ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַתְּפִלָּה, בִּמְצִיאוּתָהּ וּבֶאֱמוּנָתָהּ, מְבַסֶּסֶת הִיא אֶת הַיְסוֹד שֶׁל גְּדֻלַּת הָרָצוֹן שֶׁל הָאָדָם וּקְדֻשָּׁתוֹ*. הָרָצוֹן הוּא הַיְסוֹד לְכָל הַחַיִּים, לְכָל הֶהָגוּי*, וּלְכָל הַנִּפְעָל, הֲרֵי הוּא* מִתְעַלֶּה, מִזְדַּכֵּךְ, מִתְקַדֵּשׁ וּמִתְרוֹמֵם בְּרוֹמְמוּת קְדֻשָּׁה אֱלֹהִית עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. גַּרְעִין אֶחָד שֶׁל תְּפִלָּה נוֹשֵׂא עִמּוֹ מֶשֶׁךְ* שֶׁל חַיִּים רְצוֹנִיִּים אַדִּירִים, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו*. כָּל שִׁטְפֵי הָרָצוֹן הַקָּדוּם* וְעַנְפֵיהֶם, לִפְנֵי הִתְגַּלּוּתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה בַּנֶּפֶשׁ, הֲרֵי הֵם הוֹלְכִים וּמִתְרַכְּזִים בַּמֶּרְכָּז הַטָּמוּן שֶׁל הַתְּפִלָּה. עִקַּר בִּנְיַן הָרָצוֹן, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה, הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּלֵּם, מִתְעַלֶּה לָבֹא לִכְלַל תִּקּוּן בִּנְיָן וְשִׁכְלוּל, הוּא בָּא מִיסוֹד הַתְּפִלָּה. הַתְּפִלָּה גַּם בְּעוֹדָהּ בְּכֹחַ* הֲרֵי הִיא מַעֲלָה אֶת הָרָצוֹן, אֶת נְקֻדַּת הַחַיִּים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה וַעֲשִׁירָה[...].
השגת המאוויים בתפילה
וְהִנֵּה נִמְצֵאת הַתְּפִלָּה אוֹתָהּ שִׁפְעַת הָרָצוֹן* בְּעַצְמָהּ שֶׁל יְצִירַת עוֹלָמִים, שֶׁל קִיּוּם עוֹלָמִים, שֶׁל חַיֵּי הָעוֹלָמִים, וְאֵיךְ זֶה לֹא יֻשְּׂגוּ עַל יָדָהּ כָּל הַמַּאֲוַיִּים, וְהִיא* יוֹצֶרֶת כֹּל, מְחוֹלֶלֶת כֹּל*? וְאוֹתָהּ הַהוֹפָעָה בְּעַצְמָהּ נֶעֱרֶכֶת* הִיא בְּהַזְרָחַת פְּעֻלָּתָהּ, לְפִי מַעֲמַק הָרָצוֹן, וּלְפִי חִדּוּר הָעֲרִיגָה* הָאֱלֹהִית שֶׁעִמָּהּ, הַהוֹלֶכֶת בְּיַחַד עִם הַהִתְבַּטְּאוּת*, אֲבָל בְּתוֹר סָעִיף* שֶׁל קַו אוֹר מֵאוֹתוֹ אוֹר הַחַיִּים, הַשּׁוֹטֵף בְּלֹא הֶפְסֵק לְהַחֲיוֹת כֹּל, הֲרֵי הוּא יוֹנֵק וּמִשְׁתָּרֵשׁ בְּשֹׁרֶשׁ קִיּוּמוֹ בִּתְהוֹם הַחֵפֶץ הָעֶלְיוֹן, הַמָּלֵא אֹשֶׁר וְטוֹב לַכֹּל, בּוֹטֵשׁ* הוּא הָרָצוֹן הַנִּגְזָר בְּאוֹרוֹ וּפוֹגֵשׁ אֶת כְּלָלוּתוֹ בְּשֹׁרֶשׁ הֲוָיָתוֹ. וּמִטְּבִילַת הַסְּעִיף בְּגִזְעוֹ* הֲרֵי הַכֹּל חוֹזֵר בְּרֹב חֹסֶן לְאֵיתָנִיּוּת מְלֵאָה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
97 - תפילה חלק ד'
98 - תפילה חלק ה'
99 - תפילה חלק ו'
טען עוד
וְיוֹדֵעַ הוּא וְחָשׁ הוּא הַמִּתְפַּלֵּל הָרַעֲנָן, לִמְתֹּחַ אֶת רְצוֹנוֹ, לְרוֹמֵם אֶת מַאֲוָיָיו בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל, בַּשִּׁעוּר הַנִּדְרָשׁ לְאוֹתָהּ הַפְּגִישָׁה וְהַבְּטִישָׁה. לֹא בְּאִמּוּץ עַקְשָׁנִי שֶׁל הַפְצָרָה חַסְרַת דַּעַת, וְלֹא בְּרִפְיוֹן הַמֵּבִיא עֲצַלְתַּיִם, נְמִיכַת הַמְּקָרֶה* וּדְלִיפַת הַבַּיִת, אֶלָּא בְּעֹז וּבִגְבוּרָה, בְּגִילָה וּבִרְעָדָה, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת יֵצֵא דְּבַר ד', הַנִּבְטָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם, וְקוֹלֵעַ הוּא אֶת פְּעָלָיו אֶל הַמַּטָּרָה הָרְצוּיָה, חוֹשֵׂף הוּא אֶת הַמַּטְמוֹנִים, אֶת גִּנְזֵי הַחַיִּים וְרָזֵי הָרְצוֹנוֹת, וְעוֹלָמִים מְלֵאֵי חֵן, חֶסֶד וְתִפְאֶרֶת, מְלֵאֵי עֲלִיזָה וָגֹדֶל, מְלֵאֵי יִפְעָה וְהוֹד וְהָדָר, בְּזִיו מִתְחַדְּשִׁים, מִתְעַלִּים וּמִתְרוֹמְמִים, בְּסֻלָּם הַמֻּצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, הַמִּתְפַּלֵּל בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ.
(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, מוּסַר הַקֹּדֶשׁ, מֶשֶׁךְ הַחַיִּים הָרְצוֹנִיִּים בַּתְּפִלָּה, עמ' נה)
______________________
הֶהָגוּי – הדיבור. הוּא – הרצון. מֶשֶׁךְ – המשכיות, שפע. לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו – על החיים שלפני התפילה ושלאחריה. הַקָּדוּם – שלפני התפילה. בְּכֹחַ – שעדיין לא יצאה לפועל. הָרָצוֹן – הרצון האלוהי. וְהִיא – שהרי היא. נֶעֱרֶכֶת – פועלת במידות שונות. חִדּוּר הָעֲרִיגָה – עומק הכיסופים. הַהִתְבַּטְּאוּת – אמירת התפילה בדיבור ממשי. בְּתוֹר סָעִיף וכו' – התפילה הפרטית של האדם היא ענף מהרצון האלוהי המחיה את הבריאה. בּוֹטֵשׁ – נדחף בכוח. וּמִטְּבִילַת הַסְּעִיף בְּגִזְעוֹ – התמזגות הענף בגזע. נְמִיכַת הַמְּקָרֶה – על-פי הפסוק "בעצלתיים – ימך המקרה, ובשפלות ידיים – ידלוף הבית" [קהלת י, יח].
ביאורים
בדברים עמוקים אלה מבאר הרב קוק את העיקרון העומד ביסוד התפילה, ואת דרך השפעתה על העולם. התפילה היא עבודת הרצון, והרצון בשורשו ובמקורו – הרצון האלוהי – הוא הגורם שהביא לקיום העולם. לכן, כאשר האדם מזקק ומזכך את רצונו, מעמיק ומחדד את שאיפתו, אזי הוא למעשה נעשה אחד עם הרצון האלוהי, שהיווה את העולם מאין ליש. לפי הסבר זה כל עבודת התפילה היא להעלות את הרצונות הקטנים שלנו לשורשם, ובכך – מתנקה הצִנור (אותיות רצון), וחיים אלוהיים זורמים דרך המתפלל אל העולם, ומחיים אותו. לכן, שלא כפי שנראה במבט ראשון, התפילה איננה הפצרה עקשנית – 'ה', תביא לי', 'ה', תשלח לנו', וכדומה – אלא היא עמידה מול מקור כל הרצונות, וגם ניסיון להיות כלי ביטוי חזק ונקי לרצון האלוהי שמשתוקק להופיע בעולם. בפינו אנו משמשים צינור לרצון האלוהי, כדי שיופיע בעולם. בכך מובן גם כוח ההשפעה של התפילה – היא מורידה ומושכת אל העולם את הרצון האלוהי העליון.
הרחבות
עילוי כוח המדמה על ידי התפילה
הַתְּפִלָּה, בִּמְצִיאוּתָהּ וּבֶאֱמוּנָתָהּ, מְבַסֶּסֶת הִיא אֶת הַיְסוֹד שֶׁל גְּדֻלַּת הָרָצוֹן שֶׁל הָאָדָם וּקְדֻשָּׁתוֹ. במקומות רבים אחרים כותב הרב קוק שמגמת התפילה היא עילוי כוח הרצון : "עילוי הרצון וזיקוקו... זאת היא מגמתה של עבודת התפילה, יסוד העבודה שבלב" [אורות הקודש ג עמ' ס], "התרוממות הרצון והתגלותו היא יסוד התפילה" [אורות הקודש ג עמ' נ], ועוד.
במקום אחר כותב הרב קוק כי התפילה מרוממת ומזככת את כוח המדמה: "צריך בכל יום לטהר את כוח המדמה ולהעלותו. למטרה זו אנו צריכים להתפלל. אין לשער את הזוהמה האנושית ההולכת ומתרבה בנפש הפרט ובנפש האומה בכלל... על ידי החדלון מלטהר את כוח המדמה... הכוח הדמיוני הוא צריך טהרה והתעלות, על כן צריכים אנו לברכות להודאות ולתפילות בעיתים מזומנים. ואשרי הנזהר בהם בכוונה טובה, הוא מאיר את עצמו ואת העולם כולו" [שמונה קבצים א, סו]. האדם יכול להשתמש בדמיונו לשני צדדים: מצד אחד לדמות דמיונות שווא ודמיונות שליליים, ומצד שני לדמות דברים קדושים וטהורים. באמצעות עבודת התפילה האדם מטהר את דמיונותיו, ומעלה אותם מהשלילה והטומאה אל החיוב והקדושה.
שינוי רצון ה' על ידי התפילה
וְאֵיךְ זֶה לֹא יֻשְּׂגוּ עַל יָדָהּ כָּל הַמַּאֲוַיִּים, וְהִיא יוֹצֶרֶת כֹּל, מְחוֹלֶלֶת כֹּל. הרב קוק עונה כאן על השאלה כיצד ייתכן שהתפילה פועלת שינוי במציאות: הלא אם רצון ה' שחולה פלוני ימות, באמת הוא צריך למות, וכיצד יכולה התפילה לשנות עובדה זאת?
הרמח"ל עונה: "עניין התפילה הוא כי מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו וכפי התעוררותם לו – כן יימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו לא יימשך להם..." [דרך ה' ד, ה, א]. כלומר, שינוי המציאות באמצעות התפילה הוא חוק שחקק ה' יתברך מראש, ואינו שינוי רצון פתאומי (עיין עוד באורות הקודש, מוסר הקודש מח; אורות התפילה, 'עבודת התפילה' עמ' 39). ייתכן שניתן להסביר את דברי הרמח"ל בדומה למה שהסברנו בדעתו של הרב קוק (ביאורים, כג סיון).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
