ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אליקים בן פנחס פדרמן ז"ל
וּלְפִי שֶׁהוּא מוֹשֵׁל מִמְשָׁל רַב* וְהוּא מְעֻתָּד לְהִתְגָּאוֹת* בָּזֶה, הִזְהִירוֹ לְהִשָּׁמֵר מִזֶּה, בְּאָמְרוֹ (דברים יז כ): "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", וְזוֹ מִצְוָה כּוֹלֶלֶת הַמֶּלֶךְ וְהַהֶדְיוֹט •, וְנִתְיַחֲדָה בַּמֶּלֶךְ לִשְׁתֵּי סִבּוֹת – הָאַחַת: שֶׁהוּא מְעֻתָּד לְהִכָּשֵׁל בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב, הַשֵּׁנִית: שֶׁנִּלְמֹד קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט, כֵּן כָּתַב הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
לא ראוי למלך להתגאות
וּלְפִי דַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בַּמֶּלֶךְ צַד יְיַחֲדֵהוּ שֶׁמִּמֶּנּוּ רָאוּי יוֹתֵר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ מִצַּד הַמַּלְכוּת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁלֹּא יָרוּם לֵב שְׁאָר בְּנֵי אָדָם מִצַּד הַמַּעֲלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּהֶם. וְהוּא: שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁהַמַּלְכוּת אֵינֶנּוּ דָּבָר דָּבֵק* לַמֶּלֶךְ, אֲבָל הוּא דָּבָר נִתַּן אֵלָיו מֵאֵת הָעָם אוֹ מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ לְצֹרֶךְ תִּקּוּן הָעָם, אוֹ לְצֹרֶךְ תִּקּוּן עַצְמוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (קהלת ד יג-יד): "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד, כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ" וגו'. נִמְצָא שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת דָּבֵק עִם הַמֶּלֶךְ, אֲבָל* הוּא תֹּאַר נוֹסָף עָלָיו לְצֹרֶךְ תִּקּוּן הַכְּלָל, וְלָכֵן אֵין רָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמוֹשֵׁל וְשַׁלִּיט עַל הָעָם, אֲבָל כְּעֶבֶד אֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ תִּקּוּנָם. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ בְּ"הוֹרָיוֹת" (י א): "כִּסְבוּרִין שֶׁשְּׂרָרוּת* אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם". וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים כד ז-ח): "שְׂאוּ שְׁעָרִים וְגוֹ' וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה'" וגו', וְנִמְצָא כָּתוּב לְרַבֵּנוּ יוֹנָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּ"מְגִלַּת סְתָרִים" שֶׁלּוֹ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: שֶׁהַמְּלָכִים כֻּלָּם אֵינָם מוֹלְכִים עַל הַכָּבוֹד, אֲבָל הוּא* מוֹלֵךְ עֲלֵיהֶם, כִּי כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצוּ הֶהָמוֹן לָתֵת לוֹ מִן הַכָּבוֹד כֵּן יִהְיֶה לוֹ מִן הַמַּלְכוּת, עַד שֶׁאִם יִרְצוּ לְהָסִיר מֵהֶם כָּל הַכָּבוֹד הַהוּא יוּסַר מֵהֶם הַמַּלְכוּת לְגַמְרֵי, וְנִמְצָא שֶׁאֵינָם מוֹלְכִים עַל הַכָּבוֹד, אֲבָל הוּא מוֹלֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ הוּא "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", כִּי הוּא מוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁל עָלָיו. וְאַחֲרֵי שֶׁאֵין כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ לְתִקּוּן עַצְמוֹ, רַק לְתִקּוּן הָעָם, רָאוּי יוֹתֵר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ מִצַּד מַלְכוּתוֹ מִמָּה שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא יָרוּם לֵב הֶחָכָם מִצַּד חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר קָנָה אוֹ הִשְׁפִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ אֵלָיו לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ רִאשׁוֹנָה*. גַּם רָאוּי יוֹתֵר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ מִצַּד מַלְכוּתוֹ מִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁלֹּא יָרוּם לֵב אֶחָד מֵהֶהָמוֹן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָסַף עֹשֶׁר וּנְכָסִים, לִהְיוֹת הַמְכֻוָּן מֵהַמַּלְכוּת רִאשׁוֹנָה* וּבְעֶצֶם תִּקּוּן הָעָם, לֹא תִקּוּנוֹ. וּלְפִיכָךְ נִתְיַחֲדָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת בַּמֶּלֶךְ, וְאָמַר: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו".
שעבוד המלך לנביא
וְכָתַב עוֹד (דברים יז כ): "וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: "אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁל נָבִיא", וְזֶה הַדָּבָר מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו יוֹתֵר הַמֶּלֶךְ • מִמַּה שֶּׁמְּשֻׁעְבָּד אֵלָיו הַשּׁוֹפֵט, כִּי אֵין הַשּׁוֹפְטִים מְשֻׁעְבָּדִים לַנְּבִיאִים בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה.
___________________________________
מִמְשָׁל רַב – סמכותו גדולה. מְעֻתָּד לְהִתְגָּאוֹת – קרוב להיכשל בגאווה. דָּבֵק – דבר טבעי בעצמותו של מלך. אֲבָל – אלא. שְּׂרָרוּת – שלטון. הוּא – הכבוד מולך עליהם. רִאשׁוֹנָה – מתחילת ברייתו (חכם מלידה). הַמְכֻוָּן מֵהַמַּלְכוּת רִאשׁוֹנָה – המטרה העיקרית של המלכות היא תיקון העם ולא תיקון מעמד המלך.
ביאורים
גם אם לא תמיד שמים לב לכך, אפשר לומר שאחת הסוגיות הבולטות המלוות את האנשים השולטים - מלכים, ראשי ממשלות, נשיאים וכדומה, היא סוגיית הכבוד . כל בית מלוכה מתאפיין ברמה גבוהה של פאר והדר – רכבי שרד, בניינים מפוארים, ועוד. בעלי שלטון רבים מתהדרים במשמרי כבוד או מצעדים צבאיים המבטאים עוצמה צבאית וכוח רב. מציאות זו היא מורכבת. מצד אחד, ישנה חשיבות גדולה לכבוד המלכות: "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם... המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך, ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה" [רמב"ם מלכים פרק ב, הלכות א, ה]. ישנה חשיבות רבה להצגת כוחו הגדול של המלך, וליחס המכבד שרוחש הציבור למלך ולשלטונו, שמתוכם ניתן למלך כוח של הנהגה. ניתן לומר שכבוד המלכות הוא אחד הכלים החזקים שבידיו של המלך כדי שיוכל להוציא לפועל את תפקידו החשוב והמרכזי.
אולם מצד שני, כפי שאנו רואים באינספור דוגמאות, המלך עלול להפוך להיות משועבד לכבוד, להפוך את הכבוד מאמצעי לחיזוק ולביסוס ההנהגה, למטרה אנוכית כשלעצמה. דווקא מלך שעניין הכבוד וריבוי הכוח אצלו כה דומיננטיים, עלול מאוד מאוד להיכשל בכך. לכן התורה רואה חשיבות גדולה לצוות דווקא אותו בבריחה מן הכבוד, בהבנה שהכבוד הוא הכוח שניתן לו ככלי, שהיכולת השלטונית שניתנה לו היא המולכת עליו, כלומר היא הכלי שניתן לו להנהיג כמצופה ממנו, והוא משועבד אליו להוציאו אל הפועל. כיוון שכך, ניתן לומר שמלך שישכיל להשתמש בכבוד באופן הנכון בלבד, כל ההתנהלות שלו תהיה שונה לחלוטין – טהורה יותר, אמיתית יותר, וממילא גם מצליחה יותר.
הרחבות
•איסור גאווה
וְזוֹ מִצְוָה כּוֹלֶלֶת הַמֶּלֶךְ וְהַהֶדְיוֹט. לדעת רבי משה מקוצי איסור הגאווה על כל אדם מישראל הוא מצוות לא תעשה, ונלמד מהפסוק: "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך" [דברים ח, יא]. את הראיה לכך ששכחת ה' נובעת מגאווה, מוצא השר מקוצי בפסוק סמוך: "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך" [שם שם, יד]. השר מקוצי אף מדגיש את חשיבות הענין, ומספר שבתחילה סבר שלא למנות איסור זה במניין המצוות, אלא שאז הראו לו משמים בחלום שהוא שכח את העיקר – "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך". בבוקר התבונן בדבר והחליט למנות את איסור הגאווה כמצות לא תעשה. [סמ"ג, לא תעשה סד].
•כפיפות המלך למצוות הנביא
וְזֶה הַדָּבָר מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו יוֹתֵר הַמֶּלֶךְ. ניתן להבין שהשעבוד של המלך לנביא מסתכם בהוראת התורה למלך לשמוע לדברי הנביא, אך רש"י [דברים יז, כ] מוסיף שמלכותו של המלך משועבדת לנביא ואם המלך לא ישמע למצוות הנביא סופו שתיפסק מלכותו. מהמשך הפסוק: "למען יאריך ימים על ממלכתו" משמע שאם לא ישמע לדברי הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו. רש"י אף מציין שכך אכן אירע לשאול המלך, שנענש ונלקחה ממנו המלכות מכיוון שעבר על ציוויו של שמואל להמתין לו שבעה ימים, ושאול העלה את העולה ולא חיכה עד סוף היום השביעי.
שאלות לדיון
אם המלך הוא עבד של העם, מדוע העם צריך לכבד אותו? האם זה רק מדין הכרת הטוב?
מדוע המלך משועבד לנביאים יותר מאשר לשופטים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לפנות למקובלים?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
התלהבות ללא יין
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
