ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שֶׁמָּא תֹאמַר: הֵיכָן נִרְמַז זֶה* בַּתּוֹרָה אוֹ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה? הֲרֵי רְאָיָה בְּרוּרָה בְּמַסֶּכֶת "סַנְהֶדְרִין" (צט א): "תָּנוּ רַבָּנָן: 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה' (במדבר טו לא)– זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם", וְאָמְרוּ שָׁם: "רַבִּי נָתַן אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ*". וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ בִּ"מְנָחוֹת" (צט ב): "הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית קִיֵּם מִצְוַת 'לֹא יָמוּשׁ*' (יהושע א ח)". וּבִ"נְדָרִים" (ח א): "מַאי קָא מַשְׁמַע לָן* דִּלְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ, הַיְנוּ דְּרַב גִּידֵל קָמַיְיתָא, הָא קָא מַשְׁמַע לָן, דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִשּׁוּם הָכִי חָיְילָא שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ". אִם כֵּן, הֵיאַךְ אָמְרוּ כָּאן, שֶׁמִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ יְהֵא בִּכְלַל "כִּי דְבַר ה' בָּזָה"? וְהַתֵּרוּץ בָּזֶה: כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ בּוֹזֶה דְּבַר ה' יִתְבָּרַךְ •, אֲבָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ*, הִנֵּה זֶה בּוֹזֶה אֶת דְּבָרוֹ וְחַיָּב מִיתָה.
התכלית היא יראת שמים
הִנֵּה הוֹכַחְנוּ, שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד בְּזוֹתוֹ הַמִּצְוָה, יִתְחַיֵּב מִיתָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: "כָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה" – אַחַר שֶׁדִּבְרֵי חֲכָמִים יְסוֹד לְמַדְרֵגַת הַיִּרְאָה*, הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵיהֶם מוֹרֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁפּוֹרֵק יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, שֶׁכַּוָּנַת כָּל הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הַתַּכְלִית לִהְיוֹתֵנוּ מַשִּׂיגֵי הַחָכְמָה – כִּי הַשָּׂגַת הָאָדָם בַּחָכְמָה מְעוּטָה, כְּבָר רָאִינוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", שֶׁהִגִּיעַ בְּפָרָה אָמַר (קהלת ז כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". וּכְבָר בֵּאֵר זֶה אִיּוֹב בֵּאוּר רַב (איוב כח יב ואילך). וּמַה שֶּׁיְּחַיְּבֶנּוּ בַּלִּמּוּד*, רֵאשִׁיתוֹ אֵינוֹ רַק לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה עַל מַתְכֻּנְתָּהּ מִי שֶׁלֹּא יֵּדָעֶנָּה כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִי שֶׁיֵּדָעֶנָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יד לד-לה): "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת, רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ"– הַפֵּרוּשׁ: אַף עַל פִּי שֶׁהַצְּדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְהַחֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים הָאֻמּוֹת נֶחְשָׁבִים לָהֶן כְּחַטָּאת, אַף עַל פִּי כֵן* לֹא יִגְדַּל שְׂכָרָם כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ יִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּדִקְדּוּקֵי הַמִּצְווֹת – אֲבָל הַתַּכְלִית הִיא לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ. וּלְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה – שֶׁהוּא מְקַעֲקֵעַ הַיְסוֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי א ז): "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ", יִרְצֶה בָּזֶה שֶׁרֵאשִׁית הַשֵּׂכֶל וִיסוֹדוֹ הוּא יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְסוֹד יוּכַל לִבְנוֹת עָלָיו, וְהָרְאָיָה עַל זֶה – כִּי הָאֱוִילִים אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ עַל לֵב יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ, יָבוּזוּ הַחָכְמָה וְהַמּוּסָר.
___________________________________
זֶה – חומרת המבזה דברי תורה. אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ – אינו לומד משנה (מתוך זלזול). לֹא יָמוּשׁ – "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", מצוות תלמוד תורה. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן וכו' – הגמ' בנדרים כותבת שמי שנדר ללמוד פרק נדרו חל ואע"פ שכבר מחויב במצוות תלמוד תורה, מכיוון שיוצא ידי חובה בקריאת שמע שחרית וערבית, יש לנדרו על מה לחול. וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹֹ – בכוונה אינו עוסק בדברי המשנה משום שמזלזל בדברי חכמים. יְסוֹד לְמַדְרֵגַת הַיִּרְאָה – כמבואר לעיל. בַּלִּמּוּד – החכמה. אַף עַל פִּי כֵן – זהו פירוש לפסוק: "רצון מלך לעבד משכיל".
ביאורים
התורה היא חכמה עמוקה מאד. הרבה אנשים בעולם עוסקים בתורה, וחוקרים לעומק את חלקיה השונים. חוקרים ותלמידים רבים, באוניברסיטאות רבות, בונים מחקרים רבים וארוכים על החכמה שבה ורבים מהם מנסים להבין ו'לפצח' את הסודות העמוקים הטמונים אפילו בחלק הנסתר שבה. אולם רבים מהם מחמיצים את העיקר, וממילא ניגשים לדברים באופן מעוות. הדבר דומה לאדם שניתנה לו הזדמנות ליטול כרצונו מאוצר המלך, הטמון במרתפים עמוקים, אולם הוא 'מסתנוור' מהיופי והפאר שמסביב, מהמאכלים הטעימים המוגשים לשולחן, ומשאר הדברים הנוצצים, ומחמיץ את האוצר עצמו. התורה מלמדת אותנו ש"יראת ה' היא אוצרו" [ישעיה לג, ו], כוונת כל התורה היא להשיג את יראת ה'. הקב"ה זיכה אותנו לקבל את חכמתו האלוהית ודרך הלימוד והעיסוק בה אנו אמורים לקנות יותר ויותר יראת שמים, ויותר ויותר דבקות בקב"ה. מי שאינו זוכה לכך מחמיץ את העיקר. הוא מתבונן על צדדיה החיצוניים של התורה אך לא מתבונן פנימה, ולא זוכה להתקרב לבורא העולם דרך החכמה האלוהית.
זהו ההסבר לדברי חז"ל שאמרו שמי 'שאינו משגיח על משנתו' נכלל בפסוק – "כי דבר ה' בזה" [במדבר טו, לא], שבסיומו נאמר – "הכרת תכרת הנפש ההיא". דברי חז"ל מוסבים כנגד אדם שאינו מיחס חשיבות עליונה לדברי התורה, וממילא מזלזל בערכם ובקשר שלהם אליו. זלזול זה אינו נובע מעצלות, אלא מהתרחקות המבטאת חוסר הבנה מהותי של חשיבות התורה, שהיא איננה סתם חכמה עמוקה, אלא חכמת הבורא שמתגלה אלינו.
הרחבות
•והגית בו יומם ולילה
מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ בּוֹזֶה דְּבַר ה' יִתְבָּרַךְ. הר"ן מתייחס לסתירה שקיימת, לכאורה, בשיעור הזמן שיש להקדיש ללימוד תורה. מצד אחד, "אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית – קיים לא ימוש" [מנחות צט:]. אך מצד שני, דברי התורה צריכים להיות שגורים בפינו, "שאם ישאל לך אדם דבר אמור לו מיד" [קידושין ל.]. ועל מנת להגיע למידה זו צריכים להשקיע הרבה זמן בעמל ובחזרות, ואם כן, נשאלת השאלה כמה זמן צריך להקדיש ללימוד התורה?
כתב רבי אלחנן וסרמן הי"ד שחיוב תלמוד תורה חל על האדם רק "בשעה שהוא פנוי ובטל מעשיית צרכיו... אבל בשעה שהוא צריך לעשות מלאכתו, אז אינו מחויב כלל בתלמוד תורה" [קובץ הערות, הוספות א]. מדבריו עולה שלאדם מישראל לא צריך להיות זמן פנוי, וכל רגע שאינו דואג לצרכי פרנסתו – צריך להיות מוקדש ללימוד התורה.
אך רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק כתב: "כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם. כי אינו דומה בחיוב תלמוד תורה האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך, ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים. לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב תלמוד תורה לכל ישראל, ונתן תורת כל אחד בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה" [ אור שמח תלמוד תורה א, ב]. על פי דבריו, כל אחד חייב להשקיע זמן בלימוד התורה כפי יכולתו, ולעולם לא יפחות מקריאת שמע שחרית וערבית.
שאלות לדיון
לפי דברי הר"ן יוצא שגם אנחנו מבזים לפעמים את התורה, ולמרות זאת אנחנו עדיין חיים. כיצד זה מסתדר עם חיוב המיתה?
תכלית התורה היא להשיג יראת ה'. האם התורה היא אמצעי בלבד?
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
מה מברכים על ברקים ורעמים?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
ללמוד להתייחס
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מה המשמעות הנחת תפילין?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
