ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וּכְבָר פֵּרְשׁוּ בּוֹ קְצָת מֵהַמְפָרְשִׁים •, כִּי בְּמַה שֶּׁאָמַר "גִּבּוֹר" – יִרְצֶה: שֶׁמַּגְבִּיר כֹּחַ שִׂכְלוֹ עַל כֹּחַ תַּאֲווֹתָיו, וְ"עָשִׁיר" – גַּם כֵּן: שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת*. הִשְׁווּ "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר" הַמֻּזְכָּרִים בְּכָאן לְאוֹתָם הָאֲמוּרִים בְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא בְּ"אָבוֹת"* (פ"ד מ"א). וְאִי אֶפְשָׁר*, שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר "עָנָיו" לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר", כִּי מִי שֶׁהִגִּיעַ לְמַעֲלַת הָ"עֲנָוָה" אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בּוֹ אֵלּוּ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת כְּפִי פֵּרוּשָׁם, כִּי אֵיךְ יַשִּׂיג "טָהֳרָה" וּ"קְדֻשָּׁה"* אִם אֵינוֹ כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ אוֹ חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ וְיִתְאָו תָּמִיד לְמַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיג; זֶה מִן הַנִּמְנָע*. וְעוֹד עֲלֵיהֶם קוּשְׁיָא מִן הַמֵּימְרָא הַזֹּאת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, שֶׁאָמְרוּ: "'גִּבּוֹר' – דִּכְתִיב (שמות מ יט): 'וַיִּפְרֹשֹ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן', וְאָמַר רַב: 'מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם פְּרָשֹוֹ', וּכְתִיב (שמות כו טז): 'עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ*', אֵימָא: דַּאֲרִיךְ וְקָטִין*! אֶלָּא מִן הָדֵין קְרָא*, דִּכְתִיב (דברים ט יז): 'וָאֶתְפֹּשֹ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת', וְתַנְיָא: 'הַלּוּחוֹת, אָרְכָּן שִׁשָּׁה* וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלֹשָׁה'; 'עָשִׁיר' – דִּכְתִיב (שמות לד א): 'פְּסָל לְךָ' – פְּסָלְתָּן* יִהְיֶה שֶׁלְּךָ". וְכֵן הוֹכִיחוּ מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה א ג): "וַיִּתֵּן שְֹכָרָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "שְֹכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה כֻּלָּהּ", וְאָמַר רַבִּי רוֹמָנוֹס: "שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה הַוְיָא אַרְבַּעַת אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב". הִנֵּה בֵּאֲרוּ "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר" כִּפְשׁוּטוֹ. וְעוֹד, מַה יַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַמְפָרְשִׁים בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק "הַמַּצְנִיעַ" (שבת צב א): "וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה*, דִּילְמָא מֹשֶׁה שָׁאנֵי, דַּאֲמַר מַר: 'אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה*'", וְאֵין בְּ"בַעַל קוֹמָה" מִדָּה טוֹבָה וְלֹא מִדָּה שִׂכְלִית. אֶלָּא עִקַּר הַדָּבָר כִּי "גִּבּוֹר וְעָשִׁיר" הֵן מַעֲלוֹת הַ"גְּבוּרָה" וְהָ"עֹשֶׁר". וְעַכְשָׁו צָרִיךְ לְבָאֵר לָמָּה*, כִּי הַ"חָכְמָה" וְהָ"עֲנָוָה" אָמְנָם הֵן מַעֲלוֹת בַּנֶּפֶשׁ וְיַדְבִּיקוּהָ עִם הָעֶלְיוֹנִים, וְהַנּוֹטֶה מֵהֶן מַגְבִּיר כֹּחוֹת הַגּוּפוֹת* אֲשֶׁר יִמָּצְאוּ בוֹ, מֵאֲשֶׁר* חֹמֶר שֶׁלּוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִם הַבְּהֵמוֹת וְלֹא מֵאֲשֶׁר הוּא אִישׁ, וְלָכֵן יַבְדִּילוּהָ מֵה' יִתְבָּרַךְ הֶבְדֵּל עָצוּם. וּכְבָר בֵּאֵר הַנָּבִיא כִּי הָעֲבֵרוֹת יָשִׂימוּ הֶבְדֵּל וּמָסָךְ בֵּין הָאָדָם וּבוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמַר (ישעיה נט ב): "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם", אִם כֵּן, צָרִיךְ הַנָּבִיא לְהָסִיר מֵעָלָיו הַפְּחִיתֻיּוֹת*, וְשֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת, אוֹתָן שֶׁהֵן שְׁלֵמֻיּוֹת בֶּאֱמֶת כְּמַעֲלַת הַ"חָכְמָה" וְהָ"עֲנָוָה". אֲבָל הַ"גְּבוּרָה" וְהָ"עֹשֶׁר", אַחַר שֶׁנְּפָרֵשׁ אוֹתָן כְּמַשְׁמָעָן, יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת בַּנֶּפֶשׁ רַק לְרוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ*, וְלָמָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא תִמָּצֵא הַנְּבוּאָה בְּזוּלָתָן*.
___________________________________
הַהִסְתַּפְּקוּת – הסתפקות במועט, השמח בחלקו. בְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא בְּ"אָבוֹת" – "איזהו גיבור הכובש את יצרו איזהו עשיר השמח בחלקו" [אבות ד, א]. וְאִי אֶפְשָׁר – לא ניתן לפרש כך. "טָהֳרָה" וּ"קְדֻשָּׁה" – שהן מידות הקודמות לענווה. מִן הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי לזכות לטהרה וקדושה בלי לגבור על היצר. אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ – לפרוש אוהל בגובה כזה צריך גבורה. אֵימָא: דַּאֲרִיךְ וְקָטִין – אמנם משה היה גבוה אך אולי חלש בכח. הָדֵין קְרָא – פסוק זה. שִׁשָּׁה – ששה טפחים. פְּסָלְתָּן – הלוחות היו עשויים מאבן יקרה, ומהפסולת (השאריות) העשיר משה. וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה וכו' – הגמרא מנסה ללמוד מה היה גובהם של הלויים ממשה רבנו, ודוחה שמא משה היה שונה וחריג משאר הלויים ומביאה ראיה מכך שהנבואה שורה על בעל קומה. בַעַל קוֹמָה – גבוה. לְבָאֵר לָמָּה – מדוע מידות אלו הם הכשר לקבלת הנבואה. כֹּחוֹת הַגּוּפוֹת – הכוחות הגופניים החומריים. מֵאֲשֶׁר – שהרי, מכיוון. הַפְּחִיתֻיּוֹת – המידות הרעות. לְרוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ – מי ששקוע בחומריות ש"תחת השמש" רואה בהן מעלה. בְּזוּלָתָן – בלעדי העושר והגבורה.
ביאורים
יש מן המפרשים שביארו שגם מעלות אלו, הגבורה והעושר, מכוונות למידות הנפש. הרמב"ם, לדוגמה, בספרו "שמונה פרקים" (פרק ז, וכן בהלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א) מבאר על בסיס המשנה במסכת אבות (בפרק ד משנה א) בה אמר בן זומא שהעשיר הינו השמח בחלקו והגיבור הוא הכובש את יצרו. כך גם כוונת ר' יונתן שמנה את המעלות הללו כדרישה לקבלת הנבואה.
הר"ן דוחה הבנה זו משתי סיבות: האחת מסברה, שהרי כבר ביררנו שמידת הענווה מהווה סיכום של כל שאר מידות הנפש, ומדוע אם כן צריך לפרט מידות נוספות שכבר כלולות בתוכה?
הסיבה השנייה היא ממקורות מהם עולה הבנה אחרת, למשל מכך שהגמרא מוכיחה את דברי ר' יונתן מתיאורו של משה רבנו, אבי הנביאים, תיאור המבטא חוזק פיזי – ביכולתו להשליך את לוחות הברית שהיו כבדות מאוד, ועושר גשמי – שזכה להתפרנס משברי הלוחות.
הר"ן מסביר אחרת מדברי אותם מפרשים. דברי ר' יונתן הינם כפשטם, והצורך במעלות הגבורה והעושר אינו עוסק במידות רוחניות, אלא בחוזק הגוף ובממון רב. אלא שהבנה זו מצריכה עיון רב, מדוע הנביא, המשמש כלי להשראת שכינה בארץ וזוכה לדבר עם הקב"ה, צריך להיות בעל מידות גשמיות אלו, שמעלתן אינה אלא לעיני בשר ודם ואינן בונות קומה רוחנית בנפש?
הרחבות
•'גיבור ועשיר' - מעלות המידות?
וּכְבָר פֵּרְשׁוּ בּוֹ קְצָת מֵהַמְפָרְשִׁים. כוונת הר"ן לדברי הרמב"ם : "ודע, כי כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות השכליות כולן, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אומרם: 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר'. אמנם 'חכם' הוא כולל המעלות השכליות בלא ספק. ו'עשיר' היא ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו 'עשיר', והוא אומרם בגדר העשיר: 'אי זה הוא עשיר? השמח בחלקו', כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציא לו. וכן 'גיבור' היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר, שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת... והוא אומרם: 'אי זה הוא גבור? הכובש את יצרו'". [שמונה פרקים ז].
הר"ן דוחה פירוש זה, משום שבגמרא מפורש שמדובר בגבורה פיזית ועושר ממוני. הרב שילת טוען, שייתכן וגם הרמב"ם אינו חולק על הצורך של הנביא להיות גיבור בגופו ועשיר בממונו, אלא הוא סובר שפשט דברי רבי יונתן הוא שעל הנביא להיות גיבור הכובש את יצרו ועשיר השמח בחלקו, אולם הגמרא מוסיפה לכך נופך נוסף, שעליו להיות גם בעל גבורה גופנית ועושר ממוני. הרב שילת מוסיף: "וכבר העירו חכמים שכן דרכו של הרמב"ם בכמה מקומות, להביא להלכה מאמרי תנאים או אמוראים כהוראתם העיקרית והפשוטה, גם כשהגמרא מעמידה אותם באוקימתא (הסברה) אחרת, וזאת כנראה מתוך הנחה שהגמרא רק מוסיפה על פשטם בדרך של מדרש הלכה" [הקדמות הרמב"ם מהדו' הרב שילת, עמ' שח בהערה].
שאלות לדיון
מה הקשר בין כבישת היצר לטהרה וקדושה?
האם זה לא קצת מוזר שמשה השתמש בלוחות הקדושים כדי להתעשר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
