא) מוסיף ביאור שכתוב 'לעמוד לשרת', "ולא מצינו בה ישיבה" בעזרה. וכאן רש"י (ד"ה אלא) מוסיף שמצינו שמלכי בית דוד ישבו ומביא פסוק לכך שדוד ישב בהיכל. אם כן, כוונת רש"י לומר שהדבר היחיד שאנחנו יודעים שעושים אותו בעזרה זה עבודת הקרבנות, שאותה עושים בעמידה, ולא מצינו שום דבר אחר שעליו נאמר שעושים אותו בישיבה בעזרה, ומזה נלמד שאין היתר לשבת. אמנם למלכי בית דוד מצאנו שכתוב שישבו וממילא אנחנו יודעים שהם יכולים גם לשבת. אמנם בלי שהייתה הלכה למשה מסיני לא הייתי יודע שיש איסור, אלא רק שאין היתר לשבת, אבל ההלכה למשה מסיני חידשה את ההיתר. לפי דברינו יבוארו ברווח דברי רש"י בסוטה שהאיסור לשבת הוא משום שאין זה כבוד כלפי שמיים.
אמנם, מצאנו אחד הראשונים שבו ההסבר של ר' אריה לייב מסתדר יפה. ריב"א בפירושו על התורה (ויקרא יג, מו) מבאר שאין הכוונה שאסור לשבת בעזרה, אלא הכוונה שאסור להיכנס ולהתעכב בעזרה מלבד מלכי בית דוד, ופירוש המילה ישיבה היא כמו בסוכות תשבו, שם הכוונה לא לישיבה פיזית, אלא לכניסה ושהייה. לפי דברי ר' אריה לייב ניתן לבאר דבריו באופן קצת שונה מההבנה הפשוטה, ולהבין שגם הוא סובר כדברי הגמרא שהאיסור הוא לא לשבת, אלא שהאיסור הוא על כניסה בלי שיש בה עמידה לפני ה'.
ב. דין ישיבת כהן גדול בעזרה
תוספות בסוטה (מ ע"א) מביאים מדרש שוחר טוב שגם לכהן גדול מותר לשבת בעזרה. ומתקשה האור שמח (מלכים ב, א) מדוע הרמב"ם לא הביא זאת להלכה. ומבאר האור שמח שגם לדעת השוחר טוב הכהן הגדול יכול לשבת רק כאשר הוא נמצא עם הציץ, ומשום כבוד ה' שעליו, ואין זה משום דינו של הכהן הגדול בעצמו, ולכן לא הביא הרמב"ם את הדין הזה.
מהרבה ראשונים נראה שלא למדו כלל היתר לכהן גדול לשבת בעזרה, מרש"י (ו ע"א ד"ה מביתו) שמקשה איך כהן גדול פורש ללשכת פרהדרין, והרי אין ישיבה ושינה שם. לכן הוא מבאר שהיא לא הייתה בעזרה. וראשונים נוספים (תוס' וריטב"א ועוד שם) כתבו גם הם את קושיה זו, ולא תירצו שלכהן הגדול מותר לשבת בעזרה. אמנם בפסקי הרי"ד (שם ד"ה ומתמה בגמ') ביאר שכל האיסור לשבת בעזרה הוא רק כאשר נמצאים בה מול ההיכל, אבל אם נמצאים במקום צדדי מותר לשבת וכך הוא מתרץ את קושיית התוספות שהובאה לעיל, איך אוכלים קדשי קדשים בעזרה בישיבה.
השל"ה (פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור אות כב) כותב שהסיבה שמלכים מבית דוד הם המלכים היחידים שהותר להם לשבת בעזרה, היא שעיקר כתר הכהונה הוא בבית המקדש, וכן גם עיקר כתר המלוכה, וכיון שמלכות בית דוד היא המלכות שמייצגת את המלכות הא-לוהית, שכן היא המלכות שיש לה המשך, לכן הותר רק לה לשבת בבית המקדש. וזהו ההסבר שדוד הוא הגלגל הרביעי במרכבה, שבה נמצאים שלושת האבות, והכוונה שהוא מחדש את כוח ההמשכיות וההתמדה במלוכה בעם ישראל, כוח שקיים בעם ישראל לתמיד.
לפי זה גם פירש האלשיך (תהילים כז) את הפסוק 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' שהכוונה שכיון שמלכות דוד מתקיימת לאורך ימים ושנים, לכן היא כעין המלכות הא-לוהית, ודוד יכול לשבת בבית ה' – בבית המקדש.
בהמשך דברי השל"ה, וביתר ביאור בדברי בני יששכר (כסלו – טבת מאמר ג, אות ד) מבאר שגם בחנוכה, זה היה עיקר המאבק ביוונים, שרצו שעם ישראל יכתבו על קרן השור שאין חלק בא-לוהי ישראל. ובקרן מושחים מלכים שמולכים לעולם, כפי שכתבה הגמרא במגילה (יד ע"א), והיוונים רצו לבטל את כוח המלוכה שיש בעם ישראל, שהוא גם הכוח שממנו נובעת תורה שבעל פה כיון שכוח תורה שבעל פה הוא מהכוח המיוחד שבעם ישראל, שמתבטא בלאומיות ובמלכות. לעומת זאת החשמונאים רק רצו למלוך לזמן קצר, והסמל של הנס שלהם היה אכן פך השמן, פך שמסמל (לפי הגמרא) מלכות לזמן קצר, כיון שכשניצחו הבינו שהמלכות לא תתקיים לזמן ארוך, ולכן לא המליכו מלך מבית דוד.
סיכום: הדין שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, לדעת המשנה למלך ומעשה רוקח הוא מדאורייתא, וגם מהרמב"ם בספר המצוות ניתן לדייק כך. אולם התוספוץ בזבחים כתבו שהוא דרבנן. ר' אריה לייב מאלין מביא סתירה ברש"י לגבי מקור הדין, ולטענתו המצווה אינה איסור, אלא דין כניסה לצורך עמידה לפני ה', וביארנו לפי דבריו את דברי הריב"א.
לגבי כהן גדול, תוספות הביאו מדרש שמותר לו גם לשבת בעזרה, אך הבאנו שהרבה ראשונים חולקים על כך. יחד עם זאת כתב האור שמח שאכן מותר לו לשבת, אולם רק כאשר הציץ על ראשו.
הבאנו משל"ה שדין הישיבה שהותר למלכי בית דוד הוא חלק ממה שהם מסמלים את מלכות ה' בעולם, וזהו גם העניין של חנוכה, כפי שמופיע בבני יששכר, שהיוונים רצו לבטל את כוח המלוכה שבעם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
