ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
איידל בת שלמה ופנינה רחל שניידר ע"ה
וּבְצוּרוֹת שׁוֹנוֹת מִתְגַּלֵּם הַקּוֹל הַנּוֹרָא הַזֶּה. בְּתַכְסִיסִים שׁוֹנִים הוֹלֶכֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם הַפְּרָטִי וְנֶפֶשׁ הַקִּבּוּץ הָאֱנוֹשִׁי, הַכְּלָלִי אוֹ הַחֶלְקִי*, וּמְבַקֶּשֶׁת דְּרָכִים, אֵיךְ לְהַקְשִׁיב אֶת הַקּוֹל הַזֶּה. וְגַם בְּאֵלֶּה שֶׁהֵם מִתְאַמְּצִים לִבְרֹחַ* מִפָּנָיו וּלְהַשְׁתִּיק אוֹתוֹ, אֵין הַבְּרִיחָה וְהַהַשְׁתָּקָה הַזֹּאת אֶלָּא מְגַלָּה בְּיוֹתֵר אֶת קִשּׁוּרָהּ הַפְּנִימִי שֶׁל הַנֶּפֶשׁ אֶל אוֹתוֹ הַקּוֹל הָאַדִּיר, שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק מִנְּהוֹם גַּם בִּלְבָבָם וּמֵרְדוֹת* גַּם בָּהֶם עַצְמָם. אָכֵן לַשָּׁוְא גַּם כָּל מַאֲמַצֵּי הַבְּרִיחָה מִמֶּנּוּ וְכָל הַתַּחְבּוּלוֹת לְהַשְׁתָּקָתוֹ, קוֹל ד' לֹא יִפָּסֵק, זִכְרוֹ לֹא יָסוּף*, לְעוֹלָם יִרְעַם עֲלֵיהֶם בְּתוֹכָם וּבְנַפְשָׁם פְּנִימָה, קוֹל ד' בַּכֹּחַ, קוֹל ד' בֶּהָדָר. אי אפשר לברוח מקול ה'
הַסִּבָּה הַיְסוֹדִית שֶׁל הַתְּנוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת*, שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים בְּמַהֲלַךְ רוּחַ הָאֱנוֹשִׁיּוֹת בְּנוֹגֵעַ לְאוֹתוֹ הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם קוֹל ד', בְּצוּרוֹתָיו הַשּׁוֹנוֹת, בְּחִיּוּבָיו וּבִשְׁלִילוֹתָיו, הִיא הוֹפָעָתוֹ הַכְּלָלִית מִתּוֹךְ פְּעֻלַּת שְׁנֵי יְסוֹדוֹת שׁוֹנִים הֶפְכִּיִּים זֶה לָזֶה בְּטִבְעָם•, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד אֵינָם פּוֹסְקִים מֵהַגְבִּיר אֶת לֵב הָאָדָם לְהִתְקַשֵּׁר עִמָּם וְלִחְיוֹת עַל פִּיהֶם אֶת חַיָּיו הָעַצְמִיִּים. שני יסודות הקשר עם קול ה'
הַיְסוֹד הָאֶחָד הוּא קוֹל הַתְּשׁוּקָה הַנַּפְשִׁית הַטִּבְעִית הָעַצְמִית לְקִרְבַת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר כָּל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ, וְכָל זִרְמֵי הַנֶּפֶשׁ, הַחַיִּים בְּכָל מְלֹא הַיְקוּם וּבְכָל כֹּחַ הַתּוֹדָעָה הָאֱנוֹשִׁית, כֻּלָּם אוֹמְרִים בְּאֵין הֶרֶף, כִּי אַךְ זֶהוּ הַטּוֹב, זֶהוּ הָאֹשֶׁר, זֶהוּ יְסוֹד הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, מְקוֹר הָאוֹר וְשֹׁרֶשׁ כָּל עֵדֶן.
וְהַיְסוֹד הַשֵּׁנִי הוּא הַקּוֹל הַמְזַקֵּק וּמְצָרֵף אֶת עֶצֶם תְּשׁוּקַת הַקִּרְבָה הַזֹּאת, הַמּוֹצִיא אוֹתָהּ מִנַּפְתּוּלֵי מַחְשַׁכֶּיהָ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לִמְכוֹן הָאוֹרָה הַבְּהִירָה.
וּשְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת הָאֵלֶּה בְּיַחַד עוֹשִׂים אֶת הַמָּכוֹן* שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
20 - אמונה חלק ה'
21 - אמונה חלק ו'
22 - לימוד שבועי באמונה י-טו סיון תשע"ד
טען עוד
אֲבָל גַּם תַּחַת הַרְרֵי הַחֹשֶׁךְ הַלָּלוּ לֹא חָדַל כֹּחַ הָאֵיתָנִים אֲשֶׁר לְקוֹל ד' בִּיסוֹדוֹ, לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתוֹ, לַמְרוֹת אֲשֶׁר רֻבֵּי הַמַּחְשַׁכִּים הָפְכוּ אֶת הִתְגַּלּוּתוֹ לְבַלָּהָה וָהֶרֶס. מַהֲלַךְ רוּחַ הָאָדָם אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶת שִׁיטָתוֹ בַּיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה, הַחוֹבֵק בְּתוֹכוֹ אֶת אֵלֶּה שְׁנֵי הַזְּרָמִים הַמִּתְגּוֹשְׁשִׁים: עֶצֶם יְסוֹד קִרְבַת אֱלֹהִים וְטָהֳרָתָהּ שֶׁל קִרְבָה זוֹ.
(מאמרי הראיה א, המאור האחד, א)
___________________________________
הַתּוֹלָדָה הָאֱנוֹשִׁית – ההיסטוריה האנושית. הַכְּלָלִי אוֹ הַחֶלְקִי – כל האומות או אומה מסוימת. לִבְרֹחַ – לכפירה ואפיקורסות. מֵרְדוֹת – כובשות. לֹא יָסוּף – לא יפסק. הַתְּנוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת – תהליכים ומהפכות משמעותיים בהיסטוריה. הַמָּכוֹן – הבסיס. כִּכַּר – מרחב. מַּעֲקָשִׁים – מכשולים.
ביאורים
ניתן לחשוב שהאמונה בה' היא תוצאה של בחירת האדם. יש אנשים הבוחרים להאמין, ומנהלים את חייהם על פי מצוות אלוהיות. ויש כאלו שלא בוחרים להאמין, ולהם אין שום קשר עם הבורא. אך האמת היא, שהאמונה בה' טבועה בנפש האדם, ואיננה תוצאה של המודעות שלו. חיי האדם עצמם נובעים מהנשמה האלוהית ששרויה בו, והנשמה היא זו שמשדרת ומביעה את הנוכחות של ה' בחייו. האדם אמנם יכול "להעמיס" על עצמו עיסוקים ומחשבות, שיחצצו בין האישיות שלו לבין השורש האלוהי שלה. אבל הוא לא יוכל להשתיק את הקול הפנימי, שמזכיר לו ללא הרף, שהוא קשור אל ה' בכל נימי נפשו.
כל ההיסטוריה האנושית נעה סביב היחס לאמונה בה'. יש שמנסים להתעלם ולברוח ממנה, ויש שמנסים להגשים אותה בצורות שונות, אבל אף חברה אנושית לא יכלה להישאר אדישה ולהתעלם ממנה. גם הצורך של חלק מהתרבות האנושית להדגיש את תפיסתם בחוסר אמונה בה', מעיד על הנוכחות העמוקה של הבורא בנפש האדם.
התמורות השונות במהלך ההיסטוריה בניסיון לממש את האמונה בחיי האדם והחברה, נובעות מהתגוששות של שתי תשוקות המוטבעות בנפש האנושית: האחת היא התשוקה לקרבת ה', שמביאה להשפעה של האמונה על חיי האדם. השנייה רואה חשיבות רבה בחשיבה ובהשקפת עולם הגיונית, עדינה וישרה, שמאזנת את התשוקה הראשונה, בכך שהיא מכוונת את אופן ההשפעה של האמונה על החיים.
בימי קדם, כאשר האלילות והעבודה הזרה שלטו בחברה האנושית, התשוקה השנייה לתפיסה בריאה וישרה, הושתקה. הרצון העז לקרבת ה', תורגם לדמיונות על אלים ששולטים בעריצות בחיי האדם, ודורשים ממנו התנהגות בוטה וגסה כדי שימצא חן בעיניהם. התפיסה המעוותת הזו גרמה לפריצת כל גבולות המוסר, ולהשחתת החברה האנושית בשם הדת. החוויה הדתית בעת הפולחן, הכשירה כל תועבה והפקרות, במסגרת עבודת האל. האמונה נתנה דרור מוחלט לתאוות האדם ויצריו, כך שיוכל לבטא אותם כרצונו ללא גבול. אולם דווקא הקלקול הגדול הזה, מעיד עד כמה הכיסופים לקשר קרוב והדוק עם הבורא הם עצומים, ובעלי השפעה על האנושות.
הרחבות
•התבררות האמונה
פְּעֻלַּת שְׁנֵי יְסוֹדוֹת שׁוֹנִים הֶפְכִּיִּים זֶה לָזֶה בְּטִבְעָם. הרב קוק מתאר את פעולתם של שני היסודות-כוחות הפועלים באדם ביחס לאמונה גם ביחס לציבור: "לפעמים יבא זמן, שיגלה כח הכרחי לסלק איזה דבר מהאמונות המוכרחות (על פי הרמב"ם במורה הנבוכים, ח"ג כח: "אמונות מסוימות שהאמונה בהן הכרחית לשם תקינות המצבים המדיניים, כגון שאנו מאמינים שהוא יתעלה יחרה אפו על מי שהמרה את פיו ולכן חייבים לפחד, לירא ולהיזהר מן העבירה") מתוך חוג האמונה, מפני שכבר הגיע מצב הקיבוץ ההוא למדה זו, שאיננו צריך עוד להיות נסעד בצד ההכרחי ההוא של ציור אמונה זו." כלומר: במידה וציבור מסויים כבר מוכשר לזכך את ציורי האמונה ולקלוט אותם בצורה מרוממת ומופשטת יותר, "אז תוחל איזה מין תסיסה (כפרנית), מצד אחד נראה הדבר כפרצה ביסוד האמונה, ומצד השני כהארה והזרחת אור על האופק האמוני, והוספת כח ליסודה. ובאמת שני הצדדים הנם דברי אמת. לא כל האנשים ולא כל הסיעות יבוכרו בפעם אחד ובתקופה אחת" אנשים וציבורים שונים מתבגרים – כל אחד לפי הקצב המתאים לו, "ויזדמן הדבר, שחלק אחד כבר בא עד אותה המדה בפתוח הכרתו ותרבותו, עד שאיננו צריך עוד לאותו ההכרח של איזה צד מן האמונה המוכרחת, וכיון שכן, הרי הענין ההוא דבר יתר אצלו, שהוא מעכב על מהלך רוחו וקדושת נשמתו ותעופתה. אבל באותו החוג שלא בא עדיין למדה זו, וההכרח הוא עומד לו בעינו, סילוק ענין מוכרח זה היא קציצה בנטיעות והריסת האמונה." [אורות האמונה עמ' 74-75]
שאלות לדיון
אם קול ה' הוא עצם החיים האנושיים, מדוע האדם בורח ממנו?
כיצד קורה שדווקא קול ה' מתלבש בטומאה, בזוהמה וברשע?
לעילוי נשמת איידל בת שלמה ופנינה רחל שניידר ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
