בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • מסעי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

טיבן של ערי המקלט

ערי המקלט נוצרו מכוח קדושת הארץ והיושבים בה; מהן ערי מקלט ומהן קולטות?

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

תמוז תשס"ד
5 דק' קריאה
אלה מסעי בני ישראל וגו'. פרשה זו היא למעשה האחרונה בתורה, לפי שחומש דברים הוא משנה תורה, חזרה על ארבעת החומשים הקודמים. לכן בפרשתנו התורה מסכמת את מסעי בני ישראל במדבר. בהמשכה התורה מצווה על ירושת הארץ, כי זו המשימה שעמדה בפני בני ישראל בעת ההיא, ובכול הדורות. כאן התורה נותנת את גבולות הארץ ומצווה לחלק אותה בין השבטים שעדיין לא קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי, כאשר כול שבט חייב להפריש ערים ללויים. סך הכול ארבעים ושתים ערים. ועוד נוספו עליהם שש ערי מקלט לנוס שם רוצח, מכה נפש בשגגה. הפרשה מסתיימת בדיני רוצח, ובמצווה שלא תינשאנה בנות יורשות נחלה לבני שבט אחר כדי שלא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר. ויש להבין מדוע דווקא בפרשה זו פירטה התורה דיני עיר מקלט ודיני רוצח ולא נאמרו דינים אלו בפרשת משפטים ששם נאמר דין רוצח במזיד. ושם מדברת התורה בדיני אדם וזולתו.

אכן, נראה, שדין ערי מקלט הינו תוצאה ממעלתה של ארץ ישראל וממעלתם של ישראל הדרים בה. שכה אמרו חז"ל בתנחומא:
זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה מהו לכם? לכם היא ראויה. משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות והיה משיא לעבדיו שפחות מאוסיא אחרת (משל אחרים) עמד המלך וחשב בדעתו. אמר, העבדים שלי והשפחות שלי מוטב שאשיא עבדי לשפחותיי, שלי לשלי. כך אמר הקדוש ברוך הוא, הארץ שלי היא שנאמר כִּי לִי הָאָרֶץ (ויקרא, כה, כג) וישראל שלי שנאמר, כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים (שם) מוטב שאנחיל ארצי לעבדי. שלי לעם שלי. לכך נאמר לָכֶם.

בתחילה ניתנה הארץ לעמי כנען שהיו עובדי אדמה. עסוקים בניכוש בשעת ניכוש, בעידור בשעת עידור, כאשר ראה אברהם אבינו אותם אמר, הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת (ב"ר, לט). דומה הדבר לעבד הנושא שפחה ממשפחה אחרת, מפני שלא היה לאדון שפחה משלו, בינתיים השיאו אחרת שתשמור אותו לעתיד. אולם כאשר צמח עם ישראל שהם עבדי ה', אמר הקדוש ברוך הוא, ראויה להם הארץ. ישראל קשורים לארץ באשר הם עבדי ה', מחד. ומאידך הם מגיעים לפסגת מעלתם כאשר הינם יושבים עליה ולפיכך להם בלבד ראויה הארץ.

ישנן דרגות שונות לישיבתן של ישראל בארץ. כאשר נכנסו לארץ נתחייבו בחלה, לאחר כיבוש וחלוקה נתחייבו בתרומות ומעשרות. התיישבו איש בנחלתו לשבטיהם, נתחייבו ביובל (כול יושביה עליה חייבים ביובל אין כול יושביה עליה אינם חייבים ביובל). נמצא, שלפי השתרשות העם בארץ, כן מתעלים בניו (עיין בדברינו פרשת בהר בעניין יובל ושמיטה). אף ערי מקלט שהינן ערי הכוהנים והלויים מִצְוָּתָן בארץ בלבד. וכך אמרו חז"ל (ילקוט לה):
וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים זה שנאמר, טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ (תהלים, כה, ח), אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אילולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון לא היה לו עמידה. שאמרת לו, כִּי בְּיוֹם אֲכולךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית, ג, יז) ולא עשית לו כן. אלא הוצאתו מגן עדן וחיה תשע מאות ושלשים שנה ואחר כך מת. ולמה נגרש? על שהביא מיתה לדורות והיה מצריך למות מיד אלא שרחמת עליו וגרשת אותו כדרך הרוצח בשגגה שגולה לערי מקלט. אמר משה, רבונו של עולם זה שהרג בשגגה בדרום או בצפון מנין יהיה יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם? אמר לו, תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ תכוין לך הדרך שלא יהיו טועים וימצא אותו גואל הדם. אמר לו, היאך? אמר לו, העמד להם איטלסיות (שלטים) מכוונות לערי מקלט. לכך נאמר, טוב וישר ה' וגו', אם לרוצחים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה. והוא שנאמר, (תהלים, שם, ט) יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט.

אדם הראשון נתחייב מיתה והקדוש ברוך הוא ברחמיו המיר עונשו בגלות, מפני שבכול גלות ישנו סממן של מיתה, ובייחוד, לאדם הראשון שחי בגן עדן, שגירושו משם היווה מיתה לדרגתו הקודמת. גם רוצח בשגגה שבאמת היה חייב מיתה ממש מיד גואל הדם, אלא שהקלה עליו תורה במיתה חלקית, בהגלייתו לעיר מקלט שם הוא מאבד את פרנסתו וכבודו הראשון שהיה לו במקומו הקודם וזאת ששאל משה לקדוש ברוך הוא. מנין ידע גואל הדם את הדרך לעיר המקלט. ולכאורה שאלה זו אינה מובנת וכי אין משה יודע שאפשר לתלות שלטים מכוונים כפי שעושים בכול מקום בעולם, ומדוע הקדוש ברוך הוא בעצמו צריך לתת את התשובה לכך? אלא שאלת משה הייתה האם אפשר להכין את הדרך שעל ידי כך הרוצח יוכל להינצל ממיתה המגיעה לו, ואולי דיו שיש לו אפשרות להגיע לעיר מקלט ולהינצל אבל אין צורך להקל עליו בכול דרך אפשרית. אמר לו הקדוש ברוך הוא, תכין לך הדרך גם לרוצחים בשגגה צריך לעזור לצאת מהבוץ אליו נכנסו.

מה הן ערי מקלט ומדוע הן קולטות? כבר אמר משל הקדמוני, מרשעים יצא רשע (מכות, י, ב) גם רוצח בשגגה הינו רשע כי לולי מעשיו ודרגתו הרוחנית הירודה לא היה הורג בכולל. ואי לכך אינו ראוי להסתובב בעולם. אולם אם יתקן את עצמו ויתעלה ברוחניותו הרי שהרשע שבו כאילו מת והינו אדם אחר הזכאי לחיים. יציאתו מעירו, ביתו ופרנסתו, הורגת את האני שלו. אולם בכך לא די, אין אדם נבנה מהריסות ואפילו מהריסות עצמו. בערי הלויים ימצא הגולה מקום מקלט רוחני בהיותו סמוך ללומדי התורה שבעם הכהנים והלויים, הם יורוהו וילמדוהו. וכאשר הכוחות הגשמיים שבו נמצאים בירידה הריהו פתוח לקלוט דברי מוסר מחשבה והלכה. כפי שאמרו חז"ל, דברי תורה דומים למים. מה מים יורדים למקום נמוך אף דברי תורה כך. ככול שאדם מנמיך עצמו, כך הוא מוכן לקבל יותר דברי אלהים חיים. ומי לך בעל נפש נמוכה יותר מרוצח בשגגה שירד ממעמדו הקודם ומוצא את עצמו אסיר בעיר מקלט. דברי התורה של הלויים נופלים על אוזן קשבת וקימעא קימעא מתרוממת נפש הגולה ומתעלה וכך הוא זוכה לחיים חדשים אשר בסופם, במות הכהן הגדול יחזור ויתפוס את מקומו ומעמדו הקודם, לדברי ר' מאיר (מכות, יג, א). ר' יהודה אומר, לא היה חוזר לשררה שהיה בה. וביאר הרמב"ם (בהלכות רוצח ושמירת נפש פרק ח הלכה יד) וז"ל, אף על פי שנתכפר אינו חוזר בה לשררה שהיה בה לעולם. אלא הרי הוא מורד מגדולתו כול ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו, ע"כ. גם כאשר גלה ולמד תורה בעיר מקלטו החסרון שדבק בו אינו יכול להמחק, כי התקלה הגדולה של הריגת נפש מישראל אינה מתכפרת לגמרי עד שיומת הרוצח. ואם כי במות הכהן הגדול ישוב לארץ אחוזתו ואין גואל הדם רשאי להורגו מכאן ואילך, מכול מקום הירידה התמידית מדרגתו הקודמת הכרחית כתחליף למיתתו. ועוד, במצב זה ישמור הרוצח תמיד על נפש נמוכה ויהיה פתוח לדברי תורה. אמרו חכמים (מכות, שם), עיר מקלט שרבו בה הרוצחים או שאין בה זקנים אינה קולטת. ע"כ. כפי שהסברנו לעיל אין עיר מקלט בית מאסר בלבד אלא מקום חינוכו של הרשע, כדי שישוב מדרכו הרעה בכולל ויתעלה בתורה ויראת שמים ועל ידי כך יביא מזור לנפשו.

בהיות ישראל שוכנים בארץ לשבטיהם זוכים הם למעלה זו של הדרכת הרשע ותיקונו. ברם, בהיותם בגולה, או כאשר אינם זוכים לערי הלויים, אין בכוחם להביא לתיקונו של החוטא עד כדי מחיקת החסרון המבטל את הצורך בסילוקו מן העולם, ולכך נכתבה פרשת רוצח סמוך לגבולות הארץ.

-----------------------
ניתן לרכוש כול ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758. או באימייל kilab@netvision.net.il

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il