(ה. 7- עד ו. 10+)

המשך בל תאחר

חלק א – במה שייך בל תאחר?

ברייתא ד. - חייבי הדמין, והערכין, החרמין, וההקדשות, חטאות, ואשמות, עולות, ושלמים, צדקות ומעשרות, בכור ומעשר ופסח, לקט שכחה ופאה (תוס' – למשל שליקט כי לא היו עניים וחייב לתתם לעניים), כיון שעברו עליהן שלשה רגלים - עובר בבל תאחר.

א. בל תאחר בפסח?!

1. רב חסדא – נכתב סתם (הוא בשלישייה הקבועה של "בכור מעשר ופסח").
2. רב ששת – שלמי פסח (שאבד והביא אחר ואז נמצא, שיש לו בל תאחר רגיל ולא אומרים שיש לו רק את הרגל הבא).
3. נדבה – היקש לנדר - "וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל" (ויקרא ז, טז).
4. דמין, ערכין, חרמין, הקדשות – "לה' אֱלֹקֶיךָ" – שהם לגמרי לה' (ולא לכהנים).
5. חטאות, אשמות, עולות, שלמים (רש"י – מעשר ופסח) – " כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ" – שהם חובה.
6. צדקות, מעשרות, בכור – "יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" – שבשלושתם יש אזכור של "ה' אלוקיך".
7. לקט שכחה ופאה – "מעמך" (שכתוב לגבי עניים – "שמות כב – "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ").

(ה: 1+)

ב. המקור (ברייתא) –

דברים כג, כב – "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא".

ג. בברייתא הנ"ל – לא בחילופיו

במה מדובר?

• אם מדובר בחילוף שהולך להקרבה – אז זה כקרבן רגיל,
• אם זה חילוף שלא ניתן להקריב אותו (כמו בחילופי חטאת, או חילופי תודה שהתערבה עם התודה המקורית) – אז גם לא שייך בל תאחר!
• לרבנן שדורשים 3 רגלים, אם על המקורי כבר עבר רגל אחד, אז לחילוף יש שוב 3 רגלים ולא רק 2.
• לר"מ שדורש רק רגל 1, אם החילוף נעשה באמצע הרגל, אז לחילוף יש עוד רגל חוץ מהרגל הנוכחי.

רב ששת – הכוונה לחילוף שכן מוקרב, והכוונה לא שאין לו כלל בל תאחר, אלא שיש לו בל תאחר של עצמו, ואינו ממשיך את הזמן של המקורי.

למשל –

חלק ב – שגם אם איחר – הקרבן לא נפסל

המקור –

1. הברייתא הנ"ל – "והיה בך חטא" – בך ולא בקרבן.
2. אחרים בברייתא – לומדים היקש בכור ממעשר (במעשר זה מפורש בתורה שיכול להביא בשנה השלישית בביעור מעשרות), כך גם בכור.

צריכא – בכור לא מרצה, אבל אולי קודשים שמרצים כן נפסלים.

1. בן עזאי בברייתא –

לגבי פיגול – "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל... בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ" – הוא בלא ירצה, אך קרבן מאוחר אינו בלא ירצה.

אכן זה מקור טוב!

            ומה בן עזאי יעשה עם המקור הראשון?

"והיה בך חטא" – ולא באשתך, בניגוד למי שכלל לא משלם את נידרו ("אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ" (משלי כב, כז).