ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שלו בן הילה
וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵשׁ כָּאן דֶּרֶךְ אַחֶרֶת: שֶׁהִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא תָסוּר לְעוֹלָם מִשִּׁבְטוֹ קְצָת הַמֶּמְשָׁלָה, בֵּין בִּהְיוֹתָם עַל אַדְמָתָם בֵּין בִּהְיוֹתָם בַּגּוֹלָה, וְכֵן הִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא תִפָּסֵק הַתּוֹרָה מִזַּרְעוֹ. וְהוּא שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּ"סַנְהֶדְרִין" (ה א): "'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' – אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל שֶׁרוֹדִין אֶת הָעָם, 'וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו' – אֵלּוּ בְּנֵי בָנָיו שֶׁל הִלֵּל שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים". וְהִנֵּה הִבְטִיחוֹ בְּכָאן שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת – הָאַחַת: שֶׁלֹּא יִפָּסֵק נָגִיד וּמְצַוֶּה* מִזַּרְעוֹ וַאֲפִלּוּ בִּהְיוֹתֵנוּ בַּגּוֹלָה, וְהַשֵּׁנִית: שֶׁיִּהְיוּ זַרְעוֹ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּ"יוֹמָא" (כו א): "אָמַר רָבָא: לָא מַשְׁכַּחַת* צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּמוֹרֵי אֶלָּא דְּאָתֵי מִשֵּׁבֶט יִשָּׂשכָר וּמִלֵּוִי, מִלֵּוִי – דִּכְתִיב (דברים לג י): 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב', מִיִּשָּׂשכָר – דִּכְתִיב (דברי הימים א יב לג): 'וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים'. וְאֵימָא מִיהוּדָה נַמִי • דִּכְתִיב (תהילים ס ט): 'יְהוּדָה מְחֹקְקִי'? אַסּוֹקֵי שְׁמַעְתְּתָא* אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא קָא אָמְרִינַן". הֲרֵי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻבְטַח זַרְעוֹ שֶׁיַּסְכִּים אֶל הָאֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם הֻבְטַח שֶׁלֹּא תְהֵא תּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ. וְזוֹ הַהַבְטָחָה קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, בֵּין בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם בֵּין בִּזְמַן שֶׁיֵּלְכוּ בַּגָּלוּת.
ההבטחה לעתיד לבוא
וּכְפִי הַנִּמְצָא בַּמִּדְרָשִׁים יֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, וְהִיא: שֶׁזֹּאת הַהַבְטָחָה לֹא תַתְחִיל רַק אַחֲרֵי בִּיאַת הַגּוֹאֵל, וְיַבְטִיחֵנוּ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁתִּפָּסֵק הַמַּלְכוּת מִשִּׁבְטוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה, אַחַר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ לֹא תִפָּסֵק מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם. וְיִהְיֶה "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה" כְּמוֹ: בִּזְמַן שֶׁיָּבוֹא שִׁילֹה. וְזֶה מֻזְכָּר בִּ"בְרֵאשִׁית רַבָּה" (צט י) וּבִ"ילַמְּדֵנוּ" (תנחומא ויחי י), אָמְרוּ שָׁם: "'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' – זֶה כִּסֵּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד' (תהלים מה ז); אֵימָתַי – 'וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו'? כְּשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה כח ג): 'בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת' וגו'. 'עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה' – כְּשֶׁיָּבוֹא מִי שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ; 'וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים' – כְּשֶׁיָּבוֹא מִי שֶׁמַּקְהֶה שִׁנֵּי כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז טז): 'יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה'". הִנֵּה מוּכָח מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁזּוֹ הַהַבְטָחָה אֵינָהּ מַתְחֶלֶת רַק אַחֲרֵי בִּיאַת הַגּוֹאֵל. וְכֵן דָּרְשׁוּ עוֹד: "'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' – זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁהוּא עָתִיד לִרְדוֹת אֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל' (תהילים ב ט); 'וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו' – אֵלּוּ יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ; 'עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה' – שֶׁעֲתִידִין כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהָבִיא דּוֹרוֹן לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת' (ישעיה יח ז)".
ה' אחד ושמו אחד"
וְזֶה מְפֹרָשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁבִּזְּמַן הַמָּשִׁיחַ יוֹדוּ כָּל הָאֻמּוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ, וְהוּא שֶׁהַנָּבִיא מַבְטִיחַ (זכריה יד ט): "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". וּפֵרוּשׁוֹ: שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שְׁמוֹ אֶחָד בְּפִי כָּל הָאֻמּוֹת, כִּי כָּל עָם וָעָם חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עוֹבֵד הָאֱלֹהִים וְקוֹרֵא בִשְׁמוֹ, זוּלָתִי שֶׁהֵם חוֹלְקִים בְּעִקַּר הָאֱלֹהוּת, נִמְצָא שֶׁשְּׁמוֹ אֶחָד, אֲבָל הוּא אֵינוֹ אֶחָד בְּפִי הַכֹּל, וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים יִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ, וְהוּא יִהְיֶה אֶחָד כְּמוֹ שֶׁשְּׁמוֹ עַכְשָׁו אֶחָד. וְהוּא אָמְרוֹ (עובדיה א כא): "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה", וְהוּא אָמְרוֹ (זכריה שם): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"."
___________________________________
נָגִיד וּמְצַוֶּה – שליט ומנהיג. לָא מַשְׁכַּחַת וכו' – אין למצוא תלמיד חכם שמורה הלכה אלא מי שבא משבט לוי או יששכר. אַסּוֹקֵי שְׁמַעְתְּתָא – לימוד הסוגיה כראוי ולכוון לאמיתת ההלכה.
ביאורים
מציין הר"ן שבשונה מהסברו, לחז"ל היו פרשנויות אחרות לפסוק "לא יסור שבט מיהודה". לצד הנקודה המשותפת ביניהם, לפיה הפסוק מציין הבטחה ולא ציווי (כשיטת הרמב"ן), ישנם הבדלים הנוגעים להיקף הממשלה ולזמן קיומה.
הר"ן סובר כי השלטון שהובטח לשבט יהודה מתייחס רק למלכות ממשית שיש לישראל כשהם יושבים באדמתם ושולטים בארצם, אך לא לשררות ולתפקידים ציבוריים אחרים. נוסף לכך, סובר הר"ן, כי הבטחת השלטון מתייחסת לכל זמן שקיימת מלכות בישראל, כפי שכבר התרחש במהלך ההיסטוריה.
לעומת הר"ן, אנו מוצאים בדברי חז"ל שתי שיטות שונות.
לפי השיטה הראשונה המופיעה בגמרא בסנהדרין, היקף השלטון שניתן לשבט יהודה לא מתייחס רק למלוכה, אלא לכל שררה ציבורית, בין בזמן שישראל שרויים על אדמתם ובין כשהם בגולה. זאת לצד הבטחה נוספת שהתורה לא תסור מזרעו של יהודה, למרות שאין זה מתפקידו להיות פוסק ההלכות בדורו. תוקפן של שתי הבטחות אלו הוא תמידי ולא תלוי בזמן או במיקום גיאוגרפי.
לפי השיטה השנייה המופיעה במדרש, ההבטחה שלא תסור המלכות מיהודה מוגבלת ואינה נוהגת בכל המצבים ובכל הזמנים, ולמעשה עדיין כלל לא התחילה להתממש. זמנה של ההבטחה מתייחס רק לתקופת הגאולה האחרונה ולביאת המשיח. כשפסקה המלכות מיהודה לא הופרה ההבטחה שלא תסור מלכותו, מפני שההבטחה לא התייחסה לזמן זה אלא לזמן הגאולה וביאת המשיח. או אז תתקיים ההבטחה במלואה ושלטונו לא יפסק לעולם וימשך לנצח.
בתקופה זו של הגאולה, עתידים כל האומות להודות באלוהי ישראל ובמלכותו הבלעדית, וזאת בניגוד לזמן הזה בו אמנם "שמו אחד" – כלומר הכרת האומות במציאות ה', אך אין "ה' אחד", דהיינו חסרה הכרת הזהות האמיתית של ה' בתור אלוהי ישראל.
הרחבות
•יהודה ולוי – שכל וקדושה
לָא מַשְׁכַּחַת צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּמוֹרֵי אֶלָּא דְּאָתֵי מִשֵּׁבֶט יִשָּׂשכָר וּמִלֵּוִי... וְאֵימָא מִיהוּדָה נַמִי. הנצי"ב עמד על ההבדל בין דרך פסיקת ההלכה של שבט לוי לזו של שבט יהודה: "עיקר הוראה בישראל למעשה היה שבט לוי... אבל כחם לא היה אלא להורות לפי שעה, ואין למורה אלא מה שעיניו רואות, ובסיעתא דשמיא מכווני להלכה. אבל לא... היו כל הדינים מחותכים (מוחלטים) אצלם. אבל שבט יהודה להיפך, שקול דעתם לא הוי מצליח לכוין אל האמת, אבל זה כחם להמציא הכרעות על פי חקירה ופלפול, עד שיצא לאור דינים מחותכים שאי אפשר עוד לזוז ממנו. וזהו פירוש 'מחוקק', מעיין וחופר במקור החכמה (כמו לחקוק בסלע), ומוציא ומלבין ההלכה... ונעשה בזה חק ולא יעבור" [דרשות הנצי"ב, קדמת העמק הראשון].
בבוא האדם להידבק בקב"ה וללמוד תורה, החומריות שבו עומדת לו למכשול (עיין דרוש ראשון לעיל, יג אדר ב'). קיימות שתי דרכים להתגבר עליה, ולכוון לאמיתה של תורה: דרכו של יהודה היא לעמול ולהתייגע בשכלו, ובכך לשבור את מחיצת הברזל החומרית. לעומת זאת, דרכו של שבט לוי אינה מנסה לשבור את החומריות. בשבט לוי מודגשת קדושת הכהונה והלויה, שבכחה לטהר ולעדן את החומר שבאדם, עד כדי השפעה על צלילות שיקול הדעת.
שאלות לדיון
מהן המשמעויות של ההבטחות שקיבל יהודה? האם זה פרס על דבר כלשהו שעשה?
"אבל הוא אינו אחד בפי הכל" – האם זה אומר, חלילה, שכיום ה' אינו אחד?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
