ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת נבתי ע"ה
וְהִזְהִירוֹ שֶׁהַמִּשְׁפָּט הַהוּא לֹא יַטֵּהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, כְּאָמְרוֹ: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט". וְהִזְהִירוֹ עוֹד שֶׁלֹּא יִקַּח הַשֹּׁחַד גַּם לִשְׁפֹּט מִשְׁפַּט אֱמֶת, כְּאָמְרוֹ (דברים טז יט): "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" •. וְכָתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש"י שם): "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר – מִי שֶׁקִּבֵּל שֹׁחַד מִמֶּנּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִטֶּה לִבּוֹ בְּטַעֲנוֹתָיו לְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם – דְּבָרִים הַמְצֻדָּקִים מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת". וְהֻזְקַק רַשִׁ"י לְפָרֵשׁ כֵּן* כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר אֶחָד נִכְפָּל שְׁתֵּי פְּעָמִים, לְכָךְ פֵּרֵשׁ, שֶׁאָמְרוֹ "יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר בִּגְמַר הַדִּין, אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלִּבּוֹ קָרוֹב אֶצְלוֹ מְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, כְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל* בְּרַבִּי יוֹסֵי הַמֻּזְכָּר בְּפֶרֶק "שְׁנֵי דַּיְּנֵי גְזֵרוֹת" (כתובות קה ב), דְּקָאָמַר: "בַּהֲדֵי דְּקָא אָזֵיל* וְאָתֵי אָמַר: אִי בָּעֵי טָעִין הָכִי וְאִי בָּעֵי טָעִין הָכִי". וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ כָּל כָּךְ, הַשֹּׁחַד אֲשֶׁר לָקַח יְסַלֵּף הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי לָדוּן בּוֹ לַאֲמִתּוֹ וִיסַלְּפֶנּוּ. זֶהוּ דַּעַת רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
טעם איסור שוחד לדון אמת
וַאֲנִי אוֹמֵר עוֹד בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק, כִּי הוּא מוֹנֵעַ שֹׁחַד אֲפִלּוּ תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לִשְׁפֹּט מִשְׁפַּט צֶדֶק, מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים – הָאֶחָד: שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁהַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי שִׂכְלוֹ, וְגַם כִּי* יַחְשֹׁב לָדוּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יְעַוְּתֶנּוּ •, זֶהוּ אָמְרוֹ: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים". וְנָתַן עוֹד טַעַם אַחֵר, בְּאָמְרוֹ: "וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם", כְּלוֹמַר: שֶׁגַּם אִם יִשְׁפֹּט מִשְׁפַּט אֱמֶת, יִהְיֶה נִרְאֶה לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּדִינוֹ שֶׁהַשּׁוֹפֵט יְעַוֵּת מִשְׁפָּט מִפְּנֵי הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לָקַח, כִּי מִתּוֹעֶלֶת הַמִּשְׁפָּט הוּא שֶׁגַּם אוֹתוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּדִּין אֵינוֹ נֶעֱצָב עַל הַדָּבָר, כְּאָמְרָם בְּ"סַנְהֶדְרִין" בְּפֶרֶק קַמָּא (ז א): "הַהוּא דַּהֲוָה קָאָזֵיל: דְּמִבֵּי דִּינָא* שָׁקְלִי גְלִימֵיה זָמֵר וְאָזֵיל בְּאוֹרְחָא, אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב (שמות יח כג): 'וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָלוֹם'". וְלָכֵן אָסְרָה תוֹרָה לָקַחַת שֹׁחַד אֲפִלּוּ לִשְׁפֹּט מִשְׁפַּט אֱמֶת גַּם לְזֹאת הַסִּבָּה – שֶׁהַשֹּׁחַד מַטֶּה וּמְסַלֵּף הַדָּבָר הַמְצֻדָּק לְכַף חוֹבָה. וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ "וִיסַלֵּף" כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בְּ"מִשְׁלֵי" (כא יב): "מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהַצַּדִּיק מֵבִין וְיוֹדֵעַ רֹעַ מַעַלְלֵי הָרָשָׁע הוּא מְסַלֵּף וּמַטֶּה פְּעָלָיו לְרַע גַּם כִּי* יִרְאֶה מַעַלְלֵיהֶם שֶׁהֵם טוֹבִים. אַף כָּאן, הַשֹּׁחַד מַטֶּה וּמְסַלֵּף הַדָּבָר הַמְצֻדָּק לְכַף חוֹבָה, שֶׁגּוֹרֵם שֶׁיְּסַלְּפֵם לְכָךְ מִי שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין, כִּי "וִיסַלֵּף" פֹּעַל יוֹצֵא* מִפֹּעַל הַדָּגוּשׁ*, וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּא דּוֹמֶה לוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ: "יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", לְחַזֵּק הַפְּעֻלָּה.
___________________________________
לְפָרֵשׁ כֵּן – ש"צדיקים" אינן הדיינים אלא הלכות המשפט. מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וכו' – הפועל של ר' ישמעאל רגיל היה להביא לר' ישמעאל פירות לשבת. פעם אחת הקדים להביא פירות וביקש שר' ישמעאל ידון אותו. ר' ישמעאל לא דנו משום חשש שוחד. בַּהֲדֵי דְּקָא אָזֵיל וכו' – כאשר היה ר' ישמעאל הולך ובא, אמר (לעצמו) אם ירצה יטען הפועל כך, כדי שיזכה בדין. וְגַם כִּי – וגם אם. דַּהֲוָה קָאָזֵיל: דְּמִבֵּי דִּינָא וכו' – פתגם האומר: היוצא מבי"ד חייב, שנטלו ממנו גלימא שגזל צריך לזמר (לשיר ולשמוח, כי הדין אמת ולא הפסיד מאומה) ולילך לדרכו. גַּם כִּי – וגם אם. פֹּעַל יוֹצֵא וכו' – הר"ן מעיר כאן בענייני דקדוק הלשון העברית. מִפֹּעַל הַדָּגוּשׁ – בבנין פיעל.
ביאורים
כפי שראינו לעיל, תפקידה של מערכת המשפט בעם ישראל היא לעמוד במרכז החברה ולהנהיג אותה על פי משפטי התורה, ובכך לזכות להשראת השכינה בעולם. לשם כך נצרכים שני דברים הכרחיים. הראשון הוא הדיוק והאמת שבפסקי הדין. כדי שדיין יוכל בשכלו לכוון כפי כוחו אל האמת על פי התורה, הוא צריך לדון בדין העומד לפניו באופן הטהור והנקי ביותר. במיוחד לאור העובדה, שפעמים רבות כדי להכריע נכון, יש לשים לב לדקויות ולשקול היטב את העניינים. הדבר השני הוא אמון הציבור במערכת המשפט. כדי שהציבור ישַמע למערכת, וירצה להתחבר לדיני התורה ולקדושה שהם מגלים בעולם, חובה עלינו ליצור מצב שיביא את כולם להאמין במערכת וביושרה.
שני הדברים הללו קשורים לסוגיית איסור השוחד. לאחר שהתורה כתבה על חובתם של הדיינים לדון דין ישר וצודק, היא כתבה על איסור השוחד, והסבירה מדוע הוא כה מגונה – "כי השוחד יְעַוֵר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". למה התכוונה תורה בטעם זה, ומדוע היא כפלה את דבריה? הר"ן מביא את דברי רש"י שהסביר שכוונת התורה לומר שהשוחד יעוור את עיני החכמים במהלך המשפט, ויגרום להם לחפש אחר טובת אחד הצדדים, וכתוצאה מכך גם לסלף את פסק הדין. הר"ן עצמו מסביר באופן אחר. הוא אומר שהשוחד פוגע בשני הדברים שהזכרנו – הוא גורם לחכמים שליבם יטה לטובת נותן השוחד, והוא גורם לירידה גדולה באמון הציבור בדיינים. מערכת משפט שעל פי התורה, אמורה להיות כה אמיתית וצודקת בעיני בני האדם, עד שגם האדם שהתחייב בדין צריך לשמוח על שהדיינים הצילוהו מלגזול ממון שאינו שלו – אם האמת היא נר לרגליו. דווקא אם העניינים יתנהלו באופן כזה, תזכה מערכת המשפט היהודית להיות דרך של גילוי ההנהגה האמיתית והנכונה של האמת והקדוּשה בעולמנו.
הרחבות
•חכמים, עיוורים, צדיקים
"הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים... צַדִּיקִים". במחזה אברהם (לר' אברהם דוד מבוטשאטש) הובאו שלושה פירושים מדוע לא טוב שהשופט יקבל שוחד: א. מצד החכמה - מאחר שקיבל שוחד לא יתייחסו אליו יותר כחכם, וגם אם ירצה לשפוט אמת לא ישמעו את דבריו. ב. יעוור - אפילו מי שמקבל שוחד למטרות צודקות, עבור צדיקים למשל, על כל פנים, הוא מעוות את הדין ומונע מצדיקים אחרים את מה שמגיע להם, ובכך כביכול מעוור את עיניהם. ג. חכמים, צדיקים - בדרך כלל יש איזון במשפט שהרבים שופטים בו, כי אם אחד יטעה, חברו יאמר לו את האמת, אולם דיין הלוקח שוחד משמעותו שיש דיין אחד פחות במשפט, ואם דיין אחר יטעה הדין עלול להיות דין שקר [דברים יז, יט].
•השוחד בשורש הנפש
וְגַם כִּי יַחְשֹׁב לָדוּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יְעַוְּתֶנּוּ. הרב צבי יהודה קוק מסביר שהתורה משווה את איסור לקיחת השוחד לאיסור הגאווה וכיון שכך יש להתרחק מהם מאד: "ב'שולחן ערוך', האיסור לקבל שוחד מוזכר בלשון של אזהרה כפולה: 'מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד'. הסמ"ע מסביר שהמשיכה אחרי הממון שייכת לטבע האדם... לכן הוא לא יכול להרגיש כמה השוחד משפיע עליו [חושן משפט ט, א וסמ"ע א]. כדוגמה הוא מביא את הדרכת חז"ל: "מאוד מאוד הוי שפל רוח" [אבות ד, ד], "כי טבע האדם להימשך אחרי גאווה". כמו שקיימת תאווה לאכילה, כך קיימת תאווה מיוחדת לגאווה, להרגשת ה'אני' והבלטתו". [שיחות הרב צבי יהודה דברים עמ' 171, הערה 25]
שאלות לדיון
"מְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ יוֹתֵר מֵהָרָאוּי" – מהי הבעיה בכך שהדיין יחפש יותר זכויות? אם אכן אלו טענות אמיתיות, מדוע לא לקבל אותן?
מדוע חשוב לנו שהרשע לא יחשוד שמדובר בדין שקר? והרי זו בעיה שלו!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
קשה עליי פרידתכם
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ארבע כוסות ושלוש מצות
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
ראיית המבט השלם
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
