ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם אביבי בן עליזה ארדיטי הי"ד
וְאַחַר שֶׁצִּוָּה בְּמִנּוּי הַדַּיָּנִים: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", הִתְחִיל בְּמַה* שֶּׁהוּא יוֹתֵר רָאוּי* שֶׁיִּהְיוּ יוֹתֵר זְרִיזִים הַשּׁוֹפְטִים לְעָנְשׁוֹ וּלְיַסְּרוֹ, וְהוּא: עֲבוֹדָה זָרָה וְהַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ* קוֹדֵם בַּטֶּבַע וּבַסֵּדֶר לָעֲנָפִים וְלַסְּעִיפִים, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאִסּוּר הָעֲנָפִים הוּא יוֹתֵר קַל הַדָּבָר מָצוּי בְּיוֹתֵר שֶׁיִּכָּשְׁלוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ דְמִיבְדַל בְּדִילִי* אִינְשֵׁי מִינֵּיהּ, וְהַדָּבָר רָחוֹק שֶׁיִּכָּשְׁלוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּרְמַז בַּפָּרָשָׁה, וּכְמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ עוֹד.
נטיעת אילן בהר הבית
וְהִזְהִיר שֶׁלֹּא נִטַּע אִילָן בְּהַר הַבַּיִת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְעָבְדוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּדָּבָר [עַצְמוֹ] אִסּוּר* כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂים כֵּן בְּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם •, צִוָּנוּ כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, לְפִי שֶׁדִּמְיוֹן חֲלוּשֵׁי הַדֵּעוֹת* יַשְׁוֶה הַדְּבָרִים שֶנִגְלֵיהֶם דּוֹמִים וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְחַלְּפוּת רַב בְּעֶצֶם. וּמִזֶּה הַטַּעַם נֶאֶסְרָה הַמַּצֵּבָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה בִּימֵי הָאָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: מִפְּנֵי שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים הָיוּ נוֹהֲגִים כֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה.
מה משמעות מקומו בפרשה של איסור מום
וְסָמַךְ לָזֶה (דברים יז א): "לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם". וְצָרִיךְ טַעַם לִסְמִיכוּת זֶה וּלְבָאֵר לָמָּה בָּאָה אַחַר אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְרָאִיתִי לְרַבִּי אַבְרָהָם* זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מַסְפִּיקִים.
שלא נתיר מום כי הגויים אוסרים
וְעַל דַּעְתִּי: מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שָׂנֵא הַמַּצֵּבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֲהֵבָהּ תְּחִלָּה – לְפִי שֶׁהֵם אֲהֵבוּהָ, אִם כֵּן, אַחַר* שֶׁאָנוּ מַרְחִיקִים מַה שֶּׁהֵם* מְקָרְבִים, [יֵשׁ לָנוּ לְקָרֵב מַה שֶּׁהֵם מַרְחִיקִים, וְאַחַר שֶׁאֵינָם מַקְרִיבִים] בְּהֵמָה (שֶׁאֵינָהּ) [שֶׁהִיא] מְחֻסֶּרֶת אֵבָר כַּמְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת "עֲבוֹדָה זָרָה" (ה ב) שֶׁלֹּא נַרְחִיקָהּ* אֲנַחְנוּ, אֲבָל נַרְחִיק הַמּוּמִין שֶׁאֵינָם מַרְחִיקִים, וְלֹא נַרְחִיק מַה שֶּׁהֵם מַרְחִיקִים. לְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ וְאָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר הַזֶּה כֵּן, שֶׁאָסוּר לָנוּ לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ כָּל בְּהֵמָה שֶׁתִּהְיֶה בַּעֲלַת מוּם אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ כָּל דָּבָר רַע מֵאֵיזֶה מִין שֶׁיִּהְיֶה. וְנָתַן הַסִּבָּה בָּזֶה וְאָמַר: "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא", כְּלוֹמַר: כִּי שְׁאָר הַדְּבָרִים כֻּלָּם שֶׁמְּנָעָם הַכָּתוּב שֶׁלֹּא לְהִדַּמּוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵין בָּהֶם דָּבָר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנּוּ בִּזָּיוֹן לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן בְּזוֹבֵחַ מָשְׁחָת* לִפְנֵי ה', כִּי תִהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ נְמִבְזָה* בְּכָךְ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (מלאכי א ח): "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ* הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׁא פָנֶיךָ".
___________________________________
הִתְחִיל בְּמַה – באיסור נטיעת אילן בהר הבית. רָאוּי – חשוב ונצרך. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ וכו' – והיה ראוי שיקדים איסור עבודה זרה שממנו מסתעף איסור נטיעה בהר הבית. דְמִיבְדַל בְּדִילִי וכו' – אנשים מתרחקים ממנה. אִסּוּר – איסור עבודה זרה. חֲלוּשֵׁי הַדֵּעוֹת – אנשים ששכלם חלש ומדמה דברים דומים אע"פ שבמהותם הם שונים בתכלית. רַבִּי אַבְרָהָם – אבן עזרא. אַחַר - מכיוון. הֵם – עובדי העבודה זרה. שֶׁלֹּא נַרְחִיקָהּ – היה עולה בטעות בדעתנו. מָשְׁחָת – בעל מום. נְמִבְזָה - בזויה. לְפֶחָתֶךָ – מושל, שליט.
ביאורים
לאחר שמסיימת התורה לעסוק בפרשת שופטים במינוי השופטים ובדרך התנהלות המשפט הרצויה, היא עושה מעבר חד לנושא חדש לחלוטין – איסור נטיעת אשרה ונטיעת עצים בהר הבית, ומשם אל נושא נוסף – הקרבת קרבן בעל מום. מכיוון שהתורה לא 'סתם' עוברת מנושא לנושא, אלא בוודאי שיש קשר בין דבר לדבר, מסביר הר"ן מדוע דִינים אלו הובאו בזה אחר זה.
למדנו לעיל שתפקידה של מערכת המשפט בעם ישראל היא הנהגת העולם על פי דרך ה'. מכיוון שכך, מתבקש הדבר שמיד לאחר העיסוק במערכת זו, נעבור לעסוק באחת ההתמודדויות היסודיות – המלחמה בעבודה זרה. העבודה זרה עומדת בסתירה גמורה לידיעה שהקב"ה הוא הבורא היחיד של העולם ושכּל המציאות מונהגת על ידו ובהשגחתו. לכן, אחד התפקידים החשובים של הדיינים הוא המלחמה בעבודה זרה.
אלא שלפי זה, היה צריך להתחיל עם החלק החמור ביותר – עם האיסור לעבוד עבודה זרה בעצמו, שהוא הדבר העיקרי שיש להרחיקו, ולא עם איסורי הנטיעה המשמשים כענפים לאיסור עצמו?
הר"ן משיב שדווקא הדברים הקלים צריכים זהירות מיוחדת כיוון שהנטייה היא להקל בהם יותר, ולכן דווקא בהם פתחה התורה, כדי להדגיש שגם מהם צריך מאד להיזהר.
התורה מדריכה אותנו להתרחק מדברים שיש בהם דמיון חיצוני לעבודה זרה, אף שאינם שליליים בעצמם. הסיבה לכך היא, שחלק מהאנשים מסתכלים בהסתכלות שטחית, ובשל הדמיון החיצוני הם יחשבו שהדברים זהים במהותם. בשל כך אוסרת התורה נטיעת אילנות בהר הבית, ובניית מצבה לעבודת ה', פעולות הדומות חיצונית לעבודת אלילים.
לעומת זאת, יש להיזהר גם מטעות לכיוון השני. היה ניתן לחשוב, שמכיוון שדרך עובדי האלילים לאסור הקרבת בהמה שחסר אחד מאיבריה לעבודתם, יש להתיר הקרבת קרבן כזה לה', כדי ליצור הרחקה ככל הניתן מדרכם. אמנם מסקנה זו היא שגויה, הקרבת קרבן בעל מום יש בה בזיון וזלזול לעבודת ה'. נכון הוא שיש לעסוק במלחמה נגד הרע, ובהתרחקות ממנו, אך יש להיזהר שמלחמה זו לא תפגע בטוב ובעבודת ה' השלמה.
הרחבות
•המצבה – הכלל המאוחד בעבודת ה'
מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂים כֵּן בְּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. הר"ן מבאר שהמצבה נאסרה לנו משום עבודה זרה. אם כן, מדוע בזמן האבות המצבה הייתה אהובה לה'?
הרב קוק מבאר שמצבה היא אבן אחת סביבה התאספו אנשים לעבודת ה', בניגוד למזבח העשוי מאבנים רבות . המצבה מורה על אחדות וכך גם הייתה עבודת ה' בימי האבות – בדרך יחידה: בימי אברהם באהבה, בימי יצחק ביראה, ובימי יעקב בכח התורה. אך לאחר ימי האבות, עם ישראל נפרד לשנים עשר דרכים חלוקות - השבטים, דרכם מתגלה הקדושה בעולם בדרכים מגוונות ומאז הדרך לעבודת ה' תתבצע במזבח הבנוי ממספר אבנים ולא במצבה בעלת אבן אחת.
"וכן הוא רצון ה' שכל אחד ואחד יעסוק בתורה ומצות לפי מדתו רק שיתאחד עם הכלל וילך על פי דרך התורה. על כן כל זמן שהיה דרך אחד לרבים היתה עבודה רצויה על מצבה של אבן אחת, לרמז על כח אחד ודרך אחד, אבל אחר כך רצה הקב"ה שעל ידי ריבוי הדרכים ושינוי הדעות וכל אחד יתנהג בתורה ועבודה כפי ענינו וכולם יתכוונו לשם שמים, בזה יתגדל ויתקדש שמו הגדול. על כן, רצונו דוקא במזבח של הרבה אבנים שכולן מתחברות יחד, אבל מצבה שנא, שעכשיו מורה מצבה על דרך אחד נבדל, וזה לא ירצה בעיני ה'".[מדבר שור עמ' עד] מטרת העבודה הזרה היא להתנגד לאחדות ה' בעולם. המצבה כנגדה, עשויה מאבן אחת ומבטאת את האחדות השורה בעולם. לכן המצבה התאימה כל זמן שהיה ביטוי לאחדות זו במציאות, אך כשנתעוררה שוב העבודה הזרה ועוררה פירודים במציאות, ואף המצבה כבר התחילה לשמש לעבודה זרה - נאסרה.
שאלות לדיון
באיזו זכות אנו באים להעניש את מי שעובד אל אחר? כך הוא מאמין!
נראה שהגויים התעסקו יותר בהקרבת קורבנות מאשר בפולחן לאילנות. מדוע אם כן התורה לא אסרה גם את הקורבנות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
איך עושים קידוש?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
בריאת העולם בפרשת לך לך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
