ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
זליג בן הרש צבי גוטליב ז"ל
נושא הפרק: המצוות מצרפות את האדם
דעת הרמב"ם: למצוות יש טעם, לפרטי המצוות אין טעם
אַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ לְךָ כִּי מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמֶלֶךְ הַגּוֹזֵר עַל עַמּוֹ, אֵין עָלֶיךָ לַחְשֹׁב כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ הַמַּאֲמָר הַזֶּה, שֶׁדַּעַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַמִּצְווֹת וְאֵין לָהֶם טַעַם*, רַק שֶׁהֵם גְּזֵרָה לְנַסּוֹת יִשְׂרָאֵל וּלְצָרֵף• אוֹתָם, אִם יִשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתָיו. וְהֵבִיא לָזֶה1 מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה(מד, א) : וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ שׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הֲרֵי• לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אִמְרַת אֱלֹהַּ צְרוּפָה עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן הַמִּצְווֹת לְנַסּוֹת וּלְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת. וְדַעְתּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהִמָּשֵׁל•, כִּי לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם, לָמָּה צִוָּה בְּמִצְוָה זֹאת, אֲבָל לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁהֵם בַּמִּצְוָה, כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ בָּהּ דְּבָרִים פְּרָטִיִּים2 , אֵין לָהֶם טַעַם. וְעַל זֶה אָמַר: וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִן הָעֹרֶף, כִּי שְׁחִיטַת צַוָּאר דָּבָר פְּרָטִי, כִּי מִצְוַת שְׁחִיטָה שֶׁיִּשְׁחַט וְלֹא יִמְלֹק, יֵשׁ בּוֹ טַעַם, אֲבָל שֶׁיִּשְׁחֹט מִן הַצַּוָּאר וְלֹא יִשְׁחֹט מִן הָעֹרֶף, לַדָּבָר הַזֶּה אֵין לוֹ טַעַם, כָּךְ הֵם דְּבָרָיו.
דחיית שיטת הרמב"ם
וּבְוַדַּאי אֵין טַעַם לַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. כִּי עַל כָּל הַתּוֹרָה אָמַר הַכָּתוּב(דברים ד, ח) : כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְאָמַר עוֹד(דברים ד, ו) : וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וגו'. וַהֲרֵי, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבַּתּוֹרָה בַּכְּלָל וּבַפְּרָט, הַכֹּל דִּבְרֵי חָכְמָה. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הוּא, כִּי לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים אֵין טַעַם כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה זֶה תּוֹרָה שֶׁל חָכְמָה.
___________________________________
בפרק הקודם בארנו שמצוות הקב"ה לישראל הם גזירות, כמלך הגוזר על עבדיו. לשיטתנו אין לפרש כמו שפרש הרמב"ם ז"ל בביאור מאמר חז"ל: שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. הרמב"ם באר שמאמר זה הוא לדעת מי שסובר שאין טעם למצוות. 1 במורה נבוכים [ג, כו] הביא הרמב"ם דברי חכמים: וכי מה איכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף, לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהם את הבריות שנאמר: כל אמרת אלוה צרופה. ביאר הרמב"ם לפי שיטתו האומרת שיש טעם לכל מצווה, שכוונת חכמים אינה על המצווה עצמה, כי לכל מצווה בודאי יש טעם, אלא כוונתם לפרטי המצווה. 2 כי בכל מצווה יש עצם המצווה ויש פרטים במצווה. לזה נתנו חכמים דוגמא שוחט מן הצואר ושוחט מן העורף. המצווה לשחוט ולא למלוק יש בה טעם, אבל לפרטים מהיכן לשחוט מן הצואר או העורף, שהם הפרטים במצווה, לזה אין טעם. זו תמצית דברי הרמב"ם.
ובודאי דבריו הם ללא טעם, כי על כל התורה כולה אמר הכתוב: כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. ואמר הכתוב עוד: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו'. הרי שהכתוב כלל את כל מה שנכתב בתורה, הן הכללים והן הפרטים, בכלל דברי חכמה שאף העמים מכירים בהם כדברי חכמה. ואין לומר כמו הרמב"ם שלפרטים אין טעם.
[לְצָרֵף – הרמב"ם משתמש במילה 'לצרף' במשמעות - לנסות, לבחון. המאמין נבחן על אמונתו בקיום פרטי המצוות שאינם מובנים לו. הֲרֵי – מכאן נובעת המסקנה. בְּהִמָּשֵׁל – בביאור המשל והדוגמה שבמדרש משחיטת הצוואר.]
ביאורים
כפי שכבר למדנו, אחד מהנושאים החשובים בלימוד התורה הוא טעמי המצוות. רבים מחכמי ישראל עסקו בשאלת טעמיהן של המצוות השונות והסיבות לנתינתן. הרמב"ם במורה הנבוכים [חלק ג פרק כו] מבאר שאנו חייבים לומר שיש טעמים למצוות התורה, שישנה סיבה למה ניתנה דווקא מצווה זו ולא אחרת. הרמב"ם אף מאריך לבאר את טעמן של מצוות רבות. אך מה עם פרטי המצוות? האם גם להם יש טעם וסיבה או שמא הם חסרי טעם? על שאלה זו עונה הרמב"ם תשובה מפתיעה. לפרטי המצוות אין טעם וסיבה! לעיקר המצווה יש טעם ואילו לפרטיה אין טעם. למשל, יש סיבה לכך שהתורה ציוותה להקריב קרבנות. הדבר מקרב את האדם אל הקב"ה ועוזר לו להתרחק מתפיסת עובדי האלילים. אך לשאלה למה להביא כקרבן דווקא כבש ולא איל אין טעם שכלי. הרי אם הקב"ה ציוה להביא קרבן – הקרבן חייב להיות בעל חיים כלשהו. על כל בעל חיים שהתורה הייתה אומרת היינו שואלים מדוע דווקא זה ולא בעל חיים אחר. הרמב"ם לומד את שיטתו מהמדרש (בְרֵאשִׁית רַבָּה מד, א) שכותב: וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ שׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הֲרֵי לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת. לקב"ה אין כוונה עקרונית במקום השחיטה אלא רק על עצם הצורך בשחיטת הבהמה. הרמב"ם סובר שבקיום פרטי המצוות מתגלה שאין האדם עושה את התורה בגלל טעמיה, אלא כדי לקיים את רצון ה'. בכך הוא דבק ברצונו של הקב"ה ללא עירוב של השכל האנושי אשר גורע מקבלת דבר ה' ומהתבטלות אליו. דבר זה מצרף ומזכך את האדם מתפיסותיו האנושיות ומרוממו לעולם פנימי שמחובר לקב"ה, מקור החיים.
המהר"ל דוחה תפיסה זו מכל וכל. כל התורה כולה היא חכמתו של הקב"ה. אי אפשר לומר שחלקים ממנה הם ללא טעם וסיבה. כל התורה כולה, כולל כל פרטיה, היא חוכמה אלוהית עמוקה והיא בנויה בסדר ובדיוק מופלאים.
הרחבות
* האם לדרוש טעמי מצוות או לקיימן בתמימות?
שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַמִּצְווֹת וְאֵין לָהֶם טַעַם. הגמרא ב מסכת סנהדרין אומרת: "אמר ר' יצחק – מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם" [סנהדרין כא:]. הגמרא מתארת כיצד חטא שלמה המלך משום שידע את טעם המצווה. ניתן ללמוד מכך שידיעת טעם המצווה עלולה להביא לזלזול בקיום המצווה חלילה. טעם נוסף שאומר המהר"ל הוא שאין לשכל האנושי את היכולת להבין את כוונותיו הנשגבות של ה' יתברך. מאידך גיסא, ישנן מספר סיבות מדוע יש חשיבות לדרישת טעמי המצוות: א. כשיש לאדם טעם הגיוני לעשיית המצווה הוא מקיים אותה עם חשק רב יותר , ולא מתוך תחושת עול וכפייה [מגיד משנה, הלכות לולב ח, טו]. ב. הבנת טעמי המצוות מביאה את האדם לאהבת ה' [מכתב מאליהו א, עמוד 219]. ג. כאשר מנסים להבין את רצון ה' ולבאר טעמים אמיתיים ושורשיים במצוותיו, ניתן להקים תרבות קדושה ולהילחם בדעות זרות ומקולקלות [מאמרי הראי"ה, טללי אורות].
אם כן יש חשיבות לדרישת טעמי המצוות, אך יש לזכור מספר סייגים: א. קיום המצווה אינו מותנה בהבנתנו. ב. הטעמים האמיתיים למצווה נשגבים מבינתנו, ואילו הטעם שאנו נותנים הוא לפי המדרגה שלנו וקוצר הבנתנו. ג. לזכור שאנו עוסקים בדבר ה' ולא בנושאים אנושיים. (רמב"ם הלכות תמורה ד,יג, הלכות מעילה ח,ח. ועיין כוזרי מאמר שני כו; ס). יחד עם סייגים אלה אף המהר"ל יודה שניתן לדרוש טעמי מצוות (עיין לעיל פרק ו, בהתייחסותו לדברי הרמב"ן).
* טעמי פרטי המצוות
וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הוּא, כִּי לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים אֵין טַעַם כְּלָל. בשמונה קבצים מבאר הרב קוק את כוונת הרמב"ם [קובץ ו, עה].
שאלות לדיון
הרמב"ם סובר שרק לכללי המצוות יש טעם אבל לא לפרטים. וכי הרמב"ם סובר שאין הקב"ה מדייק בפרטים?!
'כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים'. איך המצוות גורמות לנו להיראות 'חכמים' בעיני הגויים?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מסירות או התמסרות?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
