דרך החיים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי אור למוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
במדבר

קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

9 דק' קריאה • 33 דק' צפיה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מאין באת ולאן אתה הולך
התחלנו השבת את ספר במדבר, ספר הדרכים. נאמר במסכת אבות (ג, א):
דע מאין באת, לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
פשט המשנה הוא שאם אדם מתבונן בדברים הללו הוא יבחר בדרך ישרה וכך הוא לא יבוא לידי עבירה. המשנה מלמדת אותנו ענווה, שאדם ידע מאין הוא התחיל ולאן הוא הולך. זמנו קצוב, המציאות שלו מאוד טפלה, ואם הוא יהיה עניו - כל דרכו תהיה למישרים. זה ממש היסוד כדי שאדם לא יבוא לידי עבירה. הענווה וההתבטלות, גם מצד המקור וגם מצד ההמשך אם הוא ידע מאין בא, לאן הוא הולך ולפני מי עתיד ליתן דין וחשבון, לא יבוא לידי עברה. כמובן שכשאדם יודע שהוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, הקב"ה, הוא לא יבוא לידי עבירה.
יש מבט נוסף במשנה. לא סתם המשנה כופלת את דבריה ובהתחלה אמרה: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" ולא ביארה את הדברים. ללמדך שמבחינה רוחנית האדם בא ממקום מאוד גבוה. דע מאין באת! אדם מישראל הוא נשמה אלוקית שהשתלשלה ממקור עליון. נשמתן של ישראל חצובה מתחת כסא הכבוד, והיא משתלשלת לעולם הזה, נכנסת לתוך גופו של האדם, ומבחינה רוחנית האדם נמצא גבוה מעל כל גבוה, אין שום בריאה בעולם שיש לה המעלה העליונה הזאת. השורש הפנימי של ישראל יותר גבוה מכל הנבראים על כל מדרגותיהם, גם מהמלאכים שבעולמות הרוחניים. "דע מאין באת".
"ולאן אתה הולך" העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא, זאת אומרת שהמגמה של האדם היא להגיע למדרגה העליונה, העולם הזה הוא שלב של מעבר בדרך למגמה יותר עליונה. יצאת ממקום עליון מאוד, והמעבר שהנשמה עוברת בתוך הגוף בעולם הזה מביא אותה אחר כך לפסגה עוד יותר עליונה. צריך לדעת את הדבר הזה, וכשיודעים אותו "אי אתה בא לידי עבירה". על פי ההסבר שלנו אם תדע את הדברים לא רק שלא תבוא לידי עבירה, אלא גם תבוא לידי קיום המצוות, תשאף להתרוממות רוחנית עצומה, תעבוד את ה' בדבקות יוצאת מן הכלל, כי תדע את המדרגה העליונה שלך.
אין סתירה בין שני הפירושים האלה. שניהם נכונים. אדם בנוי מגוף ונשמה, הצד הגופני שלו מאוד נמוך ולחלק הזה נאמר במשנה: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" - מהבחינה הגופנית. אך גם לנשמה נאמר: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" - מבחינה נשמתית. יש כאן איזו הרכבה פלאית, הקב"ה מחבר גוף ונשמה ויש על כך ברכה מיוחדת: "רופא כל בשר ומפליא לעשות" (ברכת אשר יצר). החיבור הזה הוא פלאי פלאים, החיבור בין המדרגה הנשמתית העליונה ובין הגוף הגשמי והמוגבל. אם כן, כשלאדם יש נטייה גופנית - "דע מאין באת"! וגם כשאדם עוסק בענייני הרוח, "דע מאין באת", ממקור עליון.

לתכנן את הדרך
כל הזמן אדם צריך לחשוב מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך. לא רק במובן הכללי אלא גם במובן היום יומי, כל הזמן לחשוב מאין ולאן. לתכנן את הכיוון, לאן אתה הולך, מה אתה רוצה לעשות, מה אתה רוצה להשיג, להתבונן. בשביל זה באה הפרשה שלנו ואומרת שצריך להתכונן לקראת ההליכה, עושים מפקד, מסדרים כל אחד במקומו כשבמרכז כמובן אוהל מועד. כך גם בהתארגנות הפרטית של האדם, כשהוא הולך הוא מכין ומסדר את כל מה שהוא צריך לדרך, צריך לתכנן את המגמה הפנימית של ההליכה, לחשוב עליה ולהתבונן. כשאדם מכין את עצמו לקראת מה שהוא הולך לעשות, הוא עושה את זה הכי טוב שאפשר. כל יום אנחנו הולכים, קמים בבוקר והולכים לישון בלילה, כמו הסבב של החיים. קודם ישנת - "מאין באת", מאיזו תרדמה, מאחד בשישים שבמיתה. אם אדם מתכנן לעצמו את סדר היום ושם כל דבר במקומו, כל חלק בנפש וכל רצון, אז באמת ההליכה מצליחה והאדם יודע להתמודד עם כל הקשיים שיש בדרך. במדבר יש נחשים ועקרבים, ולכן המחנה צריך להיות מסודר כשברור מי הולך בראש ומי במאסף, מי הולך מהצד הזה ומי מהצד השני - וגם כשאדם הולך בסדר יומו, יש כל מיני נחשים, דברים בדרך שיכולים להפריע לו: הרהורים, מחשבות, נטיות, וכשיוצאים לדרך מוכנים - מצליחים לעמוד בכל ההתמודדויות.
דיברנו על הצד האישי, שכל אחד ואחד צריך לדעת מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך, ויש גם הסתכלות כללית של כלל ישראל. ספר במדבר הוא ספר הדרך, עם ישראל יוצא לדרך והתורה פותחת: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א, א-ב), לא בכל מקום התורה מציינת את המקום והזמן, וכאן יש ציון. איפה אנחנו נמצאים? במדבר סיני, באוהל מועד. מתי? באחד לחודש השני, חודש אייר, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. התורה כאן מדגישה, תזכור, נקודת המוצא היא הדיבור מאוהל מועד, עכשיו צריך לפקוד את בני ישראל כי יוצאים לדרך, ולאן יוצאים - לארץ ישראל. הדרך רצופה התמודדויות, הולכים במדבר, עם ישראל רק מתחיל את ראשית דרכו העצמאית.

הנפילות הבונות
הדרך הארוכה שצריכים לעבור במדבר היא בדיעבד-לכתחילה. לכאורה היינו צריכים להגיע מהר לארץ ישראל, אלא שבגלל חטא המרגלים התעכבנו ארבעים שנה במדבר. כך נראה שהיה אמור להיות לכתחילה - ואמנם כל דיעבד בסופו של דבר הוא לכתחילה. כלומר, היינו צריכים לעבור את כל המעבר הארוך הזה כדי להיות מוכנים להיכנס לארץ ישראל. זה לא היה פשוט להיכנס לארץ ישראל. במשך ארבעים שנה במדבר עלינו ממדרגה למדרגה, ארבעים שנה במדבר הן שנות ישיבה, למדנו תורה, פגשנו את ריבונו של עולם יום יום דרך המן, פגשנו את דבר ה' המדבר אל משה, וראינו את כל האותות והניסים שנעשו במשכן. אלו היו ארבעים שנות לימוד, ובעקבותיהם עלינו למדרגה גבוהה ויכולנו להיכנס לארץ ישראל - מה שלא היינו ראויים לפני כן. היה צורך שנעבור את כל הניסיונות האלה, והניסיונות הוכיחו שבאמת היינו צריכים את ההכנה הזו. ראינו שאנחנו עדיין לא במדרגה המתאימה והיו גם נפילות. כל הניסיונות שעברנו בספר במדבר הן נפילות בונות, הן עצובות, כי לכתחילה בכלל לא רוצים ליפול, אבל צריך לדעת שזה הסדר, "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז), לא לפחד מנפילות. לא ליזום אותם, אבל גם לא להיבהל מהם, אפשר מיד לקום. אם אדם מפחד ליפול הוא גם מפחד לקום, כי אם הוא יקום הוא יכול שוב ליפול, הרי אם הוא יישאר למטה הוא לא ייפול שוב. אם אדם רץ יש עוד יותר סכנה שהוא ייפול, וכשהוא הולך לאט אין סכנה שהוא ייפול - אבל הוא גם לא מתקדם .... אדם עולה בסולם, ככל שהוא עולה הסכנה של תוצאות הנפילה יותר גדולות. למרות זאת אנחנו לא מוותרים על העלייה, אנחנו עולים ולא מפחדים. זאת ההדרכה עבורנו, ללכת. אדם נקרא מהלך והמלאכים נקראים עומדים (ראה זכריה ג, ז), ומי שהולך גם נופל. אין אפשרות שלא ליפול, אבל לא לפחד מהנפילות, ואדרבה, לקחת מכל נפילה עליה. לא ליזום את הנפילה כי אם יוזמים קשה להתעלות ממנה, אבל אם אדם נפל שלא לרצונו - צריך לצאת מזה מהר, להתקדם ולהמשיך הלאה.
כמו שאמרנו, עם ישראל בדרך במדבר הולך מיציאת מצרים עד העתיד הגדול שאנחנו מצפים אליו. עם ישראל ממשיך והולך כל הזמן, "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים" (תהילים קה ,יג-יד), כך היה פעם וגם עכשיו, עם ישראל כל הזמן הולך והולך וממשיך בדרכו אל הגאולה העתידה. כל צעד שאנחנו הולכים הוא חלק מהמהלך הגדול של האומה הישראלית אל שלמותה. אנחנו שותפים בזה, הצעדים האישיים והציבוריים שלנו הם צעדים של האומה, האומה צועדת בדרכה אל הגאולה. אנחנו מתקרבים, הלכנו כבר את רוב רובה של הדרך, כמעט את כולה, אנחנו כבר ממש קרובים אל היעד. צריך להרגיש את זה, עברנו את המדבר, עברנו את הגלויות, אנחנו כבר בארץ ישראל - אמנם לא כולנו אבל חלק גדול כבר נמצא כאן, אנחנו חוזרים אל עצמנו, התהליך עוד לא נגמר אך הוא בשלב מאוד מאוד מתקדם. כמעט כל הגוף כבר שלם וחסר לנו רק הלב, עוד אין בית מקדש. ארץ ישראל בלי בית מקדש היא כמו גוף בלי הלב. הכול קיים אבל הכול חסר, בלי לב חסר הכול. אך הלב לא יכול להופיע בלי שכל האיברים יהיו מוכנים, זה הסדר, הרוח הגדולה מופיעה אחרי שכל הגוף מוכן. כמו אצל תינוק שנולד, הוא נולד חסר בינה ולאט לאט כשהגוף גדל השכל מתגבר, כך גם בגוף הלאומי של האומה, היא הולכת ובונה את כוחותיה הגשמיים ויחד עם זה נבנות ההופעות הנשמתיות, הפנימיות. אנחנו קרובים אל השלמות, אבל היא עדיין חסרה. זה המצב שאנחנו נמצאים בו, אנחנו בסוף הדרך ולכן הכי קשה - כבר הגענו, אבל בכל זאת עדיין חסר הצעד האחרון, זה מתסכל. רואים כבר את מקום המקדש אבל לא יכולים להיכנס אליו, לא יכולים לעשות את מה שצריך לעשות שם. אבל בסוף נגיע. אני חושב שזה מחייב אותנו יותר מכל דור שהיה לפנינו, לעשות מאמצים יותר מכל דור שהיה לפנינו , לדעת שזכינו לתפקיד מאוד גדול ונישא, זכינו לדברים שדורות על גבי דורות לא זכו - וזה לא רק מזכה אלא גם מחייב לעשות השתדלויות בהתאם. לא מעבר לכוחות, אבל כל אחד לפי כוחותיו.

החיבור המושלם
את ההפטרה סיימנו בסיום מאוד מרומם: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (הושע ב, כא-כב). "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם", ריבונו של עולם אומר שהחיבור בין ישראל לקב"ה הוא לתמיד, בלתי נפסק, "לְעוֹלָם". מבחינת הזמן, עם ישראל מאורס לריבונו של עולם לתמיד. באיזה אופן "בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים", בכל המידות, במידת הצדק ובמידת המשפט, במידת החסד ובמידת הרחמים. חסד הוא דבר שעושים לאדם והוא היה מסתדר גם בלעדיו, מטיבים לו יותר ממה שהוא צריך. רחמים הם כשרואים אדם מסכן ולא יכולים שלא לעזור לו, עוזרים לו מתוך רחמים. מידת החסד ומידת הרחמים, מידת הצדק ומידת המשפט - והקב"ה אומר לישראל: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים", חיבור לעולם ובכל המובנים, ואז באה האמירה השלישית: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה", זאת אמירה לגבי העומק של החיבור, אמרנו שהקשר של הקב"ה הוא בכל המידות, אבל האמונה היא משהו מעבר להגיון, זאת דבקות מוחלטת, "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה". עם ישראל מחובר לריבונו של עולם חיבור מוחלט, לעולם, בכל המובנים ובכל העומק. החתן שדיבר בסעודה שלישית הזכיר שהזוג הראשון שהיה בעולם היה רק הוא והיא ולכן החיבור היה מוחלט, לא הייתה אפשרות להסתכל על מישהי אחרת או על מישהו אחר, וזאת הברכה לכל זוג, שיזכו וחיבור הנישואין ביניהם יהיה מוחלט ללא אלטרנטיבה. המהר"ל מדבר על זה שברית כורתים בין שנים בלבד, אם עושים ברית עם שלושה זה כבר לא ברית, כי השלישי מחליש את החיבור שבין השנים.
הברית בין ישראל לקב"ה היא ברית מוחלטת, ישראל הם עם ה'. אבל ההופעה של החיבור המוחלט הזה היא תהליך, כשיצאנו ממצרים עוד לא היינו במדרגה של חיבור מושלם, "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'" (ירמיהו לא, ל-לא), הנביא ירמיהו אומר שעוד מעט יגיעו ימים שהקב"ה יכרות אתנו ברית חדשה, ברית נוספת. לא כמו הברית הראשונה, שבה הקב"ה כרת אתנו ברית, ואנחנו הפרנו אותה ואז הקב"ה שלט עלינו בכוח בלי הסכמה מצדנו. אפשר להסביר את הדברים הללו שיצאנו ממצרים כאילו בכפייה. לא בכפייה חיצונית, אבל בכפייה רוחנית שלא היה אפשר לסרב לה, הקב"ה הראה את כוחו הגדול וידו החזקה ולא היה אפשר להתווכח על זה. היינו מוכרחים לקבל אותו, במובן מסוים בשמחה אך גם ללא בחירה. אחר כך הגענו להר סיני וחז"ל אומרים לנו שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו פה תהיה קבורתם (שבת פח, א), אין לכם ברירה. יש בזה צד יוצא מן הכלל כי זה קשר מוחלט, אבל מצד שני זה לא בא מבפנים, זה לא בא מצידנו. זה בא מצדו של הקב"ה, הקב"ה הופיע עלינו, משך אותנו אליו ולא היה אפשר לסרב.
מאז מתרחש תהליך, הקב"ה מצמצם את הופעתו, מסתיר ורוצה לאפשר לנו להתעורר אליו. התהליך הזה הולך ומתרחש במשך הדורות, יש כאילו הסתר פנים שמאפשר לנו את הבחירה היותר גדולה. התהליך הזה הולך ומתרחש דורות על גבי דורות, בכל דור ודור העולם מתרחב, החכמה המדעית מתפתחת והקב"ה פועל יותר ויותר בצורה נסתרת, כדי לאפשר לנו לבחור. זה מה שצריך להיות בגאולה שאנחנו בתוכה, שהיא לא תהיה בבחינה של: "וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם" אלא כמו זוג ששני הצדדים מעוניינים בקשר, בלי כוח או כפייה.
קראנו בהפטרה: "בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" (הושע ב, יח), "אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה", ומסביר המהר"ל שהכלה כבר נמצאת אצלו ואין כאן פירוד והבדל כלל, "ולא ככלה בבית אביה", שיש כאן הבדל והפרש, שהקשר עדיין לא מושלם (פסחים פז, א. נצח ישראל, פרק מז). כמו שאומר בהמשך הנביא הושע: "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ג, ה), הקשר יבוא מצד בני ישראל, הם יחפשו את ריבונו של עולם. אומר המהר"ל שלכן הגאולה העתידה לא תהיה בחיפזון ובמנוסה כמו שהייתה הגאולה הראשונה, היא תהיה בשובה ובנחת מפני שהיא תגיע מאתנו. עם ישראל מצידו ישוב אל ריבונו של עולם, אז הקב"ה יאיר עלינו כהנה וכהנה והחיבור יגיע לשיאים שבמשך כל הדורות קיווינו להם.
אנחנו נמצאים בתקופה שמתנוצץ האור העתידי, רואים כבר ניצוצות חזקים, האור העתידי כמובן יהיה הרבה יותר גדול ממה שיש עכשיו, אבל ביחס למה שהיה הוא כבר ממש מתנוצץ. זאת המגמה, עם ישראל מפתח עכשיו את הכוחות הפנימיים שלו, הוא מגלה את התכונה העצמית שלו, את הנשמה הפנימית, והוא הולך ושב אל ריבונו של עולם. התהליך הזה מורכב כי הוא צריך להיות במצב של חופש בחירה גמור וזה אומר שאפשר גם לבחור בלא טוב הכי קיצוני, רק כך הבחירה בטוב היא הכי איתנה ועוצמתית. לכן הדור שלנו נמצא במצב המורכב והמיוחד הזה, מצד אחד יש משיכות לדברים שמאוד מרחיקים מריבונו של עולם, ובתוך זה נבנה הכוח הפנימי שהודף את כל הפיתויים והמשיכות, כוח שמייצר כוחות רוחניים פנימיים שלא היו כמותם. זה הדור שלנו, זה התפקיד שלנו, להתעצם מול ההתמודדויות היותר גדולות ולהוציא את הכוחות הכי פנימיים, להגיע לקיום הנבואה של: "תִּקְרְאִי אִישִׁי", חיבור שלם בין ישראל לאביהם שבשמים. שנזכה בעזרת ה' להגיע לזה בקרוב.

במדבר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
10 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (4)
שיעור מס' 63
ב' אייר תשפ"ג
11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (2)
שיעור מס' 96
כ"ג סיון תשפ"ג

27 דק'
כלי יקר על הפרשה
סדור דגלי ישראל במדבר
כלי יקר פרשת במדבר ח"א
הרב חיים כץ | א' סיון תשפ"ה
במדבר
תפקידם של הלווים למול ברכת יעקב ללוי
הרב יוסף כרמל | אייר תשס"ד
34 דק'
אור החיים על הפרשה
פקודת ישראל והלויים
אור החיים על פרשת במדבר חלק ב'
הרב חיים כץ | כ"ז אייר תשפ"ו
42 דק'
במדבר
פרשת במדבר - מדבריות חיינו
הרב יצחק חי זאגא | אייר תשפ"ו

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הרב דוד דודקביץ'
הרב יעקב שפירא
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב אורי שרקי
הרב יוסף צבי רימון
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב שבתי סבתו
הרב משה ברלינר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il