ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אליקים בן פנחס פדרמן ז"ל
וּלְפִי שֶׁהוּא מוֹשֵׁל מִמְשָׁל רַב* וְהוּא מְעֻתָּד לְהִתְגָּאוֹת* בָּזֶה, הִזְהִירוֹ לְהִשָּׁמֵר מִזֶּה, בְּאָמְרוֹ (דברים יז כ): "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", וְזוֹ מִצְוָה כּוֹלֶלֶת הַמֶּלֶךְ וְהַהֶדְיוֹט •, וְנִתְיַחֲדָה בַּמֶּלֶךְ לִשְׁתֵּי סִבּוֹת – הָאַחַת: שֶׁהוּא מְעֻתָּד לְהִכָּשֵׁל בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב, הַשֵּׁנִית: שֶׁנִּלְמֹד קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט, כֵּן כָּתַב הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
לא ראוי למלך להתגאות
וּלְפִי דַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בַּמֶּלֶךְ צַד יְיַחֲדֵהוּ שֶׁמִּמֶּנּוּ רָאוּי יוֹתֵר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ מִצַּד הַמַּלְכוּת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁלֹּא יָרוּם לֵב שְׁאָר בְּנֵי אָדָם מִצַּד הַמַּעֲלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּהֶם. וְהוּא: שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁהַמַּלְכוּת אֵינֶנּוּ דָּבָר דָּבֵק* לַמֶּלֶךְ, אֲבָל הוּא דָּבָר נִתַּן אֵלָיו מֵאֵת הָעָם אוֹ מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ לְצֹרֶךְ תִּקּוּן הָעָם, אוֹ לְצֹרֶךְ תִּקּוּן עַצְמוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (קהלת ד יג-יד): "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד, כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ" וגו'. נִמְצָא שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת דָּבֵק עִם הַמֶּלֶךְ, אֲבָל* הוּא תֹּאַר נוֹסָף עָלָיו לְצֹרֶךְ תִּקּוּן הַכְּלָל, וְלָכֵן אֵין רָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמוֹשֵׁל וְשַׁלִּיט עַל הָעָם, אֲבָל כְּעֶבֶד אֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ תִּקּוּנָם. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ בְּ"הוֹרָיוֹת" (י א): "כִּסְבוּרִין שֶׁשְּׂרָרוּת* אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם". וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים כד ז-ח): "שְׂאוּ שְׁעָרִים וְגוֹ' וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה'" וגו', וְנִמְצָא כָּתוּב לְרַבֵּנוּ יוֹנָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּ"מְגִלַּת סְתָרִים" שֶׁלּוֹ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: שֶׁהַמְּלָכִים כֻּלָּם אֵינָם מוֹלְכִים עַל הַכָּבוֹד, אֲבָל הוּא* מוֹלֵךְ עֲלֵיהֶם, כִּי כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצוּ הֶהָמוֹן לָתֵת לוֹ מִן הַכָּבוֹד כֵּן יִהְיֶה לוֹ מִן הַמַּלְכוּת, עַד שֶׁאִם יִרְצוּ לְהָסִיר מֵהֶם כָּל הַכָּבוֹד הַהוּא יוּסַר מֵהֶם הַמַּלְכוּת לְגַמְרֵי, וְנִמְצָא שֶׁאֵינָם מוֹלְכִים עַל הַכָּבוֹד, אֲבָל הוּא מוֹלֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ הוּא "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", כִּי הוּא מוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁל עָלָיו. וְאַחֲרֵי שֶׁאֵין כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ לְתִקּוּן עַצְמוֹ, רַק לְתִקּוּן הָעָם, רָאוּי יוֹתֵר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ מִצַּד מַלְכוּתוֹ מִמָּה שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא יָרוּם לֵב הֶחָכָם מִצַּד חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר קָנָה אוֹ הִשְׁפִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ אֵלָיו לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ רִאשׁוֹנָה*. גַּם רָאוּי יוֹתֵר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ מִצַּד מַלְכוּתוֹ מִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁלֹּא יָרוּם לֵב אֶחָד מֵהֶהָמוֹן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָסַף עֹשֶׁר וּנְכָסִים, לִהְיוֹת הַמְכֻוָּן מֵהַמַּלְכוּת רִאשׁוֹנָה* וּבְעֶצֶם תִּקּוּן הָעָם, לֹא תִקּוּנוֹ. וּלְפִיכָךְ נִתְיַחֲדָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת בַּמֶּלֶךְ, וְאָמַר: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו".
שעבוד המלך לנביא
וְכָתַב עוֹד (דברים יז כ): "וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: "אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁל נָבִיא", וְזֶה הַדָּבָר מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו יוֹתֵר הַמֶּלֶךְ • מִמַּה שֶּׁמְּשֻׁעְבָּד אֵלָיו הַשּׁוֹפֵט, כִּי אֵין הַשּׁוֹפְטִים מְשֻׁעְבָּדִים לַנְּבִיאִים בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה.
___________________________________
מִמְשָׁל רַב – סמכותו גדולה. מְעֻתָּד לְהִתְגָּאוֹת – קרוב להיכשל בגאווה. דָּבֵק – דבר טבעי בעצמותו של מלך. אֲבָל – אלא. שְּׂרָרוּת – שלטון. הוּא – הכבוד מולך עליהם. רִאשׁוֹנָה – מתחילת ברייתו (חכם מלידה). הַמְכֻוָּן מֵהַמַּלְכוּת רִאשׁוֹנָה – המטרה העיקרית של המלכות היא תיקון העם ולא תיקון מעמד המלך.
ביאורים
גם אם לא תמיד שמים לב לכך, אפשר לומר שאחת הסוגיות הבולטות המלוות את האנשים השולטים - מלכים, ראשי ממשלות, נשיאים וכדומה, היא סוגיית הכבוד . כל בית מלוכה מתאפיין ברמה גבוהה של פאר והדר – רכבי שרד, בניינים מפוארים, ועוד. בעלי שלטון רבים מתהדרים במשמרי כבוד או מצעדים צבאיים המבטאים עוצמה צבאית וכוח רב. מציאות זו היא מורכבת. מצד אחד, ישנה חשיבות גדולה לכבוד המלכות: "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם... המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך, ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה" [רמב"ם מלכים פרק ב, הלכות א, ה]. ישנה חשיבות רבה להצגת כוחו הגדול של המלך, וליחס המכבד שרוחש הציבור למלך ולשלטונו, שמתוכם ניתן למלך כוח של הנהגה. ניתן לומר שכבוד המלכות הוא אחד הכלים החזקים שבידיו של המלך כדי שיוכל להוציא לפועל את תפקידו החשוב והמרכזי.
אולם מצד שני, כפי שאנו רואים באינספור דוגמאות, המלך עלול להפוך להיות משועבד לכבוד, להפוך את הכבוד מאמצעי לחיזוק ולביסוס ההנהגה, למטרה אנוכית כשלעצמה. דווקא מלך שעניין הכבוד וריבוי הכוח אצלו כה דומיננטיים, עלול מאוד מאוד להיכשל בכך. לכן התורה רואה חשיבות גדולה לצוות דווקא אותו בבריחה מן הכבוד, בהבנה שהכבוד הוא הכוח שניתן לו ככלי, שהיכולת השלטונית שניתנה לו היא המולכת עליו, כלומר היא הכלי שניתן לו להנהיג כמצופה ממנו, והוא משועבד אליו להוציאו אל הפועל. כיוון שכך, ניתן לומר שמלך שישכיל להשתמש בכבוד באופן הנכון בלבד, כל ההתנהלות שלו תהיה שונה לחלוטין – טהורה יותר, אמיתית יותר, וממילא גם מצליחה יותר.
הרחבות
•איסור גאווה
וְזוֹ מִצְוָה כּוֹלֶלֶת הַמֶּלֶךְ וְהַהֶדְיוֹט. לדעת רבי משה מקוצי איסור הגאווה על כל אדם מישראל הוא מצוות לא תעשה, ונלמד מהפסוק: "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך" [דברים ח, יא]. את הראיה לכך ששכחת ה' נובעת מגאווה, מוצא השר מקוצי בפסוק סמוך: "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך" [שם שם, יד]. השר מקוצי אף מדגיש את חשיבות הענין, ומספר שבתחילה סבר שלא למנות איסור זה במניין המצוות, אלא שאז הראו לו משמים בחלום שהוא שכח את העיקר – "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך". בבוקר התבונן בדבר והחליט למנות את איסור הגאווה כמצות לא תעשה. [סמ"ג, לא תעשה סד].
•כפיפות המלך למצוות הנביא
וְזֶה הַדָּבָר מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו יוֹתֵר הַמֶּלֶךְ. ניתן להבין שהשעבוד של המלך לנביא מסתכם בהוראת התורה למלך לשמוע לדברי הנביא, אך רש"י [דברים יז, כ] מוסיף שמלכותו של המלך משועבדת לנביא ואם המלך לא ישמע למצוות הנביא סופו שתיפסק מלכותו. מהמשך הפסוק: "למען יאריך ימים על ממלכתו" משמע שאם לא ישמע לדברי הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו. רש"י אף מציין שכך אכן אירע לשאול המלך, שנענש ונלקחה ממנו המלכות מכיוון שעבר על ציוויו של שמואל להמתין לו שבעה ימים, ושאול העלה את העולה ולא חיכה עד סוף היום השביעי.
שאלות לדיון
אם המלך הוא עבד של העם, מדוע העם צריך לכבד אותו? האם זה רק מדין הכרת הטוב?
מדוע המלך משועבד לנביאים יותר מאשר לשופטים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
