פרק מ"ח חלק ד | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
תפארת ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

הטעיית השטן, הוא היצה"ר, בשלבים. תחילה אמירה - הוכחה שאינה ברורה, ואח"כ ראיה - הבנה מחויבת השכל
וּבְפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא(שבת פט, א) : מַאי דִּכְתִיב(שמות לב, א) : וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה? אַל תִּקְרֵי בֹשֵׁשׁ, אֶלָּא בָּאוּ שֵׁשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, אָמַר לָהֶם: לְסוֹף אַרְבָּעִים בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בָּא הַשָּׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: מֹשֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶם: בָּא שֵׁשׁ, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. מֵת, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ. וְהַיְנוּ דְּאָמְרִי לֵיהּ לְאַהֲרֹן: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, עַד כָּאן.
הִנֵּה בֵּאֲרוּ כִּי הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרַע, אֲשֶׁר הָיָה מְגָרֶה בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּה בָּא הַהֲטָעָה לָהֶם. וּתְחִלַּת הַהֲטָעָה, שֶׁאָמַר לָהֶם כְּבָר בָּא שֵׁשׁ וְהָיָה לוֹ לָבוֹא, וּבְוַדַּאי הוּא מֵת. כָּךְ הָיָה תְּחִלַּת הַהֲטָעָה שֶׁלָּהֶם. וְעַל כָּל זֶה הָיָה גּוֹבֵר הַשֵּׂכֶל1 , וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הַשֵּׂכֶל בָּזֶה. וְאַחַר כָּךְ הָיָה הַהֲטָעָה מִצַּד הַשָּׂטָן כִּי מֵת מֹשֶׁה, וְגַם עַל זֶה לֹא הִשְׁגִּיחַ הַשֵּׂכֶל, עַד שֶׁהֶרְאָה לָהֶם מִטָּתוֹ. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כְּשֶׁאֵין הַדָּבָר פָּשׁוּט אֵצֶל הָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה מַשִּׂיג הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ, רַק מִתְחַיֵּב מִדָּבָר2 , נִקְרָא שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ3 . וּמִתְּחִלָּה לֹא הָיָה הַדָּבָר נִרְאֶה פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, רַק הָיוּ מְחַיְּבִים דָּבָר זֶה מִדָּבָר4 , וּלְכָךְ דָּבָר זֶה נִקְרָא שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁהוּא מֵת. שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר הָיָה מִתְחַיֵּב מִדָּבָר אַחֵר, שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, הָיוּ גּוֹבְרִים עַל זֶה, וְלֹא קִבְּלוּ הַטָּעוּת. אֲבָל אַחַר כָּךְ, הָיָה הַטָּעוּת לָהֶם כְּמוֹ מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן5 *, וְדָבָר זֶה נִקְרָא שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, מִבְּלִי שׁוּם אֶמְצָעִי. כְּלַל הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר רָחוֹק אֵצֶל הָאָדָם, וּמַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, נִקְרָא זֶה שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ וְכָך. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר קָרוֹב בְּהַשָּׂגַת הָאָדָם, וְהוּא אֵלָיו מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן, נִקְרָא זֶה שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר. וְאָז קִבְּלוּ הַטָּעוּת, עַל יְדֵי דָבָר שֶׁנִּקְרָא רְאִיָּה, שֶׁרָאוּ בְּעַצְמָם. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה דָּבָר אֶחָד אֶל הָאָדָם, יֹאמַר רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הוּא קָרוֹב לְקַבֵּל. וְזֶה שֶׁאָמַר: שֶׁהֶרְאָה לָהֶם אֶת מִטָּתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם הִתְבָּאֵר לְךָ, כִּי הַחֵטְא הַזֶּה הָיָה פּוֹעֵל הַשָּׂטָן, הוּא הַיֵּצֶר הָרַע. וּמִצַּד עַצְמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה זֶה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר. רַק בִּשְׁבִיל גֹּדֶל מַדְרֵגָתָם, הָיָה מְגָרֶה בָּהֶם הַשָּׂטָן.

___________________________________

בפרק רבי עקיבא אמרו: מהו הביאור לנאמר: וירא העם כי בושש משה? אל תקרא בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להם: בסוף ארבעים יום בתחילת שעה ששית אני חוזר. בסוף ארבעים יום בא השטן וערבב את העולם. אמר להם: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו עלה למרום. אמר להם הגיע שעה ששית, ולא השגיחו בו. אמר להם משה מת ולא השגיחו בו. הראה להם השטן דמות מיטתו, על זה נאמר שאמרו לאהרן: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו.
בארו במאמר זה שחטא העגל היה מעשה שטן, כלומר היצר הרע, שהתגרה בישראל והטעה אותם. תחילת ההטעיה באומרו בא שש וכבר היה צריך משה לבא ולא בא. 1 על טענת הטעיה זו התגברו בשכלם, ולא קבלו בשכלם טענה זו. המשך ההטעיה היתה הטענה שמשה מת. גם על טענה זו התגברו בכח שכלם, עד שהראה להם מיטתו. כוונת הדברים, כאשר דבר אינו ברור לאדם אלא 2 הוא מסקנה מדבר אחר, 3 מכנים זאת חז"ל בלשון: אמר להם. בתחילה לא היה ברור להם שמשה מת, 4 אלא הסיקו זאת ע"פ סימנים, לכן אמרו חז"ל שהשטן אמר להם שמשה מת. על טענה זו התגברו בשכלם, כי אין הדבר מבורר להם שהוא מת. 5 אבל אחר כך הראה להם דמות מיטתו, כלומר אין זו הסקה מנתון אחר אלא דבר הנראה כברור לחלוטין, כאילו רואים הדבר בעיניהם, במצב זה הם קבלו את הטעות. כללו של דבר, בלשון חכמים כאשר דבר קשה להשגה, והאדם משיג אותו על ידי אמצעים אחרים, נקרא הדבר אמר להם. אבל כאשר הדבר הוא ברור כמושכל ראשון נקרא שראו בעיניהם. בכמה מקומות מצאנו, שאמרו חכמים, רואה אני את דבריך, השתמשו בלשון ראיה על הבנה וקבלת הדברים. על זה אמרו חכמים: הראה להם דמות מיטתו. בכל אופן התבאר לך שהחטא הוא מפעולות היצר הרע ואינו ממהותם של ישראל, אלא אדרבא מפני גודל מעלתם התגרה בהם היצר.

ביאורים
בעולם שלנו ניתן מקום מרכזי מאד לראיית העין. האדם משתכנע ומתרגש מדברים הרבה יותר, אם הוא רואה אותם במו עיניו. כך הסביר רש"י את איסור התורה לתור אחרי הלב והעיניים: "הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות" [במדבר ט"ו, ל"ט].
עם ישראל כשלעצמו לאחר מתן תורה, לא היה במדרגה המתאימה לחטא, כמו שהסביר המהר"ל לעיל, לכן כל עוד ניסה השטן לשכנעם באופן שִכלי לחטוא, בעזרת טענות האמורות להביא אותם למסקנה הגיונית שמשה מת, הוא לא הצליח. כדי להצליח בכל זאת להסיתם, היה צריך השטן להביא אותם למצב בו העובדה שמשה מת אינה סתם השגה רחוקה, אלא השגה הקרובה אליהם באופן הדומה ממש לראיית העיניים. באופן זה, הניסיון שלהם אינו רק ניסיון שכלי, אלא בלבול כללי המשפיע עליהם מאד, כנגד זה קשה יותר להתמודד, והכישלון קרוב יותר.
השטן בחר דווקא בשכנוע שמשה מת . משה ביטא עבור עם ישראל מדרגה של חיים בעולם הזה, שכולה חיי רוח, ולפתע, מראה להם השטן שאותה המדרגה אינה מחזיקה מעמד, היא 'מתה', ועוד באופן כה מוחשי שהעיניים כאילו רואות זאת, העובדות כבר אינן תיאורטיות אלא הופכות לחלק מהחוויה שלהם. זו הייתה השיטה של השטן שרק היא יכלה לגרום לדור כה גדול להגיע למצב של חטא.
הרחבות
*כיצד הפך ההלך לבעל בית?
אֲבָל אַחַר כָּךְ, הָיָה הַטָּעוּת לָהֶם כְּמוֹ מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן. מה השתנה בין ההתחלה להמשך שגרם לזה שבסוף השתכנעו שמשה מת? מסתבר שההתגרות החוזרת של היצר הרע התישה את כוח העמידה כנגדו עד שהתפתו והגיעו למצב שהטעות נראית להם כמושכל ראשון.
תהליך זה של השתלטות היצר הרע בהדרגה על האדם מתואר, על פי דרשת חז"ל, במשל כבשת הרש שנשא נתן הנביא בפני דוד המלך. הנביא ממשיל את היצר הרע לאדם שמגיע לביתו של איש עשיר: "וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו" [שמואל ב יב, ד]. חז"ל דייקו בלשון הנביא שמשנה את תואר היצר הרע: "בתחילה קראו הלך (עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו [רש"י]) ולבסוף קראו אורח (אכסנאי [רש"י]) ולבסוף קראו איש (בעל הבית [רש"י])" [סוכה נב, ב].
למדנו מכאן שהשיג והשיח עם היצר הרע משפיע על האדם בלי שישים לב, עד שלבסוף הוא נופל חס ושלום בְּרִשְׁתּוֹ של היצר ומתפתה לחטוא.
שאלות לדיון
מה ההבדל אם החטא נבע מהיצר הרע או מעצמיותם של ישראל, הרי בסופו של דבר היצר הרע הוא הגורם לחטוא?
באילו דרכים נעשה האדם 'משיג את ידיעותיו'? איך ה'יצר הרע' משפיע על ידיעותינו?
לרפואת מנחם מנדל בן חנה רות

תפארת ישראל למהר"ל