ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וּמַה שֶּׁהֻצְרְכוּ לוֹמַר: כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, וְלֹא שֶׁהָיָה דָּבָר זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, שֶׁהוּא מְגָרֶה בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל? כִּי דָּבָר זֶה לֹא קַשְׁיָא. שֶׁאִם לֹא הָיָה בִּשְׁבִיל כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם מִן הַשָּׂטָן, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע. כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק הֶחָלִיל(סוכה נב, ב) : אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ*, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים לז, לג) : ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע בָּאָדָם הוּא הַחִסָּרוֹן וְהַהֶעְדֵּר, הַדָּבֵק בַּנִּמְצָאִים1 . וְהֶעְדֵּר זֶה מְבַקֵּשׁ לְהַעֲדִיר וּלְהַחְסִיר הָאָדָם לְגַמְרֵי, אִם לֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא מַעֲמִיד הַנִּמְצָאִים וּמְקַיֵּם אוֹתָם. לְכָךְ לֹא יִתֵּן לְכֹחַ הַהֶעְדֵּר לִשְׁלֹט, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר. וְאִם לֹא הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה2 , כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא מַדְרֵגַת הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה כֹּחַ לַשָּׂטָן לִגְמֹר דָּבָר זֶה. וּבִשְׁבִיל מַדְרֵגַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהוּא הֶכְרֵחַ לָעוֹלָם בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, בִּשְׁבִיל זֶה לֹא עֲזָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי הָעֵזֶר בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמְּצִיאוּת, וְהַתְּשׁוּבָה הוּא גַּם כֵּן קִיּוּם הַמְּצִיאוּת. וְהִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ עִנְיַן הַחֵטְא הַזֶּה, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בִּשְׁבִיל הַקִּטְרוּג בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁלֹּא הָיָה כְּדַאי לָעוֹלָם הַזֶּה3 , וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא חָטְאוּ הָיוּ חַיִּים לְעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב(שמות לא, יח) : וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה וגו'. הֲרֵי סָמַךְ הַחֵטְא לִנְתִינַת הַלּוּחוֹת, אֲשֶׁר הֵם מַעֲשֶׂה, שֶׁזֶּהוּ מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה, וּמִזֶּה בָּא עִנְיָן זֶה שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל.
___________________________________
אמרו חכמים שחטאו ישראל כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה. לכאורה יש לשאול, למה לא אמרו, שחטא ישראל הוא מפאת שהיה היצר הרע מתגרה בהם מפני מעלתם הגבוהה? אך אין זו קושיה, כי אם לא הייתה הסיבה כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היה הקב"ה מסייעם להתגבר על גירוי היצר. כך מצאנו בפרק החליל: אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזר לו לא יוכל להתגבר עליו, שנאמר: ה' לא יעזבנו בידו. ביאור מאמר זה, היצר הרע באדם הוא החיסרון 1 הנמצא בנבראים, חסרון זה מבקש להחסיר האדם עוד עד אשר לא ימצא האדם כלל, אלא שהקב"ה נותן קיום לנבראים ומעמיד אותם. לכן לא יתן הקב"ה לכח החיסרון לשלוט שלטון מוחלט. 2 אם לא היה חטאם כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היינו שתופיע מידת התשובה בעולם, לא היה היצר מצליח להכשילם מפני שהקב"ה היה עוזרם. אבל כדי שתהיה התשובה בעולם, שהרי התשובה הכרחית להיות בעולם, לכן לא עזר להם הקב"ה. העזרה התמידית של הקב"ה כנגד היצר היא כדי שיהיה קיום לעולם, וכאן אדרבא כדי שיהיה קיום לעולם, שתהיה התשובה בעולם, צריכים ישראל להיכשל. הנה התבאר לך שחטא ישראל היה מפני מעלתם הגבוהה בשעת מתן תורה, 3 מעלה שאינה מהעולם הזה, וכמו שהתבאר בפרק הקודם, שאלמלא חטאו היינו חיים לעולם. לכן נאמר: ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוקים. וירא העם כי בושש משה וגו'. סמכה התורה חטא העגל לנתינת הלוחות כאשר במעשה הנתינה זכו ישראל להגיע אל המעלה העליונה, ומזה נובע חטא העגל.
ביאורים
יצר הרע הוא המוות האמיתי של האדם, ההיפך הגמור מחייו, וכמו שלימדנו ריש לקיש: "אמר ריש לקיש: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות" [בבא בתרא טז.].
כשמו של היצר הרע כן הוא – 'רע', הוא נובע מחיסרון הקיים במציאות, ומטרתו להלחם באדם ולבטל את כל מציאותו. מסיבה זאת, כל עוד האדם קיים ובעל מציאות הוא יתגבר ויתחדש, ימצא תואנות ושיטות חדשות - לעיתים יגרור אותו לעסוק בחטאים גדולים ומוכרים, ולעיתים בחטאים שאינם ידועים, לעיתים יכשיל אותו בעבירות שבין אדם למקום ולעיתים בעבירות שבין אדם לחברו, לעיתים יסית אותו להחמיר במקום שצריך להקל, ולעיתים יסית להקל במקום שצריך להחמיר.
מכיוון שכך, מכיוון שבעולם הזה קיים בעולם אותו חסרון, והוא דבֵק באדם, לאדם כשלעצמו אין אפשרות לנצח אותו ולכן מצד עצמו האדם עתיד להיכשל וליפול במלכודת היצר. אולם הקב"ה אינו עוזב את האדם. הקב"ה הוא מקור כל השלמות, ובו לא שייך כלל כל חסרון, והוא חפץ בקיומו ובבניינו של העולם שברא, ולכן כמי שברא את האדם, הוא גם זה שמשמר אותו ומצילו מהחיסרון שבא לבטל את מציאותו.
לפי זה מובן מדוע אמרו חז"ל שישראל עבדו את העגל כדי "לִתן פתחון פה לבעלי תשובה", למרות שלפי דברי המהר"ל סיבת החטא היא אחרת – התנגדותו של השטן למעלתם הנשגבת. באמת החטא נגרם כתוצאה מכך שישראל זכו למעלה כה גדולה שאינה ראויה לעולם הזה, ולכן דבק בהם ההעדר, אלא שעדיין לולי הצורך בחידוש התשובה בעולם, היה הקב"ה מציל אותם מידו של יצר הרע, ורק מכיוון שמטרת ההגנה האלוהית היא לקיים את המציאות, וגילוי כוח התשובה הוא גם כן דבר חשוב ויסודי בקיומה של המציאות, סולקה מהם בשלב זה ההגנה האלוהית כדי שיתגלה כוח התשובה בעולם.
הרחבות
*עזרה אלוהית בכל תחומי עבודת השם
וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. בלי עזרה מהקב"ה אי אפשר להינצל מהחטא. גם בלימוד תורה ובקיום מצוות מצאנו שצריך סיוע אלוהי, ולא רק בשמירה מעבירות. בענין עשיית המנורה התורה אומרת "מקשה תיעשה המנורה" [שמות כה, לא]. במדרש תנחומא דרשו את המילה "מקשה", מלשון קושי, והמילה "תיעשה", לדברי המדרש, מלמדת אותנו שהמנורה נעשתה מאליה: "כיוון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה טול זהב והשליכהו לאש והוציאהו והיא נעשית מעצמה..." [תנחומא בהעלותך ג].
ה' שפת אמת ' מבאר שבתהליך עשיית המנורה, נחוץ שיהיה רצון ומאמץ אנושי, וסיוע וגמר אלוהי. השפת אמת מוסיף שתהליך זה קיים בכל קיום מצווה: "כן הוא בכל מצווה מכל איש ישראל. כי וודאי אין בכוח האדם לעשות רצונו יתברך... ועל ידי שרצה לעשות רצונו יתברך רק שהיה למעלה מכוח אדם. לזה נעשה מעצמו" [שפת אמת תרומה תרל"א ד"ה נתקשה]. על פי רעיון זה מסביר השפת אמת בשם סבו בעל חידושי הרי"מ את דברי חז"ל המפורסמים: "יגעתי ומצאתי תאמִן" [מגילה ו:]. לכאורה, המילה "מצאתי" סותרת את המילה "יגעתי", שהרי מציאה באה בהפתעה והיסח הדעת ולא ביגיעה. מפרש הרי"מ: "אך מי יכול למצוא האמת על ידי יגיעתו, ורק שהקב"ה נותן במתנה ודרך מציאה על ידי היגיעה" [שפת אמת שם]. למדנו, אם כן, שבין בשמירה מעבירות, בין בקיום מצוות ובין בלימוד תורה, ישנו ערך גדול למאמץ האנושי, אך ההצלחה באה רק על ידי סיוע אלוהי.
שאלות לדיון
מדוע צריך שמדרגת התשובה תהיה בעולם גם ללא מציאות של חטא?
"וְהַתְּשׁוּבָה הוּא גַּם כֵּן קִיּוּם הַמְּצִיאוּת" – אילו דברים נוספים הכרחיים לקיום המציאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
