ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ביבמות סד ע"ב מובאות ברייתות בהן נחלקו רבי ורשב"ג אם חזקה נעשית בשתי פעמים או בשלוש. ברייתא אחת עוסקת במילה, שאם אדם מל בניו ומתו לא ימול יותר אם הוחזקו למות. לדעת רבי לאחר שמל שני בנים ומתו נחשב שהוחזקו ושוב לא ימול ולדעת רשב"ג רק לאחר שמל שלושה ומתו. הברייתא השנייה עוסקת באשה קטלנית, שאם הוחזקו בעליה למות שוב אסור לשאת אותה, וגם כאן לרבי הוחזק לאחר שניים ולרשב"ג אחר שלושה. הגמרא תולה בכך גם את דין אשה ששהתה עשר שנים ללא ולד, שאם נישאה לשניים ושהתה לדעת רבי שוב אין לשאת אותה ואילו לרשב"ג רק לאחר שלושה.
במהלך הסוגיא רבא נטה לומר שנחלקו דווקא לגבי מילה אך לגבי אשה קטלנית כולם מודים שחזקה בשתיים, אך הגמרא הביאה את הברייתא המפרשת שנחלקו אף בכך, ומכל מקום ניתן ללמוד מסברת רבא שיש מקום להבין שאין זו בהכרח מחלוקת מוחלטת בכל החזקות אלא יתכן שבחזקות מסויימות מודים זה לזה. ואכן בנידה סג ע"ב אמר שמואל "לימים שניים; לווסתות אחת; למה שלא מנו חכמים שלושה", כלומר, וסת לימים נקבעת בשתי פעמים, וסת הגוף מאלו המוזכרות במשנה כגון פיהוק ועיטוש בפעם אחת ואילו וסת הגוף מאלו שאינן מוזכרות במשנה כגון אכילת שום וכסיסת פלפלים נקבעת בשלוש פעמים, ומבארים שם התוס' (ד"ה לימים) שמימרא זו היא אליבא דרבי הסובר שחזקה נקבעת בפעמיים ובכל זאת בווסתות שלא נזכרו במשנה, הואיל ואינן ווסתות גמורות מודה רבי. כלומר, יש פעולות גופניות שמצוי שבאות יחד עם וסת, ולכן אשה שרואה שכך נוהג גופה צריכה לחוש לכך אם הוחזקה בכך, אולם בפעולות שלא מצוי שבאות יחד עם וסת וזהו דבר חריג, לא די בחזקה רגילה אלא יש צורך בחזקה משמעותית יותר כדי שנחוש לכך ולא נאמר שהייתה זו יד המקרה. על פי זה מבארים התוס' (סו ע"א ד"ה ונאמנת) גם את דין רואה מחמת תשמיש, ובשונה מרש"י שם כותבים שגם רבי מודה שמוחזקת כרואה מחמת תשמיש רק בשלוש פעמים, כשאר חזקות הגוף שלא מנו חכמים.
בסוף הסוגיא מכריע רבא שהלכה כרבי בנישואין ובמלקות וכרשב"ג בשור המועד ובווסתות. בפשטות משמע שהם נחלקו בכל המקרים הללו אלא שבחלקם מכריעים כרבי ובחלקם כרשב"ג, ואכן כך הבינו הרמב"ן , הרשב"א והנמוקי יוסף שביארו שזו הכרעה מדיני ספיקות, כפי שיבואר בהמשך, אולם התוס' נקטו שלגבי שור המועד ודאי גם רבי עצמו מודה שחזקה שלוש פעמים, שהרי אלו פסוקים מפורשים.
החילוק בשור המועד לשיטת התוס'
מהי הסברא לחלק בין שור המועד לשאר החזקות לדעת רבי לפי שיטת התוס'? התוס' אצלנו (ד"ה איזהו) כותב שלא נחלקו בשור המועד "דמקראי דרשינן", ומשמע בפשטות שהטעם הוא שבשור המועד זו גזירת כתוב מיוחדת שיש להחזיק רק לאחר שלוש פעמים. אולם יש לשאול על דבריו, מדוע רבי לא למד משור המועד לשאר החזקות. ביבמות כותבים התוס' (סה ע"א ד"ה נישאת) שבממון מודה רבי שמוחזק רק בשלוש פעמים ולא בשתיים כשם שמצאנו בשור המועד. משמע מדבריו שאין זו גזירת כתוב רק בשור המועד אלא כך הדין בכל דיני ממונות, ויתכן שזו גם כוונת דבריו אצלנו, ודבריו "דמקראי דרשינן" אינן נימוק אלא הוכחה לכך שודאי רבי מודה בכך. אולם עדיין יש להבין מהי הסברא לחלק בין ממונות לאיסורים.
המנחת שלמה (על דף כג ע"ב) הבין שהסברא בכך היא שכדי להוציא ממון צריך חזקה אלימה יותר, והתקשה לפי זה מדוע גם בחזקת שור לתמות צריך שלוש פעמים , הרי שם החזקה נועדה להחזיק ממון שלא ישלם אלא חצי נזק, והשיב שאי נגיחת שור אינה הוכחה חזקה לכך שטבעו לא ליגח שהרי אולי היה עייף באותו זמן וכד', ולפיכך אין די בשתי פעמים אלא צריך שלוש. מעין סברתו מצאנו בתוס' בנידה, כפי שהובא למעלה, שכאשר עדותו של מעשה על טבע עושהו אינו חזק איננו מסתפקים לדעת רבי בחזקה רגילה של שתי פעמים אלא מצריכים שלוש.
אך לכאורה מדברי התוס' ביבמות מוכח שאין זו סברתו, שהרי על פי חילוק זה ביארו מדוע בשהתה עשר שנים ללא ולד מודה רבי שהשני צריך לתת כתובה ורק השלישי פטור, וכתבו שלעניין ממון מודה רבי שחזקה בשלוש פעמים כמו בשור המועד. והרי שם החזקה גורמת להחזיק ממון ובכל זאת אומר רבי שרק בשלוש פעמים מוחזק וקודם לכן עליו להוציא ממון ולשלם כתובה. ואין לענות ששם הואיל ויש שטר נחשב כגבוי דמי והאשה נחשבת למוחזקת, וכדברי הקצות (יב ס"ק א) שיש מקרים בהם מודים בית הלל לבית שמאי שכגבוי דמי, שהרי מקורו מכנסת הגדולה הלומד יסוד זה מ התוס' בסוטה (כה ע"ב), ושם התוס' מחלקים בין מקרה שהחוב מוסכם שבו מודים בית הלל שכגבוי דמי למקרה שיש ספק בעצם החוב כמקרה בסוטה, שהבעל קינא לאשתו ומת קודם ששתתה, שבכך חולקים בית הלל וסוברים שלאו כגבוי דמי, וכנסת הגדולה הרחיב והוסיף שאף במקרה שיש ספק אלא שהוא נובע מטענותיהם מודים בית הלל. אולם המקרה ביבמות דומה מאוד למקרה בסוטה, שהרי יש ספק אם הוחזקה שאינה יולדת או שלא וממילא אם מגיע לה כתובה או לא, ואם כן בכך ודאי יחלקו בית הלל.
ואולי אפשר להסביר באופן שונה מהמנחת שלמה, שבגלל שלולא החזקה היינו דנים לרעתו והוא בא לשנות את דינו מתוקף החזקה – כל המשנה ידו על התחתונה והוא זקוק להוכחה טובה יותר, ולפי זה יובן גם הדין שחזרה לתמות נעשית בשלוש פעמים, כי לולא החזקה המתחדשת כעת עליו לשלם כמועד והוא בא לשנות ולהחזיק עצמו כתם ולכן ידו על התחתונה.
בב"מ קו ע"ב נאמר שהחוכר שדה והייתה מכת מדינה ואכלה חגב צריך לשוב ולזורעה אך אם נשדפה שוב לפי רבי אינו צריך לחזור ולזורעה ולפי רשב"ג לאחר שלוש פעמים לא צריך. ומבאר רש"י שבמקרה שצריך לזרוע ולא זרע חייב אף אם הייתה מכת מדינה. בסוגיא זו מדובר בדיני ממונות ובכל זאת הגמרא אומרת שלפי רבי חזקה בשתי פעמים. לשיטת המנחת שלמה לא קשה כי שם החוכר הוא המוחזק ודווקא אם נאמר שחזקה בשתיים נפטור את החוכר המוחזק מלשלם לבעל השדה, אולם לפי הדרך השנייה שלעולם בדיני ממונות יש ללכת אחר שלוש פעמים קשה.
יש אחרונים המיישבים קושיא זו על פי דברי הרמב"ם וביאור הגר"א. הרמב"ם (שכירות ח, ה) לא הזכיר ברייתא זו, וביאר הגר"א (חו"מ שכב ס"ק ד) שהבין שהואיל ומדובר במכת מדינה אין נפקא מינה אם הוחזק או לא ולכן פירשו שברייתא זו אינה עוסקת בחוכר אלא זו רק עיצה טובה לזורע בתוך שדהו. לפי הבנה זו כמובן אין מכאן כל קושי, שהרי לא מדובר בדיני ממונות ובהוצאת ממון מחברו וממילא חזקה לפי רבי נעשית בשתי פעמים.
הכרעת ההלכה
כאמור, ההכרעה ביבמות היא שבנישואין ומלקות הלכה כרבי ובווסתות ושור המועד כרשב"ג, ויש לעמוד על טעם הכרעה זו. הרי"ף כותב שמסתבר שגם במילה ההכרעה כרבי כמו בנישואין משום שזהו ספק נפשות. משמע שגם בנישואין לגבי אשה קטלנית ההכרעה כרבי היא מטעם ספק נפשות לחומרא. הרמב"ן , הרשב"א , הריטב"א ו הנמוקי יוסף מרחיבים יותר בדבריהם ומבארים שכל הכרעת הגמרא היא מכח כללי הכרעה בספיקות. בנישואין כרבי משום שהולכים בנפשות לחומרא ואילו ווסתות זהו איסור מדרבנן ולכן הולכים לקולא ופוסקים כרשב"ג וכן פוסקים כרשב"ג בשור המועד משום שבממונות המוציא מחברו עליו הראיה. ולגבי מלקות, שאם לקה פעמיים ועבר על כך שוב כונסים אותו לכיפה ומרעיבים אותו וחוזרים ונותנים לו שעורים עד שימות, הטעם הוא שרשע זה הוא מחייבי כריתות ויש לבער עושי רעות מישראל.
צריך עיון לפי הסברם מדוע גם ביטול וסתות נעשה בשלוש פעמים, הרי משום ספק דרבנן לקולא יש לבטל בפעמיים. ונראה מכך שאין זו לגמרי הכרעה על פי כללי הכרעה בספיקות, אלא עיקר אופן ההכרעה הוא על פי הכרעה בספיקות, אך למשל בווסתות לא רצו לחלק בין קביעה לסתירה ולכן נקבע אותו מספר לשניהם. על פי זה יובן גם מדוע לגבי שור מועד לא חילקו בין החזקתו כמועד ששם החזקה גורמת להוציא מהמוחזק לבין החזקתו כתם ששם החזקה היא לטובת המוחזק.
המהרי"ט (ח"ב יו"ד טו ד"ה ואידך) מסביר באופן אחר, ולדעתו אין זו הכרעה על פי כללי הכרעה בספיקות אלא הכרעה מסברא שכל דבר טבעי צריך שלוש פעמים ואילו בגילוי מילתא מספיק פעמיים, ובקטלנית למרות שזהו דבר טבעי הולכים לפי פעמיים משום הסכנה. נראה שכוונת חילוקו היא שבשור המועד, ווסתות ואשה קטלנית החזקה מגלה להו טבע מסויים – שהשור מועד, טבע האשה לראות דם בימים מסיימים אלו וטבע האשה שייהרג בעלה, אולם לגבי מלקות אין המעשים מגלים על טבע האדם שהוא רע שהרי מעשים אלו נעשים מתוך בחירה ובכל רגע יכול לשנותם, אלא אנו רק רואים שכרגע הוא בוחר לעשותם, ומכנה זאת המהרי"ט "גילוי מילתא". לכאורה הסברא הפוכה, שכן הטבע קבוע יותר ולא משתנה לעומתמעשי האדם התלויים ברצונו ובכל פעם יכול לשנותם, ואם כן דווקא בטבע היה לנו להסתפק בפעמיים ובהתנהגות האדם בשלוש. ונראה שהטעם בדבריו הוא שלהיות יומרני ולקבוע מהו טבע מסויים יותר קשה מאשר לראות באיזו דרך מתנהג האדם, ולכן דווקא כדי לקבוע טבע צריך שלוש פעמים.
מחלוקת רבא ואביי בדרשת הפסוקים
התוס' (ד"ה ולא ישמרנו) כותבים שמכח הסוגיא בב"ב כח ע"א רש"י חזר בו מדבריו כאן וסובר שאין מחלוקת בין אביי לדבא אלא רק משמעות דורשים, ולפי שניהם נעשה מועד לאחר שלוש פעמים ומתחייב נזק שלם רק בפעם הרביעית. ומביאים פירוש נוסף בשם הרב עזריאל , שלדעת אביי גם הנגיחה הרביעית צריכה להיות ביום אחר, ולכן אינו משלם נזק שלם אם הנגיחה הרביעית נעשתה ביום של הנגיחה השלישית, ואילו לרבא נעשה מועד בשלוש פעמים ומתחייב בפעם הרביעית גם אם הנגיחה הייתה באותו יום של הנגיחה השלישית.
אולם רש"י מסביר שלפי אביי חייב נזק שלם בפעם הרביעית ואילו לדעת רבא מתחייב בנזק שלם כבר בפעם השלישית. בפשטות כוונתו היא שאף שנעשה מועד רק לאחר שלוש פעמים מכל מום על הפעם השלישית בה נעשה מועד ניתן כבר לחייבו בנזק שלם, אולם צריך להבין שיטתו מדוע מתחייב, הרי כמבואר בדף טו ע"א הטעם שתם חייב רק חצי נזק ומועד נזק שלם הוא שתם בחזקת שמור ומועד לא, ואם כן כאן הואיל ולאחר פעמיים התם עדיין היה בחזקת שמור לא היה מוטל על הבעלים להיזהר באופן מיוחד, וכיצד אפשר לחייבם נזק שלם על הפעם השלישית שבה נעשה בחזקת לא שמור.
המנחת שלמה מיישב שחיוב השמירה על שור תם הוא בדיוק כמו על שור מועד, ואדרבה קיי"ל בדף מה ע"ב כסוברים ששור תם זקוק לשמירה מעולה ואילו מועד לפחותה, ולכן גם אם לא ידע מראש אין בכך סברא לפטור. אך לכאורה עדיין יש להקשות, שהרי סוף סוף אנו מחייבים על תם רק חצי נזק כדברי הגמרא משום שתם בחזקת שמור, ואם כן גם אם לכתחילה עליו לשמור כפי ששומר על מועד, מכל מקום בדיעבד מצאנו שמחלקים ופוטרים יותר בעל שור תם הואיל ויש צד אונס בכך שלא שמר, ואם כן על כרחך הסברא לחייב במועד היא רק משום שיודע שאינו בחזקת שמור, אך אם אינו יודע יש לפוטרו מנזק שלם, וצריך עיון.
השיטה מקובצת (ד"ה ולא ישמרנו) מביא הסבר ר' שלמה מדרויש , שמחלוקת רבא ואביי היא בדעת רבי הסובר שחזקה בפעמיים, ונחלקו אם מודה בשור המועד, שלדעת אביי מודה הואיל ולמדים מהפסוקים שמתייעד רק בשלוש, ואילו לדעת רבא דורש הפסוקים באופן אחר ולדעתו גם בכך נעשה מועד בפעמיים וכבר בפעם השלישית חייב נזק שלם, אולם לדעת רשב"ג לכל הדעות מתייעד רק בפעם השלישית וחייב נזק שלם רק ברביעית. הסבר זה דחוק בסוגיא אולם סברת רש"י תהא מיושבת לפיו. למעלה ראינו שלשיטת הרמב"ן וסייעתו רבי סובר שגם בשור המועד מספיק פעמיים, ושאלנו כיצד יתיישב עם הפסוקים, כפי שהקשו התוס'. לפי הסבר רש"י ניתן ליישבם שידרוש את הפסוקים כדרשת רבא.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם מותר לפנות למקובלים?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אנחנו קודש למענך
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
למה ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
