ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השלשה עשר חלק ב'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וּכְבָר פֵּרְשׁוּ בּוֹ קְצָת מֵהַמְפָרְשִׁים •, כִּי בְּמַה שֶּׁאָמַר "גִּבּוֹר" – יִרְצֶה: שֶׁמַּגְבִּיר כֹּחַ שִׂכְלוֹ עַל כֹּחַ תַּאֲווֹתָיו, וְ"עָשִׁיר" – גַּם כֵּן: שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת*. הִשְׁווּ "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר" הַמֻּזְכָּרִים בְּכָאן לְאוֹתָם הָאֲמוּרִים בְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא בְּ"אָבוֹת"* (פ"ד מ"א). וְאִי אֶפְשָׁר*, שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר "עָנָיו" לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר", כִּי מִי שֶׁהִגִּיעַ לְמַעֲלַת הָ"עֲנָוָה" אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בּוֹ אֵלּוּ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת כְּפִי פֵּרוּשָׁם, כִּי אֵיךְ יַשִּׂיג "טָהֳרָה" וּ"קְדֻשָּׁה"* אִם אֵינוֹ כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ אוֹ חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ וְיִתְאָו תָּמִיד לְמַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיג; זֶה מִן הַנִּמְנָע*. וְעוֹד עֲלֵיהֶם קוּשְׁיָא מִן הַמֵּימְרָא הַזֹּאת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, שֶׁאָמְרוּ: "'גִּבּוֹר' – דִּכְתִיב (שמות מ יט): 'וַיִּפְרֹשֹ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן', וְאָמַר רַב: 'מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם פְּרָשֹוֹ', וּכְתִיב (שמות כו טז): 'עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ*', אֵימָא: דַּאֲרִיךְ וְקָטִין*! אֶלָּא מִן הָדֵין קְרָא*, דִּכְתִיב (דברים ט יז): 'וָאֶתְפֹּשֹ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת', וְתַנְיָא: 'הַלּוּחוֹת, אָרְכָּן שִׁשָּׁה* וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלֹשָׁה'; 'עָשִׁיר' – דִּכְתִיב (שמות לד א): 'פְּסָל לְךָ' – פְּסָלְתָּן* יִהְיֶה שֶׁלְּךָ". וְכֵן הוֹכִיחוּ מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה א ג): "וַיִּתֵּן שְֹכָרָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "שְֹכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה כֻּלָּהּ", וְאָמַר רַבִּי רוֹמָנוֹס: "שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה הַוְיָא אַרְבַּעַת אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב". הִנֵּה בֵּאֲרוּ "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר" כִּפְשׁוּטוֹ. וְעוֹד, מַה יַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַמְפָרְשִׁים בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק "הַמַּצְנִיעַ" (שבת צב א): "וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה*, דִּילְמָא מֹשֶׁה שָׁאנֵי, דַּאֲמַר מַר: 'אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה*'", וְאֵין בְּ"בַעַל קוֹמָה" מִדָּה טוֹבָה וְלֹא מִדָּה שִׂכְלִית. אֶלָּא עִקַּר הַדָּבָר כִּי "גִּבּוֹר וְעָשִׁיר" הֵן מַעֲלוֹת הַ"גְּבוּרָה" וְהָ"עֹשֶׁר". וְעַכְשָׁו צָרִיךְ לְבָאֵר לָמָּה*, כִּי הַ"חָכְמָה" וְהָ"עֲנָוָה" אָמְנָם הֵן מַעֲלוֹת בַּנֶּפֶשׁ וְיַדְבִּיקוּהָ עִם הָעֶלְיוֹנִים, וְהַנּוֹטֶה מֵהֶן מַגְבִּיר כֹּחוֹת הַגּוּפוֹת* אֲשֶׁר יִמָּצְאוּ בוֹ, מֵאֲשֶׁר* חֹמֶר שֶׁלּוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִם הַבְּהֵמוֹת וְלֹא מֵאֲשֶׁר הוּא אִישׁ, וְלָכֵן יַבְדִּילוּהָ מֵה' יִתְבָּרַךְ הֶבְדֵּל עָצוּם. וּכְבָר בֵּאֵר הַנָּבִיא כִּי הָעֲבֵרוֹת יָשִׂימוּ הֶבְדֵּל וּמָסָךְ בֵּין הָאָדָם וּבוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמַר (ישעיה נט ב): "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם", אִם כֵּן, צָרִיךְ הַנָּבִיא לְהָסִיר מֵעָלָיו הַפְּחִיתֻיּוֹת*, וְשֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת, אוֹתָן שֶׁהֵן שְׁלֵמֻיּוֹת בֶּאֱמֶת כְּמַעֲלַת הַ"חָכְמָה" וְהָ"עֲנָוָה". אֲבָל הַ"גְּבוּרָה" וְהָ"עֹשֶׁר", אַחַר שֶׁנְּפָרֵשׁ אוֹתָן כְּמַשְׁמָעָן, יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת בַּנֶּפֶשׁ רַק לְרוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ*, וְלָמָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא תִמָּצֵא הַנְּבוּאָה בְּזוּלָתָן*.
___________________________________
הַהִסְתַּפְּקוּת – הסתפקות במועט, השמח בחלקו. בְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא בְּ"אָבוֹת" – "איזהו גיבור הכובש את יצרו איזהו עשיר השמח בחלקו" [אבות ד, א]. וְאִי אֶפְשָׁר – לא ניתן לפרש כך. "טָהֳרָה" וּ"קְדֻשָּׁה" – שהן מידות הקודמות לענווה. מִן הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי לזכות לטהרה וקדושה בלי לגבור על היצר. אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ – לפרוש אוהל בגובה כזה צריך גבורה. אֵימָא: דַּאֲרִיךְ וְקָטִין – אמנם משה היה גבוה אך אולי חלש בכח. הָדֵין קְרָא – פסוק זה. שִׁשָּׁה – ששה טפחים. פְּסָלְתָּן – הלוחות היו עשויים מאבן יקרה, ומהפסולת (השאריות) העשיר משה. וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה וכו' – הגמרא מנסה ללמוד מה היה גובהם של הלויים ממשה רבנו, ודוחה שמא משה היה שונה וחריג משאר הלויים ומביאה ראיה מכך שהנבואה שורה על בעל קומה. בַעַל קוֹמָה – גבוה. לְבָאֵר לָמָּה – מדוע מידות אלו הם הכשר לקבלת הנבואה. כֹּחוֹת הַגּוּפוֹת – הכוחות הגופניים החומריים. מֵאֲשֶׁר – שהרי, מכיוון. הַפְּחִיתֻיּוֹת – המידות הרעות. לְרוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ – מי ששקוע בחומריות ש"תחת השמש" רואה בהן מעלה. בְּזוּלָתָן – בלעדי העושר והגבורה.
ביאורים
יש מן המפרשים שביארו שגם מעלות אלו, הגבורה והעושר, מכוונות למידות הנפש. הרמב"ם, לדוגמה, בספרו "שמונה פרקים" (פרק ז, וכן בהלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א) מבאר על בסיס המשנה במסכת אבות (בפרק ד משנה א) בה אמר בן זומא שהעשיר הינו השמח בחלקו והגיבור הוא הכובש את יצרו. כך גם כוונת ר' יונתן שמנה את המעלות הללו כדרישה לקבלת הנבואה.
הר"ן דוחה הבנה זו משתי סיבות: האחת מסברה, שהרי כבר ביררנו שמידת הענווה מהווה סיכום של כל שאר מידות הנפש, ומדוע אם כן צריך לפרט מידות נוספות שכבר כלולות בתוכה?
הסיבה השנייה היא ממקורות מהם עולה הבנה אחרת, למשל מכך שהגמרא מוכיחה את דברי ר' יונתן מתיאורו של משה רבנו, אבי הנביאים, תיאור המבטא חוזק פיזי – ביכולתו להשליך את לוחות הברית שהיו כבדות מאוד, ועושר גשמי – שזכה להתפרנס משברי הלוחות.
הר"ן מסביר אחרת מדברי אותם מפרשים. דברי ר' יונתן הינם כפשטם, והצורך במעלות הגבורה והעושר אינו עוסק במידות רוחניות, אלא בחוזק הגוף ובממון רב. אלא שהבנה זו מצריכה עיון רב, מדוע הנביא, המשמש כלי להשראת שכינה בארץ וזוכה לדבר עם הקב"ה, צריך להיות בעל מידות גשמיות אלו, שמעלתן אינה אלא לעיני בשר ודם ואינן בונות קומה רוחנית בנפש?
הרחבות
•'גיבור ועשיר' - מעלות המידות?
וּכְבָר פֵּרְשׁוּ בּוֹ קְצָת מֵהַמְפָרְשִׁים. כוונת הר"ן לדברי הרמב"ם : "ודע, כי כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות השכליות כולן, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אומרם: 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר'. אמנם 'חכם' הוא כולל המעלות השכליות בלא ספק. ו'עשיר' היא ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו 'עשיר', והוא אומרם בגדר העשיר: 'אי זה הוא עשיר? השמח בחלקו', כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציא לו. וכן 'גיבור' היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר, שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת... והוא אומרם: 'אי זה הוא גבור? הכובש את יצרו'". [שמונה פרקים ז].
הר"ן דוחה פירוש זה, משום שבגמרא מפורש שמדובר בגבורה פיזית ועושר ממוני. הרב שילת טוען, שייתכן וגם הרמב"ם אינו חולק על הצורך של הנביא להיות גיבור בגופו ועשיר בממונו, אלא הוא סובר שפשט דברי רבי יונתן הוא שעל הנביא להיות גיבור הכובש את יצרו ועשיר השמח בחלקו, אולם הגמרא מוסיפה לכך נופך נוסף, שעליו להיות גם בעל גבורה גופנית ועושר ממוני. הרב שילת מוסיף: "וכבר העירו חכמים שכן דרכו של הרמב"ם בכמה מקומות, להביא להלכה מאמרי תנאים או אמוראים כהוראתם העיקרית והפשוטה, גם כשהגמרא מעמידה אותם באוקימתא (הסברה) אחרת, וזאת כנראה מתוך הנחה שהגמרא רק מוסיפה על פשטם בדרך של מדרש הלכה" [הקדמות הרמב"ם מהדו' הרב שילת, עמ' שח בהערה].
שאלות לדיון
מה הקשר בין כבישת היצר לטהרה וקדושה?
האם זה לא קצת מוזר שמשה השתמש בלוחות הקדושים כדי להתעשר?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
