ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השביעי חלק ג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם בן ר' משה ומרת שהלה עטייה זצ"ל ומרים בת משולם יהודה ע"ה
וְאָמְרוּ עוֹד: "'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת*' – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסוּפוֹת אֲסוּפוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, שֶׁמָּא תֹאמַר: 'הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ וכו', הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה?', תַּלְמוּד לוֹמַר: 'נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' – כֻּלָּם פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'". דָּרְשׁוּ מִלַּת "כָּל" לוֹמַר: שֶׁאֲפִלּוּ דִּבְרֵי מִי שֶׁלֹּא הִשִּׂיג הָאֱמֶת.
איך שתי דעות אמיתיות
וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן: אֵיךְ נֹאמַר שֶׁשְׁתֵּי כִּתּוֹת הַמַּחֲלֹקֶת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, הִנֵּה, שַׁמַּאי וְהִלֵּל נֶחְלְקוּ: "שַׁמַּאי אוֹמֵר מִקַּב חַלָּה* וְהִלֵּל אוֹמֵר מִקַּבַּיִם", בֶּאֱמֶת שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדֵּעוֹת הוּא דַּעַת אֲמִתִּי, וְהַשֵּׁנִי הֶפְכּוֹ, וְאֵיךְ נֹאמַר שֶׁיָּצָא מִפִּי ה' יִתְבָּרַךְ דָּבָר בִּלְתִּי אֲמִתִּי. אֲבָל הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה נִמְסְרָה לְמֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא "מְגִלָּה" (יט ב): "אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: 'וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים' – מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶּׁהַסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ*, וּמַאי נִינְהוּ*: מִקְרָא מְגִלָּה". "דִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים" – הֵם הַמַּחֲלוֹקוֹת וְחִלּוּקֵי הַסְּבָרוֹת שֶׁבֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לְמָדָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּלֹא הַכְרָעָה כָּל מַחֲלֹקֶת וּמַחֲלֹקֶת בִּפְרָט, אֲבָל מָסַר לוֹ כְּלָל אֲשֶׁר בּוֹ יִוָּדַע הָאֱמֶת, וְהוּא: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"•, וְכֵן: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ". וּכְשֶׁרַבּוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת בֵּין הַחֲכָמִים, אִם הָיָה יָחִיד אֵצֶל רַבִּים הָיוּ קוֹבְעִים הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבִּים, וְאִם רַבִּים אֵצֶל רַבִּים אוֹ יָחִיד אֵצֶל יָחִיד – כְּפִי הַנִּרְאֶה לְחַכְמֵי הַדּוֹר הַהוּא, שֶׁכְּבָר נִמְסְרָה לָהֶם הַהַכְרָעָה, כְּאָמְרוֹ (דברים יז ט): "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם", וְכֵן: "לֹא תָסוּר" וגו', הֲרֵי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת לְהַכְרִיעַ בְּמַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים כְּפִי הַנִּרְאֶה לָהֶם, וְאַף אִם יִהְיוּ הַקְּדוּמִים מֵהֶם גְּדוֹלִים מֵהֶם וְרַבִּים מֵהֶם, וְנִצְטַוִּינוּ לֵילֵךְ אַחַר הַסְכָּמָתָם* הֵן שֶׁיַּסְכִּימוּ לָאֱמֶת אוֹ לְהֶפְכּוֹ.
"לא בשמים היא"
וְזֶהוּ עִנְיַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל וּמַחֲלֻקְתּוֹ, וְאָמְרָם שָׁם בְּ"בָבָא מְצִיעָא" (נט ב): "עָמַד* רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', מַאי 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא' – כְּבָר נִתְּנָה לְמֹשֶׁה עַל הַר סִינַי וְכָתוּב בָּהּ (שמות כג ב): 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'". הִנֵּה רָאוּ כֻּלָּם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַסְכִּים אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר מֵהֶם, וְכִי אוֹתוֹתָיו כֻּלָּם אֲמִתִּיִּים צוֹדְקִים, וְהִכְרִיעוּ מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְבָרָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן עָשׂוּ מַעֲשֶׂה כְּהַסְכָּמָתָם, שֶׁאַחַר שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ מַסְכִּימִים הֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת, לֹא רָצוּ לְטַהֵר, וְהָיוּ עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אִם הָיוּ מְטַהֲרִין, כֵּיוָן שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, שֶׁהַהַכְרָעָה נִמְסְרָה לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת, וַאֲשֶׁר יַסְכִּימוּ הֵם הוּא אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
אֲסֻפּוֹת – חבורות. מִקַּב חַלָּה – משיעור של קב עיסה צריך להפריש חלה. עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ – מצוות דרבנן. וּמַאי נִינְהוּ – ומה הם. הַסְכָּמָתָם – סברתם והכרעתם של חכמי הדור. עָמַד – כאשר יצאה בת קול שהלכה כר' אליעזר, למרות שהרבים חלקו עליו.
ביאורים
מעט מאד תיאורים קיימים בידינו, על האווירה בבית המדרש שבתקופת התנאים. אחד מהם מצוי במסכת חגיגה שם מתארים חז"ל: "תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, הללו אוסרין והללו מתירין". תיאור זה אינו שייך דווקא לתקופת התנאים הרחוקה, אלא רלוונטי מאד גם לימינו. גם לומדי התורה שבימינו, זוכים לעסוק במה שניתן למשה מסיני, ולברר את מה שהקב"ה לימד בעצמו.
אם נשים לב, אחד הדברים המרכזיים בתיאור זה, הוא הויכוח והדיון שבבית המדרש. הדבר מביא אותנו להתבונן בעניינן של המחלוקות שבין החכמים. במחלוקות רבות ברור הדבר שאחד מהחולקים מכוון לאמת, ואחד אינו מכווין לאמת. אם כן נשאלת השאלה כיצד ניתן ללמוד תורה, ולדעת שחלק מהדברים הינם טעות גמורה?
כדי לענות על כך, חשוב שנבין שאותם תלמידי חכמים אינם עוסקים רק בחתירה לדעת מה צריך לעשות , אלא הם לומדים את דבר ה' שנאמר למשה. לדברי הר"ן משה למד מפי הגבורה את כל השיטות השונות, ולמרות שיש רק אחת המכוונת לאמת, כולן הן חלק מהתורה. אולם למרות שכל השיטות הינן חלק מהתורה, הקב"ה בזמן מתן תורה קבע, שבני האדם הם אלה שיקבעו מהי ההדרכה המעשית שלפיה יש ללכת, ולכן גם אם יוכח משמים בדרך כלשהי שהאמת כאחת השיטות, ההלכה לא תקבע על פי הוכחה זו, אלא על פי מה שתלמידי החכמים הכריעו. כך הסבירו חז"ל את המעשה שהובא בגמרא על רבי אליעזר, שהוכיח באותות שמימיים שהאמת כדבריו, אולם חכמים לא קיבלו זאת, וקבעו שההלכה תקבע על פי מה שכּל תלמידי החכמים או רובם יכריעו בארץ.
הרחבות
•אלו ואלו דברי אלוהים חיים
וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן: אֵיךְ נֹאמַר שֶׁשְׁתֵּי כִּתּוֹת הַמַּחֲלֹקֶת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה... וְכֻלָּם לְמָדָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּלֹא הַכְרָעָה... אֲבָל מָסַר לוֹ כְּלָל אֲשֶׁר בּוֹ יִוָּדַע הָאֱמֶת, וְהוּא: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". ניתן להסביר את תשובת הר"ן על פי מה שכתב רש"י : "איכא למימר (ניתן לומר ש) אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא (לפעמים שייך טעם זה ולפעמים טעם זה) שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט"[כתובות נז.] כלומר, לא כל צדדי המחלוקת נכונים לפסיקת ההלכה, אולם כולם אמת מכיוון שייתכן שבמקרה אחר נכון יהיה לפסוק כמותם.
השלכה של דברים אלו להלכה עשה רבי משה פיינשטיין : "ה'שני דעות', ולפעמים עוד יותר, הם דברי תורה ממש... אף שהלכה כבית הלל, מכל מקום גם דעת בית שמאי הם דברי אלוהים חיים, ומטעם זה פשוט על מי שקם בבוקר ויודע שבהזמן שעד התפלה ילמוד רק דברי בית שמאי ולבאר דבריהם, צריך לברך ברכת התורה, משום שהם גם כן דברי תורה ממש, ותורת אמת, וכן הוא בכל המחלוקת שבמתניתין (משניות) וברייתות ובשני התלמודים בבלי וירושלמי ואף דברי הגאונים, ואף בגדולים דבזמנינו (שבזמננו) שייך זה" [ אגרות משה אורח חיים ח"ד כה].
שאלות לדיון
מדוע שהקב"ה ייתן לנו בהר-סיני דבר שהוא היפך האמת? זה רק מטעה אותנו!
"אחרי רבים להטות" – האם הרוב אף פעם לא יכול לטעות?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
