^ 1.בראשית כד, מד.
^ 2.שמואל א' יד, ח-י.
^ 3.ויקרא יט, כו. מעניינת הערתו של המלבי"ם על אתר העומד על מקור הלשון "נחש", וכותב: "ויתכן שהתחלת אלה הי' מן הנחש שהיו צופים בו ועושים סימנים בתנועותיו והלוכו. ומשם התפשט לנסות בדברים אחרים".
^ 4.סנהדרין סה ע"ב.
^ 5.כלומר בא אליו הגבאי לגבות חובו, או תשלום שקצבו לבני העיר, ואומר לגבאי: אל תתחיל את הגביה בי, כי זה סימן רע להיות ראשון המשלמים. או שחברו בא לגבות ממנו חוב, ואומר לו כי זמן זה (שחרית, ראש חודש, מוצאי שבת) יש בו סימן רע, כי אין טוב להתחיל את היום, השבוע או החודש בפרעון חוב.
^ 6.כלומר קודם יציאתם לדרך הם קובעים את הצלחתם לפי התנהגות בעלי חיים אלו שהזדמנו להם באותה שעה.
^ 7.רמב"ם הלכות עבודה זרה יא, ד.
^ 8.חולין צה ע"ב.
^ 9.בראשית כד, יד.
^ 10.שמואל א' יד, ט-י.
^ 11.פסחים מט ע"א.
^ 12.כך מסופר על ר' צדוק הכהן מלובלין, שהקפיד לא ליהנות מסעודה שאינה סעודת מצוה, ובשל כך הקפיד לערוך סיום מדי יום ביומו.
^ 13.על כך יש להוסיף, כי אליעזר עבד אברהם קיבל הבטחה מפורשת שה' ישלח מלאכו לפניו, ואולי בשל כך מותר היה לו לנהוג כמנחש, וכך כתב הרד"צ הופמן (בראשית כד, יד): "לדעת רבי יונתן, הרי זה אחד המקרים ש'שאלו שלא כהוגן', כלומר אין דעת חכמינו ז"ל נוחה מדרך זו של בחירת אישה, וזאת לכאורה משום שאין לתלות ענין חשוב כל כך כבחירת האישה במקרה. ברם, נראה שרק בדרך כלל אין להסכים לדרך זו, ואילו במקרה מיוחד זה יש להביא בחשבון, שהיטב ידע העבד, כמה כל חייו של אברהם אדוני בהשגחתו המיוחדת של ה' הם, וכי אברהם הבטיח לו עם צאתו לשליחותו שה' ישלח מלאכו לפניו, כלומר יסייע לו בדרך מיוחדת. אליעזר יכול היה אפוא לסמוך על השגחה אלקית מיוחדת. ואם גם 'שלא כהוגן' הוא, לדרוש דרישה כזאת מאת האלקים, הרי היא נתקיימה, שכן, לא בשביל עצמו כי אם בשביל אדוניו דרש אותה. ואם קובע רב 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול, אינו נחש', כלומר מקרה זה שלפנינו הוא הדוגמה הקלאסית לניחוש, הרי זה כך רק במקרים רגילים ובנסיבות רגילות, אך לא כן כאשר איש אלקים כאברהם אבינו מבטיח מראש את ישועת ה', והעבד מתפלל תחילה אל ה' שיעזרהו וישלח ישועתו דווקא בדרך זו".
^ 14.רמב"ם הלכות עבודה זרה יא, ד.
^ 15.רמב"ם הלכות עבודה זרה יא, ה.
^ 16.חידושי הר"ן חולין צה ע"ב. וכן בדרשות הר"ן דרוש יב, שם כתב: "...כי לא נאסר הנחש אלא במה שאין השכל גוזר ומורה עליו, אבל מה שהשכל מורה, אין זה נחש, כי אם מנהגו של עולם... שתהיה נערה בלתי רבת השנים ושתהיה יוצאת לשאוב, אינה יושבת בית, אך עוסקת במלאכת טורח ועמל, ועל כל זה יגבר עליה שלמות מדות... זה באמת מורה תכלית שלמות במידותיה, והיא האשה הראויה לנוח על גורל הצדיקים... נמצא שזה אינו נחש, אבל עיון שכלי עמוק מאוד". הדברים מובאים בר"ן בשם אחד מרבותינו הראשונים, רבי דוד בונפיל, ומקורם בחידושיו למסכת סנהדרין (סה ע"ב), וזו לשונו: "...והמחוור בזה, שמה שאסר הכתוב משום נחש, אינם אלא דברים של בטלה, שאין להם עיקר, לא בדרך החכמה ולא בדרך הטבע... אבל דברים שהן בחכמת הטבע אינן אסורין... כי מה שאמרו [רבותינו, שהאיסור הוא לעשות מעשים], כגון של אלו המנחשים בכוכבים, לא על חכמת הכוכבים אמרו אלא על ניחוש של הבלים, שהיה דרך השוטים לנחש בכוכבים באותן הימים...". וראה גם: כסף משנה על הרמב"ם הלכות עבודה זרה יא, ד; מהר"ל בגור אריה בראשית כד, יד; ויקרא יט, כו. ולפי הספורנו (בראשית כד, יד), אליעזר עבד אברהם ויהונתן בן שאול התפללו שכך יהיה וסמכו בעיקר על תפילתם ולא על הנחש.
^ 17.רש"י בראשית כד, יד.
^ 18.רד"ק שמואל א' יד, י. ברוח זו כתב המאירי (סנהדרין סח ע"ב), וזו לשונו: "אף על פי שלנחש אסור, זה בדברים שהם על פי נחשים קדומים וכלליים באומות, אבל נחוש שהאדם עושה לעצמו סימן מראש ואינו על פי הכללים הקדומים, מותר. ולזה רמזו חז"ל באומרם 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם' וכו' אינו נחש, שהם עשו על פי נחשים קדומים באומות ואסור, והם עשו שלא כדין. אבל נחש אחר איננו אסור. ולכן לעשות על פי צפצוף העורב היה אסור, ועל פי צפצוף היונה היה מותר".
ובדומה מבאר גם המלבי"ם (ויקרא יט, כו), וכה דבריו: "ולדעתי גם להרמב"ם וההולכים בשטתו שנחש של אליעזר ויהונתן הי' ממין האסור. הם לא עשו איסור כי תלו הדבר בהשגחת ה' באשר ידעו כי ה' עמם בדבר הזה. והניחו סימן שבו יתודע להם הופעת ה' אם לעשות אם לחדול. וכן במה שאמרו בסנהדרין (דף צה) באבישי בן צרויה דאתא יונה איטריף מקמיה, וכן כמה מעשים כאלה הנמצאים בזהר, שכל אלה לא הלכו בדרך האמורי וסימניהם המוסכמים אצלם. רק בענין נעלה שידעו כי בא להם הופעה וסימן מאת ה', כי היו אנשי הרוח. ומכוונים ברוח הקודש. ובזה יש לישב דברים הרבה". וראה גם תורה תמימה לבראשית (כד, יד אות יז).
^ 19.ראה לחם משנה על הרמב"ם שם (הלכות עבודה זרה יא, ד), שכתב: "ועיין בפירוש הרד"ק ז"ל לספר שמואל, דשם יישב הפשט לדעת הראב"ד ז"ל".
^ 20.מעין זה כתב רבי יצחק עראמה (עקדת יצחק לפרשת חיי שרה שער כב), וזו לשונו: "חלילה שאליעזר עבד אברהם יהיה נכשל בחטא ניחוש, אלא לא סמך על הניחוש בלבד אלא על סימנים אחרים, ואמר מה שאמר כסימן יפה בלבד לחזק לבו, ולא שעשה מעשה על פיו. ואיסור ניחוש הוא על הסומך על זה לבד לעשות מעשה".
^ 21.שולחן ערוך יו"ד הלכות מעונן ומכשף סימן קעט, ד.
^ 22.שולחן ערוך יו"ד הלכות מעונן ומכשף סימן קעט, ג.
^ 23.באור הגר"א יו"ד סימן קעט, ס"ק ח.
^ 24.שו"ת מהרי"ל סימן קיא.
^ 25.שו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סימן כט.