ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
בֵּאוּר זֶה, כַּאֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית1 , אֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר, אֲשֶׁר דָּבֵק בַּחֹמֶר הַהֶעְדֵּר2 . וְאֵין הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית כְּמוֹ שֵׂכֶל הָאָדָם, שֶׁהוּא מְצֹרָף אֶל הַחֹמֶר3 , וּבִשְׁבִיל שֶׁהַשֵּׂכֶל מְצֹרָף אֶל הַחֹמֶר לְכָךְ מְצֹרָף שֵׂכֶל הָאָדָם גַּם כֵּן אֶל הַהֶעְדֵּר, וְאֵינוֹ נִמְלָט מִן הַמָּוֶת. וּלְפִיכָךְ אִלְמָלֵי לֹא חָטָא הָאָדָם, וְהָיָה נוֹטֶה אַחַר הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה הַחָמְרִית לַעֲשׂוֹת הַחֹמֶר עִקָּר, וְהָיָה שֵׂכֶל הָאָדָם נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר, לֹא נִגְזְרָה עַל הָאָדָם מִיתָה כְּלָל*, רַק הָיָה חַי לְעוֹלָם. וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁמִּצַּד הַשֵּׂכֶל אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הֶעְדֵּר וּמִיתָה, וְהַהֶעְדֵּר וְהַמִּיתָה הוּא מִצַּד הַחֹמֶר בִּלְבַד. וּלְכָךְ כַּאֲשֶׁר חָטָא וְנָטָה אֶל הַתַּאֲוָה הַחָמְרִית, אָז נִגְזְרָה הַמִּיתָה. כִּי הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בַּחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ.
התורה, שהיא המציאות, נקראת אור. מלאך המוות, שהוא ההעדר, נקרא חושך. אין העדר דבק בתורה
וְכַאֲשֶׁר נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הַתּוֹרָה אֵין לָהּ צֵרוּף וְחִבּוּר כְּלָל אֶל הַחֹמֶר, וּלְכָךְ נִקְרְאָה בְּשֵׁם אוֹר, דִּכְתִיב(משלי ו, כג) : כִּי נֵר מִצְוָה וכו', כִּי הָאוֹר מִתְיַחֵס בְּכָל מָקוֹם אֶל הַמְּצִיאוּת, וְהַחֹשֶׁךְ אֶל הַהֶעְדֵּר. כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּמִּדְרָשׁ(ויקרא רבה יח, ג) : חֹשֶׁךְ זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. פֵּרוּשׁ כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא כֹּחַ הַהֶעְדֵּר, רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא חֹשֶׁךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל הַמְּצִיאוּת, אֲשֶׁר נִקְרָא בְּשֵׁם אוֹר, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר יוֹתֵר נִמְצָא מִן הָאוֹר, כִּי הוּא נוֹתֵן מְצִיאוּת לְכָל שְׁאָר דָּבָר. כִּי בַּחֹשֶׁךְ, אַף עַל גַּב שֶׁהַדָּבָר נִמְצָא, אֵינוֹ נֶחְשָׁב נִמְצָא. וְכֵן הַהֶעְדֵּר נִקְרָא חֹשֶׁךְ, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי הַחֹשֶׁךְ הַדָּבָר בִּלְתִּי נִמְצָא. וְכַאֲשֶׁר רָאוּי אֶל הַתּוֹרָה הַמְּצִיאוּת, אֵין שׁוֹלֵט עָלָיו הַהֶעְדֵּר, לְפִי חֹזֶק הַמְּצִיאוּת אֲשֶׁר יֵשׁ אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא שֵׂכֶל נִבְדָּל מִן הַחָמְרִי לְגַמְרֵי וּלְכָךְ אֵין דָּבֵק בָּהּ הַהֶעְדֵּר.
וְזֶה שֶׁאָמַר(דברים ה, כ) : וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. בֵּאוּר זֶה, כִּי אַף שֶׁבְּכָל הַנִּמְצָאִים דָּבֵק הַהֶעְדֵּר שֶׁנִּקְרָא חֹשֶׁךְ, אֲבָל הַתּוֹרָה אֵין הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בָּהּ. וְהָיָה הַקּוֹל יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְכָל אֲשֶׁר יוֹצֵא מִתּוֹךְ דָּבָר אַחֵר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה גּוֹבֵר עָלָיו, שֶׁאִם לֹא כֵּן לֹא הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה הַהֶעְדֵּר מְבַטֵּל שֶׁלֹּא הָיָה יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל. וְכַאֲשֶׁר הַקּוֹל, שֶׁהוּא יְצִיאַת הַתּוֹרָה אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן הַקּוֹל כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר לְמַעְלָה, הָיָה יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל מִתּוֹךְ הַהֶעְדֵּר, מִזֶּה תֵּדַע כִּי הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית הִיא גּוֹבֶרֶת עַל הַהֶעְדֵּר. וְהָבֵן דָּבָר זֶה הֵיטֵב מְאֹד. וְזֶה שֶׁהֵבִיא רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בַּתּוֹרָה.
___________________________________
ביאור ענין זה, ה' נתן לישראל את התורה 1 הרוחנית. הרוחני נבדל מהגשמי, שבחומרי דבק 2 החיסרון והחידלון. התורה שונה מהאדם, 3 מפני שהאדם על אף היותו רוחני, הוא מצורף אל הגשמי, ומפני שהצד הרוחני של האדם מחובר לגשמי גם אליו שייך החידלון ואינו נמלט מהמוות. לכן כיון שחטא האדם והלך אחר החמדה והתאווה החומרית, עשה את החומר לעיקר. אם לא היה חוטא היה הרוחני עיקר, ואז הצד הרוחני היה נבדל מהחומר, ולא היתה עליו גזרת המיתה, והיה חי לעולם, מפני שמהצד הרוחני אין ראוי שיהיה החסרון והמיתה. החסרון והמיתה הם מהצד החומרי בלבד, לכן כאשר חטא ונטה אחר התאוות החומריות דבק בו החסרון והמוות, כי המוות דבק בחומר כפי שידוע.
לתורה אין חיבור עם החומר כלל, לכן נקראת התורה אור, כמו שנאמר: כי נר מצווה ותורה אור. האור הוא ביטוי למציאות והחושך מבטא את החדלון, כמו שנאמר במדרש: חושך זה מלאך המוות. פירוש הדברים, מלאך המוות הוא כח שלילת המציאות, לכן ראוי לו השם חושך, שהוא שולל את המציאות שהיא מכונה אור, כי אין דבר שממחיש את המציאות כמו האור, שהאור נותן מציאות לכל נמצא. בחושך אין הדברים שנמצאים נחשבים כנמצאים. וכן שלילת המציאות נקרא חושך, כי על ידי החושך נחשב הדבר כבלתי נמצא. מאחר ולתורה ראויה המציאות, מפני חוזק מציאותה, לפי שהתורה היא רוחנית, לכן לא דבק בה החיסרון והחידלון.
זוהי כוונת הפסוק: ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך. ביאור הדבר, בכל הנבראים הגשמיים דבק ההעדר, החיסרון, שנקרא חושך, אבל בתורה אין העדר. בשעת מתן תורה היה הקול יוצא מתוך החושך. דבר היוצא מדבר אחר הוא בהכרח בעל מעלה גבוהה יותר, כי אם לא היה כן לא היה מצליח לגבור עליו ולצאת ממנו, כי ההעדר שבו היה בולם אותו מלצאת אל הפועל. הקול, שהוא יציאת התורה אל הפועל, כמו שהתבאר בפרק ל, יצא מתוך החושך. דבר זה מלמדנו שאין חיסרון בתורה, כי התורה גברה על ההעדר. הבן דבר זה היטב. זוהי כוונת רבי יוחנן שאין ההעדר דבק בתורה.
ביאורים
כלל חשוב בכל מפגש עם מציאות כלשהי הוא להתבונן מה הם 'נתוני הפתיחה' שלה, מהיכן היא התחילה, ומתוך זה להתבונן על התהליכים שקרו וקורים לה, ועל מצבה כיום.
אם נרצה להתבונן על העולם בו אנו חיים, כדאי לשים לב לנתוני הפתיחה שלו: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום". מהו אותו חושך העוטף את הארץ מתחילת בריאתה? המהר"ל מסביר שהחושך הוא ההעדר . ניתן להדגים זאת בעזרת משל. אם ננסה להכניס אדם לחדר חשוך המלא בדברים יקרי ערך, בעיניו הם יאבדו הרבה מערכם, ורק כאשר נדליק את האור, הם יקבלו משמעות אמיתית. העולם הזה הוא עולם גשמי, וממילא דבקים בו החיסרון וההעדר. מדוע? כי כל דבר גשמי, לרבות שֶׂכל האדם, הוא מוגבל – היכולות שלו מוגבלות, האפשרויות להוציא את עצמו אל הפועל מוגבלות, וגם עצם הקיום שלו מוגבל.
לעומת זאת התורה היא אור – "כי נר מצווה ותורה אור". התורה היא רוחנית, ההפך הגמור מן העולם הזה המוגבל, בתורה לא שייכת כלל מציאות של חיסרון.
כמה שנים לאחר בריאת העולם, התרחש המפגש הגדול: האור – התורה, יצאה מתוך החושך – "כשמעכם את הקול מתוך החושך", והתגלתה לעם ישראל. עם ישראל זכה לקבל תורה, ולהיות חלק מן האור האלוהי שאינו מוגבל ואינו כּלֶה. ברגע שזכו ישראל לדבוק בתורה על ידי אמירת "נעשה ונשמע", הם זכו להתגבר על ההעדר, ולהשתחרר מן המוות . לכן אמרו חז"ל שברגע שישראל אמרו נעשה ונשמע הם זכו לגבור על מלאך המוות ולהשתחרר ממנו, ולולי חטא העגל היו זוכים לחיות חיים נצחיים.
זהו קולו של ריבונו של עולם. הקול הנשמע מתוך החושך, הקול שבא מהחושך, מתמודד עימו יוצא ממנו וגובר עליו, ובקול זה דבק עם ישראל המקבל תורה, המנצח את החיסרון והמוות, המתרומם מהשקיעה בעולם החומר וזוכה לרומם את העולם עימו.
לכן, כמו בְּמשל החדר החשוך שלעיל, העולם הזה כשלעצמו מאבד את ערכו האמיתי אם הוא חסר את האור האמיתי – אורה של תורה.
הרחבות
*במה חטא אדם הראשון?
לְפִיכָךְ אִלְמָלֵי לֹא חָטָא הָאָדָם... לֹא נִגְזְרָה עַל הָאָדָם מִיתָה כְּלָל . כך הזהיר הקב"ה את אדם הראשון: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" [בראשית ב, יז]. הר"ן מסביר שאזהרה זו איננה רק איום בעונש, במובן הפשוט של המילה. הקב"ה מגלה לאדם הראשון שהמיתה היא עצם האכילה מעץ הדעת. מדוע? הגוף מצד עצמו אינו יכול להתקיים לנצח, גם אם האדם ישמור עליו באופן המושלם ביותר. לעומת זאת, הנפש של האדם, כלומר הצד הרוחני שלו, אינה דבר שמתבלה לעולם. לכן, ככל שהאדם יגביר את כוח הנפש שלו הוא יהיה חזק יותר, ואילו כאשר יגביר את כוח הגוף, על חשבון כוח הנפש, הוא יהיה חלש יותר.
על פי אחת מהדעות המובאות בגמרא, עץ הדעת היה חיטה [סנהדרין ע:]. הר"ן מסביר שהחיטה מבטאת את המשיכה הראשונית של האדם אל החומר, כיוון שהיא המאכל הבסיסי המקיים את גוף האדם. לפיכך, הקב"ה הזהיר את אדם הראשון שאם יימשך אחר הכוח החומרי המצוי בחיטה הוא יחזק את כוח גופו על חשבון כוח הנפש שלו. וכך באמת קרה - בעקבות אכילתו של אדם מעץ הדעת הוא נהיה גופני יותר וממילא נעשה חלש יותר. בשל כך - "נגזרה עליו מיתה" [דרשות הר"ן דרוש ראשון, ד"ה "וזהו אצלי"].
שאלות לדיון
לפי דברי המהר"ל, מה הופך את החיים של האדם לבעלי משמעות?
למה העולם החומרי, ללא התורה, מוגדר חושך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
