ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
וְזֶה הָיָה עִנְיַן דּוֹר הַפַּלָּגָה וְעָנְשָׁם שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתָנוּ הַמְפָרְשִׁים בּוֹ בַּאֲפֵלָה*, עַד שֶׁכִּמְעַט נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר, כִּי אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים מֶה עָשׂוּ, מַה פִּשְׁעָם וּמַה חַטָּאתָם•. אִם רָצוּ לִהְיוֹת כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים, הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת לָהֶם בָּזֶה שָׁכָר טוֹב, כִּי רָאִינוּ הַכְּתוּבִים כֻּלָּם נוֹטִים אֶל זֶה הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה לח ו) שֶׁאֲפִלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כָּל זְמַן שֶׁהַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם אֵין מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגְדָּם. וְהִסְמִיכוּ זֶה אֶל פָּסוּק (הושע ד יז): "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ". וְעִם הֱיוֹת* שֶׁבָּאוּ בְּטַעַם עָנְשָׁם שֶׁל אֵלּוּ מִדְרָשִׁים, אֵינָם מַסְכִּימִים* לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, כִּי לְדִבְרֵי מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָיְתָה הַסְכָּמָתָם* לַעֲלוֹת לָרָקִיעַ*, הוּא מִן הַתֵּימַהּ: אֵיךְ הִסְכִּימוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּשְׁטוּת כָּזֶה, וְלוּ חָשְׁכוּ רְאוֹתָם וְעִוְּרוּ עֵינֵי שִׂכְלָם, הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת פְּתָיוּתָם מַצִּיל אוֹתָם* מִן הָעֹנֶשׁ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – (תהילים ב ד) "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ". וְעוֹד, כִּי אִלּוּ פָּשְׁטוּ יָד בָּעִקָּר*, אֵיךְ הִסְפִּיק עָנְשָׁם לְהָפִיץ אוֹתָם לְבַד. וְעוֹד, כִּי מִפְּשַׁט הַפָּרָשָׁה יֵרָאֶה כִּי לֹא הָיָה עָנְשָׁם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ כְּבָר, אֲבָל עַל מַה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהִמָּשֵׁךְ מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ (בראשית יא ו): "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", וְהִנֵּה הַפָּסוּק הַזֶּה מוֹרֶה בְּפֵרוּשׁ כִּי הָיָה הָעֹנֶשׁ מִדְּאָגָה מִדָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ.
סיבת פיזור דור הפלגה
וְכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים מְשִׂימִים הַמַּשְׂכִּיל בִּמְבוּכָה וּצְרִיכִים בֵּאוּר, וְהוּא נִמְשָׁךְ וְנוֹסָד עַל הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי חֶבְרַת הָרְשָׁעִים וַאֲסֵפָתָם דָּבָר מַזִּיק הֵן בְּעֵת הִשְׁתַּדְּלוּתָם בִּפְעֻלַּת רָעָתָם אוֹ לֹא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, כַּאֲשֶׁר חֶבְרַת הַטּוֹבִים דָּבָר מוֹעִיל הֵן בְּעֵת הִשְׁתַּדְּלוּתָם אוֹ בְּעֵת שֶׁיָּנוּחוּ, כַּאֲשֶׁר נִרְמַז בְּאָמְרוֹ (קהלת ד יא): "גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם". וְזֶה הָיָה עִנְיַן דּוֹר הַפַּלָּגָה, כִּי אֵין סָפֵק, כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם נוֹסָדִים* עַל אֱמוּנוֹת נָכְרִיּוֹת, וַאֲשֶׁר הִסְכִּימוּ בּוֹ כֻּלָּם הוּא עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה, מִלְּבַד סְגֻלּוֹת* וַאֲנָשִׁים מוּעָטִים אֲשֶׁר טָעֲמוּ וְרָאוּ אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם* כִּי טוֹב, וְהֵם גַּם הֵם, לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדָם* לִקְרֹא בְּנֵי הָאָדָם לַעֲבֹד אֶת ה' שְׁכֶם אֶחָד, מִיִּרְאָתָם הָעַמִּים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאַרְצוֹתָם מוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל זֶה, וְהוּא אַבְרָהָם, קָרָה לוֹ מַה שֶּׁקָּרָה עִם נִמְרוֹד עַד שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲזוֹב אַרְצוֹ וְלָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְאֵין סָפֵק, שֶׁאוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ יְחִידִים בַּדּוֹרוֹת הָהֵם, הָיָה לָהֶם חִלּוּק הָאֻמּוֹת וְהַמֶּמְשָׁלוֹת לְטוֹב וּלְתוֹעֶלֶת, כִּי כַּאֲשֶׁר תֵּצַר לָהֶם הָאֱמוּנָה בְּאֵיזֶה מַלְכוּת יְשׁוֹטְטוּ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁיּוּכְלוּ שָׁם לַעֲבֹד ה' יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנָם, כַּאֲשֶׁר קוֹרֶה לָנוּ בְּגָלוּתֵנוּ הַיּוֹם, כִּי כַּאֲשֶׁר נִתְחַדֵּשׁ שְׁמַד בְּאֶרֶץ יִשְׁמָעֵאל נָסוּ פְּלִיטֵיהֶם אֶל אֶרֶץ אֱדוֹם, וּמֵאֱדוֹם לְיִשְׁמָעֵאל*, וְזֶה אֶצְלֵנוּ מִחְיָה מְעַט* בְּעַבְדוּתֵנוּ.
___________________________________
בַּאֲפֵלָה – בחוסר הבנה מהו חטא דור הפלגה. וְעִם הֱיוֹת וכו' – ואף שיש כמה מדרשים שנתנו טעם לעונשם. מַסְכִּימִים – מתאימים. הַסְכָּמָתָם – רצונם של בני דור הפלגה. לַעֲלוֹת לָרָקִיעַ – "ונעשה עמו (נגד ה') מלחמה" (רש"י בראשית יא, א). פְּתָיוּתָם מַצִּיל אוֹתָם – נפטור אותם מחמת שהם שוטים. פָּשְׁטוּ יָד בָּעִקָּר – מרדו בה'. נוֹסָדִים – מבססים את השקפתם. סְגֻלּוֹת – יחידי סגולה. אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם – הקב"ה. לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדָם – לא התאפשר להם. וּמֵאֱדוֹם לְיִשְׁמָעֵאל – כשהתחדשו גזרות באדום ישובו לארץ ישמעאל. מִחְיָה מְעַט – הצלה מועטת.
ביאורים
אחת מהפרשיות הסתומות בתנ"ך היא פרשיית דור הפלגה. דור שלם מתכנס בשנער ורוצה להקים מגדל וראשו בשמים. הקב"ה יורד לראות את מעשי האדם ומחליט לפזרם כדי שרצונם לא יתממש. ואכן מאז האנושות מחולקת לעמים ושפות שונים. את סיבת ענשם של הדור הקודם, דור המבול, אנו יודעים בוודאות, שכן התורה מאריכה לבאר את מעשיהם המקולקלים. אולם במה חטאו דור הפלגה, שגרם לקב"ה להענישם?
בקריאת פשט הכתובים נראה שהאנושות רוצה להתאחד. כל הארץ דוברת שפה אחת. כולם רוצים לחיות יחד בעיר אחת ובה שלטון מרכזי. הסיבה שהם נותנים למעשיהם היא: "פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" [בראשית יא, ד]. שמא נתפזר ולא נשאר יחד. לכאורה מטרת האחדות היא מטרה נעלה ואם כן מדוע הענישם ה' על כך? והרי מצינו שה' אוהב את האחדות, ואפילו אם ישראל עובדים עבודה זרה אך יש ביניהם שלום ה' מניח להם ולא מביא פורענות [בראשית רבה לח, ו]?!
המדרשים עמדו על קושי זה וביארו שמטרתם הייתה להילחם נגד הקב"ה. להסיר את מלכות ה' בעולם ולהחליפה במלכות בשר ודם. מטרת הקמת המגדל הייתה "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה" [רש"י בראשית יא, א]. אך גם אם נבאר כך את חטאם, עדיין פרשה זו אינה מובנת. אם נאמר שהדברים כפשוטם ובאמת חשבו לעשות מגדל, להגיע לשמים ולהלחם באלוהים, הרי זו מחשבת שטות. לא יתכן שאדם בשר ודם יעלה לשמים וילחם פיזית עם הקב"ה, אשר אין לו גוף ואינו גוף. אם אכן חשבו כך, הרי הם שוטים הפטורים מעונש. ואם נאמר שמשמעות הדברים היא שרצו לעבוד עבודה זרה ולצאת נגד הקב"ה, הרי שזו עבודה זרה והם צריכים להיענש בעונש חמור יותר מפיזור ברחבי הארץ.
סתירה נוספת להסברים אלו היא הסיבה הכתובה בפסוקים. הקב"ה אמר: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" [בראשית יא, ו]. ה' מתייחס לעתיד. הוא אינו מתמקד במעשים שנעשו בעבר ומחייבים עונש, אלא בעתיד.
הר"ן מחדש פירוש מקורי על פרשייה עלומה זו. יסוד הפירוש הוא חוק הטבע המלמד שכאשר יש שני אנשים בעלי אותה תכונה, הם מחזקים אחד את השני, וכך נוצרת חברה אשר עוצמתה יותר גדולה מסך כל הפרטים שבה. החשש הגדול של הקב"ה היה, שאותו הדור שהיה שטוף בעבודה זרה, יתאחד, וכך תקום אימפריה יחידה המבוססת על אדני האלילות ורודפת את עובדי ה'. זו הסיבה שה' פיזר אותם, כדי שיהיה מקום לעובדי ה' לנוס לשם בעת צרה.
הרחבות
•למה לא פורש חטאם של דור הפלגה בתורה?
כִּמְעַט נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר, כִּי אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים מֶה עָשׂוּ, מַה פִּשְׁעָם וּמַה חַטָּאתָם. לעומת חטאם של דור המבול שנכתב בפירוש "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס [בראשית ו, יא], חטאם של דור הפלגה לא פורש בתורה. ויש לשאול מדוע?
האברבנאל ביאר שבניגוד לדור המבול שעשו מעשי גזל וחמס בפועַל, חטאם של דור הפלגה היה רק בשלבי תכנון במחשבתם [אברבנאל, בראשית יא, א].
הבאר שבע ביאר זאת באופן שונה: "כל עצמה של התורה לא באה אלא להורות, ולתוכחת הדורות הבאים שלא יחטאו עוד כמו שעשו דורות הראשונים. וכיון שחטא דור המבול נמצא בכל דור ודור כדאמרינן (כמו שאמרו חז"ל) "רובן בגזל ומיעוטן בעריות" [בבא בתרא קסה.], ולכן הוצרך הכתוב לפרשו. אבל חטא דור הפלגה לא היה ולא הוה ולא יהיה מאז ועד עולם, כי לא היה יכולת בידם להתחיל בחטא זה לבנות מגדל וראשו בשמים כפי כוונתם הרעה אלא על ידי ויהי כל הארץ שפה אחת" [באר שבע, סנהדרין קט.].
מפירושים אלה ניתן ללמוד עקרונות יסודיים: מדברי האברבנאל ניתן ללמוד על רחמיו הרבים של הקב"ה, שלא רצה לגנות את דור הפלגה על ידי פירוש חטאם, כיוון שהיה רק במחשבה.
ומדברי הבאר שבע ניתן ללמוד שהתורה לא מזכירה את חטאי הרשעים כדי לבזותם ולהשפילם, אלא רק כדי שהדורות הבאים ילמדו להתרחק ממעשיהם הרעים. (עיין באברבנאל ובבאר שבע שהביאו הסברים נוספים).
שאלות לדיון
מדוע אין הקב"ה מעניש עובדי עבודה זרה שיש ביניהם שלום? הרי הם חוטאים!
האין זה תמוה שהקב"ה פיזר את דור הפלגה רק כדי שלכמה צדיקים בודדים תהיה תועלת מכך?
לעילוי נשמת מרת צילה בת יחיאל צבי וצביה גולדה ע"ה
לעילוי נשמת שלום (שרלו) בן מרים ז"ל
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
