בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

קריאת מגילה לנשים ע"י נשים

undefined

רבנים שונים

תשע"ד
7 דק' קריאה
ישראל Israel
אדר תשס"ט

קריאת מגילה לנשים ע"י נשים

שאלה
רבות מן הנשים ביישובנו מטופלות ב"ה בילדים קטנים. אין להן יכולת לבוא לשמוע מגילה עם כלל הציבור. פנו אלי כרב הקהילה והציעו לקיים בשעה מאוחרת יותר קריאת מגילה לנשים. בקריאה זו ישתתפו אך ורק נשים, והן גם תקראנה במגילה. האם יש בעיה הלכתית בכך?

תשובה
א. אשה חייבת במקרא מגילה, "שאף הן היו באותו הנס"1. משום כך אשה יכולה להוציא ידי חובה אשה אחרת בקריאת מגילה2.
ב. הקריאה הציבורית הכוללת את כל הציבור עדיפה על פני כל קריאה אחרת, ו"ברוב עם הדרת מלך"3. מבטה של תורה הוא שהציבור הוא ציבור אחד, הכולל גברים נשים וטף, לכן מי שיכולה להגיע לקריאה המרכזית צריכה לעשות כן.
רצון לקיום מצוות תוך מעורבות אישית הוא ראוי ונכון. בהקשרים רבים נשים אינן יכולות לקיים מצוות שונות באופן אישי4, כיוון שאפשרות זו פוגעת בעקרונות הלכתיים אחרים5.
ג. קריאת מגילה שאינה באה כחלופה לקריאה הציבורית, אלא נועדה עבור נשים שלא יכלו להשתתף בה, מהווה הזדמנות לממש רצון ראוי זה, והיא תואמת את ההלכה ואת עקרונותיה.
ד. בקהילה שבה המגמה היא התחזקות ציבור הנשים בעבודת ה' יש לראות בבקשה מסוג זה אפיק חיובי נוסף לפעילות חיובית. כל רב קהילה צריך לבחון את המגמה והתוצאה של בקשה מסוג זה, והחכם עיניו בראשו.
ה. נשים אשכנזיות תברכנה "לשמוע מקרא מגילה"6, ואילו נשים מעדות המזרח הקוראות מגילה תברכנה לפני הקריאה "על מקרא מגילה"7.
ו. אם יש עשר נשים8, הן יכולות לברך 'הרב את ריבנו' לאחר הקריאה9, אמנם יש לברר עם רב הקהילה, אם יש מנהג אחר בקהילה.

_________________________________________________

1 גמרא מגילה ד ע"א ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תרפט סע' א).
2 שו"ע (או"ח סי' תרפט סע' ב) מביא בסתם את דברי הרמב"ם (מגילה א, א - ב) "הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים... אחד הקורא, ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא". מדברי רמב"ם אלו דייק המגיד משנה (שם) שנשים יכולות להוציא גם גברים בקריאת מגילה (ממה שלא כתב שאם היתה הקוראת אשה לא יצא אם שמע ממנה ועי' הערה 6 שרמ"א מביא דעה שחולקת וסוברת שאשה אינה יכולה להוציא איש). למרות האמור הב"ח (רעא, ב) הבין משו"ע שאין כוונתו לפסוק בדברים אלו כהבנת המג"מ ברמב"ם, אלא כי"א שנביא בהמשך, ולכן הבין שנשים אינם מוציאות גברים. וברכי יוסף (שם אות א) תמה עליו, שהרי סתמא דשו"ע הוא כרמב"ם, וכתב הברכ"י שאולי שאלתו היא למה שו"ע שינה ממש"כ בסימן רעא, ושם הביא גם את דעת הי"א. וציץ אליעזר (כב, לח) גם הוא הבין ששו"ע פוסק כסתם וכדברי הרמב"ם שנשים מוציאות גברים.
שו"ע מביא שי"א שנשים לא מוציאות גברים ידי חובתם, דעה זו היא דעת ההלכות גדולות המובא בתוס' במגילה (ד ע"א) בלא טעם, ובתוספות סוכה (לח ע"א ד"ה באמת) כותב שהטעם הוא משום ש"רבים זילא בהו מילתא", כלומר, יש זילותא בכך שאשה תקרא להם. אמנם הרא"ש (מגילה א, ד) והאור זרוע (ב, שסח) כתבו שטעמו של ה"ג הוא משום שלדעתו נשים חייבות רק בשמיעת מגילה ולא בקריאת מגילה, ולכן אינם יכולים להוציא אנשים ידי חובת קריאה. הרא"ש מבאר שלדעת הלכות גדולות ברור שאשה מוציאה אשה, כי הגמרא בערכין (ב ע"ב) אומרת שאשה יכולה להוציא, ולפי דברי ה"ג הכוונה שכשרה להוציא אשה אחרת. (וכותב קרבן נתנאל (מגילה א, אות מ) שלפי הסבר זה תתורץ קושית הב"ח כי מה שפסק שו"ע כאן שנשים לא מוציאות גברים, זה בגלל שהוא פוסק שנשים לא מחויבות כמו גברים, אבל אם אכן היו מחוייבות כגברים כמו בקידוש הם מוציאות את הגברים).
קרבן נתנאל (מגילה פרק א, אות מ הובא בשער הציון שם טו) כותב שכוונת תוס' בסוכה שאשה לא מוציאה רבים, היא שאשה לא יכולה להוציא אלא אשה יחידה חברתה, אבל ציבור של נשים היא לא יכולה להוציא, כיון ש'רבים זילא בהו מילתא', אמנם בתוס' רא"ש (סוכה שם) מבואר שלא כדברי "הקרבן נתנאל" בתוס', שזילא בהו מילתא הולך רק על גברים. לכן פסק הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה מועדים ב, יט סעיף ג, והערה ד) שלא כקרבן נתנאל הנ"ל.
ו"מגן אברהם" (סק"ו) הביא 'מדרש הנעלם' שעל-פיו "אשה לא תקרא לעצמה". אמנם, דברי המדרש מובאים גם בגר"א (ד"ה אין מוציאות) והם דברי זוהר חדש רות (מז ע"ב) וזה לשונו: "נשים ועבדים וקטנים חייבין בברכת המזון אבל הם אינן מברכין, דהא תנינן אוי לו לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ואמר רבי אבא נשים חייבות במקרא מגילה, אבל הם אינן קוראות לאחרים. אבל חייבות לשמוע הברכה מפי המברך... ומחויבות במקרא מגילה לשמוע מפי הקורא". מדברי הגר"א עולה שכוונת הזוהר הוא רק לומר שאשה לא מוציאה גברים אחרים, ולא כהבנת המג"א, כך הם גם פשט דברי הזוהר, כך גם כתב שעה"צ (שם טז) בשם חי אדם (קנה יא).
לעומתם, הבן איש חי (תצוה פורים א) כותב שנשים גם אם יודעות לקרוא ישמעו מהאנשים, וכותב שכן המנהג בעירו, בגדד, אמנם לא מביא מקור לדבריו.
לאור כל הנ"ל, להלכה ולמעשה נשים יכולות להוציא נשים אחרות ידי חובת מצוות קריאת מגילה.
3 הגמרא כותבת (מגילה ג ע"א) שכהנים מבטלים מעבודתם לצורך מקרא המגילה. ומבאר שם תוס' (ד"ה מבטלין בתירוצו השני) שאף שהכהנים יכולים לקרוא בעצמם אחרי העבודה, 'טוב לקרות עם הציבור, משום פרסומי ניסא'. וכ"כ הר"ן (בדפי הרי"ף ב ע"ב ד"ה ישראל) ובדומה לזה כתב הריטב"א (שם ד"ה 'והשתא') שהטעם שמבטלים הכהנים את העבודה הוא משום 'ברוב עם הדרת מלך'. וזאת אף שהכהנים שנמצאים בבית המקדש בעבודה הם יותר ממניין, ויכולים לעשות קריאה נפרדת. שהרי כמבואר במשנה ביומא, יש צורך בי"ג כהנים רק בעבודות התמיד, ובגמרא מוסיפים, שגם לווים וישראלים במעמדם מבטלים, ולכן וודאי שיש שם אנשים רבים יותר ממנין, והיה ניתן לבצע קריאת מגילה נפרדת לנמצאים בבית המקדש בזמן אחר. ומזה מוכח, שמהדין של 'ברוב עם הדרת מלך' ופרסומי ניסא בקריאת המגילה, מוטל על ציבור קטן, הנוהג להתפלל בדרך כלל בבית כנסת גדול, להשתתף במקרא המגילה הציבורי, ואפילו אם זה בא על חשבון מצווה אחרת. וכן כתבה הגמרא (שם בהמשך) לגבי תלמוד תורה שנדחה מפני מקרא מגילה וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן תרפז סעיף ב). וביאר ה"משנה ברורה" (שם ס"ק ז): "ואפילו היתה ת"ת של חבורה גדולה של ק' אנשים שלומדים באיזה בית, אפילו הכי צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור, משום ברב עם הדרת מלך".
הנה לנו, שני עמודים חשובים של תורה ועבודה, שנדחים מפני הרעיון של הקריאה הציבורית הכללית.
4 באופן כללי, אין ליצור ציבוריות נשים נפרדת לתפילה וכד'. דעות האוסרים והמתירים קריאת נשים סובבות סביב השאלה אם ניתן לראות במסגרת זו עשייה לשם שמים, או שיש לראותה כניסיון לחיקוי של תפיסות עולם הזרות לעולמה של תורה. יש החוששים מהמדרון החלקלק – לאן נגיע. לעומת זאת, גם איסור המותר יכול להוות מדרון חלקלק, שעלול להרחיק במקום להוות גדר וסייג.
5 על-פי ההלכה, בתפילה הציבורית הגברים נוטלים את התפקיד הפעיל. אנו מקבלים את המסגרת ההלכתית גם במצבים שבהם איננו מבינים את טעמה עד תום. ייתכן שהעיקרון הברור של הפרדה מוחלטת בתפילה – עיקרון המוסכם על כל הפוסקים, יסודו בענייני צניעות. יש מקום להזכיר את דברי הרב קוק במידות הראי"ה, במידה "צניעות": "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהם טובים מצד עצמם". הוא נותן לכך דוגמה: רמת הקשר החברי שלנו עם גברים ונשים שונה, למרות שראוי היה להביע אהבה ואחווה זהים לגברים ולנשים כאחד, "אבל מפני יקרת ערך הצניעות, נדחית מדת דרך ארץ ממקומה... מי שמכיר את התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה". בדברים שבקדושה, הזהירות מפני פגיעה בערך הצניעות היא רבה עוד יותר. ראה שו"ע (או"ח סי' עה סע' א).
6 הגהת הרמ"א (סימן תרפט סע' ב) שלמד כן מדברי המרדכי (מגילה תשעט), ומשנ"ב (סק"ח), הרמ"א מבאר שטעמו הוא משום שהן פטורות מהקריאה, ומגן אברהם (סק"ז) הבין שמדעה זו עולה גם שאינן מוציאות גברים בקריאת המגילה. וכן פסק מגן אברהם סי' תרצב (סק"ה) וביאר שם הפרי מגדים (אשל אברהם סק"ה) שלמרות שלפי הדעה שנשים חייבות גם בקריאה, הן צריכות לברך 'על מקרא', עדיף לצאת ידי חובת כל הדעות, כי אם מברכת 'לשמוע' יוצאת האשה ידי חובה לכולי עלמא, וכ"פ ערוך השולחן (שם סק"ז).
7 יביע אומר (א, או"ח מד) פסק שיברכו 'על מקרא', מכיון שפרי חדש (סעיף ב בסופו) חלק על דברי רמ"א, וכן בספר 'מעשה רב' (רמו) כתב שנשים מברכות 'על מקרא' (ושם כתב רק שמברכות כמו אנשים, ויתכן שכוונתו כמו אנשים על עצם זה שמברכות, ולא על סוג הברכה, שהרי ספר מעשה רב הם מעשיו של הגר"א, והגר"א לא הגיה על דברי רמ"א בזה), והביא כטעם נוסף שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים ברכות, ע"ש. וערוך השולחן שהובא לעיל (הערה 6) כתב שעדיף שהאיש הקורא יצא ידי חובה בקריאה עצמה, ויוציא את הנשים בברכת 'מקרא מגילה', אך בנידון פתרון זה לא רלוונטי, כיון שאשה קוראת.
8 הגמרא במגילה (ה ע"א) מביאה מחלוקת בין רב לרב אסי, לדעת רב אסי תמיד צריך לקרוא את המגילה בי', ואילו לדעת רב אם קוראים בו ביום ניתן לקרוא גם ביחיד, ופוסק שו"ע (סימן תרצ, סעיף יח) שלכתחילה גם בזמנה צריך לקרוא את המגילה בי'. רמ"א מסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה, ומבאר משנה ברורה (שם סקס"ג) שהסיבה שנשים אולי מצטרפות, היא בגלל שהצורך בעשרה הוא רק משום פרסומי ניסא, ואינו צורך ב'מניין' של דבר שבקדושה. מקור דבריו של רמ"א הוא מדברי הטור (סי' תרפט) שכתב בשם בעל העיטור שכמו שנשים אינם מצטרפות לזימון עם גברים, כך אינם מצטרפות לעשרה בקריאת המגילה. ומדברי טור אלו עולים, שלגבי עשר נשים שמתאספות יחד, אין כל ספק וברור שקריאת מגילה בנוכחותן נחשבת קריאת מגילה בעשרה, והספק הוא רק כשיש חמישה גברים וחמש נשים, האם יש יחד צירוף למניין עשרה. וכן כתב הפרי מגדים (שם סקכ"ד) שנראה שבעשר נשים לא הסתפק רמ"א, וודאי שנחשבות מניין לעניין קריאת מגילה. וכן נראה שהבין אליה רבה (שם סקי"ח) וב'רב פעלים' (חלק ב, או"ח סי' סב) ובשו"ת שלמת חיים (שע לגרי"ח זוננפלד) וכן בציץ אליעזר (יג, עג) ויביע אומר (ח, נו) לכן וודאי שקריאה של עשר נשים נחשבת כקריאה בציבור.
9 פסק בהגהת רמ"א (סימן תרצב, סעיף א) שברכה זו נאמרת רק בציבור, לפי שיטת ה'אורחות חיים' (מגילה אות ז, המובאת בבית יוסף) וכלבו (סימן מה) שמביאים ירושלמי (מגילה פ"ד ה"א) שאין אומרים ברכה זו אלא בציבור. אלא שבירושלמי עצמו בהלכה הנ"ל שעוסק בברכת 'הרב את ריבנו', לא כתב דין זה. בספר עלי תמר על הירושלמי ביאר שהם דייקו כן, מנוסח הברכה לשיטת הירושלמי, שהוא 'הרב את ריבך' שפונה כלפי ה', וזה לא שייך אלא בציבור ומ"מ לא נכתב בירושלמי במפורש. ועי' ברדב"ז (ב, תרסה) שחולק וסובר שמברכים ברכה זו גם ביחיד.
מכיון שלפי האמור בהערה 8 יש לנשים דין ציבור, הן יכולות לברך אחרי הקריאה גם את ברכת 'הרב את ריבנו' וכן פסק ביביע אומר (ח, נו), והוא מוסיף, שאפילו אם נאמר שלעשר נשים אין דין ציבור, ניתן לסמוך על הדעות שגם יחיד מברך ברכה זו אחר הקריאה, ובייחוד ששו"ע לא פסק דעה זו, אלא רק הביא אותה בבית יוסף.


בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל

חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il