ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
דעת הי"מ שהביא הרא"ש הסוברים שהאומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" נעשה נזיר מיד, ודעת הרא"ש שראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר
הרא"ש בפירושו הביא בשם י"מ [וכ"ה בתוס' ד"ה בל תאחר בשם ר"ת] שפירשו "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר", בלשון קושיא, כלומר, מיד חלה עליו נזירות, ומאי בל תאחר איכא. והרא"ש ז"ל דחה פירושם, וכתב דלא מסתברא שיהא נזיר בלא קבלה, דמשום חשש שמא ימות לא הוי כאילו קיבל עליו נזירות. כלומר, הרא"ש סובר שהלשון "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", אינו בעצמותו לשון קבלת נזירות, ועדיין מחוסר הוא קבלת נזירות. ולפיכך פירש הרא"ש שאין כוונת הגמ' "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר" לומר שמיד נחשב לנזיר ממש, אלא שמפני החשש שמא ימות, ראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר, ואם ישהה קבלת נזירותו ג' רגלים, אז יעבור בבל תאחר 1 .
ביאור דברי התוס' ד"ה מידי והערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס'
בתוס' [ד"ה מידי] הביאו קושית הר"ר יוסף שהלך לארץ הצבי, אמאי לא משכחת לה בל תאחר בנזירות דאמר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", ואי מאחר עובר בבל תאחר? וכתבו התוס' בתירוץ א': ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר, כלומר, עד שאקבל נזירות. ולתירוץ זה, אמירתו "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", היא 'נדר לנדור בנזירות', וסוברים התוס' בתירוץ א' שאם מאחר לקבל עליו נזירות, נחשב כעובר בבל תאחר של נזירות, כיון שענינו של הנדר הוא הנהגת נזירות.
ובתירוץ ב' כתבו התוס': עוד י"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר, כי אם בל תאחר דנדר, שמאחר לנדור נדרו. כלומר, האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", זהו 'נדר לנדור בנזירות', והמאחרו אינו עובר בבל תאחר של נזירות, כי אם בבל תאחר של נדר, משא"כ האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" שעובר בבל תאחר של נזירות. ובגליון מהרש"א העיר על תירוץ ב' שבתוס': אינו מובן כל כך יפה, דהא גם באומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" עדיין אינו נזיר עד שיקבל עליו נזירות, כמש"כ הרא"ש והרשב"א, וא"כ נימא דעובר רק על בל תאחר דנדר. כלומר, האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", זהו ג"כ 'נדר לנדור בנזירות', וא"כ אינו עובר אלא על בל תאחר של נדר, שאיחר לנדור בנזירות, אבל לא על בל תאחר של נזירות.
ישוב הערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס' הנ"ל
ונראה שלדעת התוס' בתירוץ ב', יש הבדל בין שתי האמירות. האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", צריך קבלת נדר חדשה אחר ל' יום להיות נזיר, שכך אמר: "הרי עלי לקבל נזירות", ולא אמר: "הרי עלי להיות נזיר אחר ל' יום", משא"כ "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", הרי קיבל על עצמו להיות נזיר בלא ציון מפורש של זמן, הלכך אינו צריך נדר חדש של קבלת נזירות, ומשום שאמירה זו גופא נחשבת כנדר של קבלת נזירות בזמן בלתי מסוים במשך ימי חייו, ואין צריך אלא שיציין ויפרש את הזמן שבו מתחיל את הנהגת נזירותו, וענין זה של ציון הזמן יתקיים ע"י שיאמר, למשל, "הריני מתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבלתי על עצמי מכבר". מיהו, בלא שום אמירה נוספת קודם להתחלת נזירותו, אינו יוצא ידי חובת נדרו, שאם לא חל עליו דין נזירות בגופו, דהיינו שנהפך להיות נזיר, אפילו אם יתנהג בפרישות באותם הדברים שהנזיר מוזהר בהם, עדיין אין הנהגתו נקראת הנהגת נזירות, שאין הנהגת נזירות אלא הנהגת פרישות מיין, טומאה ותגלחת של מי שהוא נזיר בגופו, דהיינו שיש לו תואר 'נזיר'. ולכן כאמור, עליו לציין באמירה המפרשת שמתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבל על עצמו מכבר שאמר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר".
סיכום
העולה מן המתבאר שיש כאן ג' שיטות בדין "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר". דעת הי"מ שהביא הרא"ש וכן דעת ר"ת שבתוס', שנעשה נזיר מיד 2 , וכפשטא דלישנא דגמ', וחלים עליו לאלתר כל דיני נזירות. ודעת התוס' בתירוץ א', שזהו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות' באיזה זמן במשך חייו, וצריך נדר חדש של קבלת נזירות, וכ"מ דעת הרא"ש בפירושו, וכ"כ המנחת חנוך 3 בדעת הרמב"ם. ודעת התוס' בתירוץ ב', שזהו נדר להתנהג בנזירות פעם אחת במשך ימי חייו, ואין צריך נדר נוסף, שאין אמירה זו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות', אלא זהו נדר להתנהג בנזירות, וצריך רק לציין את הזמן שבו מקיים נדרו שנדר מכבר להתנהג בנזירות.
^ 1. והר"ן ד"ה בל תאחר, חולק וסובר שעובר לאלתר בבל תאחר, וע' חידושי הגרנ"ט נדרים סי' מ"ח ביאור מחלוקתם.
^ 2.וע' מרומי שדה נדרים ג' ע"ב ד"ה מיהו ונזיר ט"ז ע"ב ד"ה אבל, בדעת הרמב"ם , שנעשה נזיר מיד, ומ"מ אם לא נהג בנזירות, אינו עובר משום איסורי נזירות, אלא משום בל תאחר, וסיים הנצי"ב ז"ל באמרו: וסברא זו חידוש הוא.
^ 3. מנחת חנוך מצוה שס"ח אות ו' ואות י"ג. ויש להעיר, שבמנחת חנוך שם ס"ק ו' כתב שכן גם דעת ה תוס' ד"ה בל תאחר וד"ה מידי. ולמבואר, הדבר שנוי במחלוקת בין שני תירוצי התוס' ד"ה מידי.
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
