ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יסוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ

דף הבית בית מדרש מדורים מגד ירחים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיון תשע"ד

יסוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ

מגד ירחים עלון מס' 178



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל

על משנת הראי"ה
"אין ספק בעולם, שיסוד תורה שבעל פה עם תורה שבכתב הוא כדי שתהיה התורה נדרשת בבית דין של כל דור ודור" (לנבוכי הדור פרק יג)
תורה שבכתב שקיבלנו בהר סיני ובנוסף התורה שבעל פה שנמסרה למשה בסיני והועברה ליהושע וכך מדור לדור, שתיהן ביחד יוצרות מערכת שלמה של חיים. התורה שבעל פה שנמסרה למשה כוללת את הפירוש האמיתי לתורה שבכתב ובנוסף את דרכי הדרישה של התורה שבכתב על פי המידות שהתורה נדרשת בהם. חכמי כל דור יכולים לדרוש את התורה ועל פי דרשות אלו לפסוק הלכות, ובנוסף הם יכולים לגזור גזרות ולתקן תקנות: "אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן" (רמב"ם הלכות ממרים פרק א).
מאז חתימת התלמוד אין לעם ישראל בית דין גדול שיעסוק בדרישת התורה ובתיקון תקנות וגזרת גזירות, חכמי כל דור פוסקים הלכות על פי העקרונות התלמודיים ודימוי דבר לדבר."והעתיד הרחוק מאד, ודאי יביא מקום לדרשות חדשות שיועילו הרבה לפי הדורות והזמנים, והאמונה השלמה היא, שכל בית דין שיעמוד לישראל וידרוש בתורה על פי ההסכמה הכללית בכל דבר ספק, היא היא יסודה של תורה" (שם). המצב הגלותי של התורה שבעל פה עשוי בעתיד להשתנות, בית הדין הגדול ידרוש דרשות חדשות ויהיו חידושי רבים. בית הדין יקבל את סמכותו מכוח ההסכמה הכללית של האומה.
בית הדין הגדול יישב "במקום אשר יבחר ה'" סמוך למקדש בירושלים, ומשם הוא יקבל השראה רוחנית לכוון לאמת בפסיקת ההלכה.
"החתימה התלמודית היא הכנה לצורך הגלות ונחוצה מאד, תחת המרכז החי שנתבטל בעווננו... בית הדין הגדול שבלשכת הגזית... 'במקום אשר יבחר ה'', בתוקף לאומי חסון ובטוח שלא יהיו משועבדים לחתימת התלמוד" (שם). התלמוד הבבלי ומסקנותיו ההלכתיות הם הבסיס לעולם ההלכתי בכל שנות הגלות ועד ימינו בזמן הגאולה, אבל בעתיד בית הדין הגדול יוכל להוסיף או לשנות על פי חכמתו וההשראה הרוחנית שיקבל מבית המקדש.
הרב מזהיר שלא לדחוק את הקץ: "מי שרוצה להרוס את המרכז התלמודי, בזלזלו בדינים הנהוגים על פיו באומה, בשביל שלפי חזיונו הפרטי הוא מרגיש בזה כבדות וחסרון הכרח, הוא פוגע בנשמת האומה ומרכזה, ומפסיק את השלשלת של התעודה הגדולה של תורתנו מצדו... הרוצה לדחוק את הקץ, ולהתנהג בדרישות שאנו חייבים ויכולים לקיימן רק בהיותנו בבית חיינו, גם לעת פזורינו ודלדולינו, ופורץ גדר של המרכז הלאומי הנשגב, התלמוד וחתימתו, בשביל קורת רוח של חיי שעה ודרישת אסתתיקא זמנית, הוא מחליף עולם קיים בעולם עובר בכלל האומה, ומביא אנדלמוסיה לעולם". כל עוד בית הדין הגדול לא הוקם העולם ההלכתי מרוכז סביב התלמוד הבבלי, וכל מי שינסה לדחוק את הקץ ולשנות פוגע בכלל האומה וגורם להרס העולם ההלכתי, ולא יצליח לבנות במקומו אלטרנטיבה ראויה.
החזרה לארץ ישראל והשבת הריבונות הישראלית על ארצנו מגדילה את ההשתוקקות לתחיית עולם ההלכה. ב"ה לימוד התורה בארץ ישראל גדול ורחב אבל עדיין לא זכינו לבית דין גדול שינחה את עם ישראל במישור ההלכתי, הדרכות פרטיות וכלליות. קיבוץ הגלויות שזכינו מראה לנו את גודל החיסרון של מרכז לאומי שיגבש את פסיקת ההלכה והמנהגים השונים ויתמודד עם שאלות הלכתיות חדשות שהתעוררו ומתעוררות בדור הגאולה.
קדושתו הזמנית של הר סיני בו קיבלנו תורה בחג השבועות נקבעה בהמשך בהר מוריה עליו הוקם בית המקדש. בית הדין הגדול הוא המשך הופעת התורה מהר סיני ועליו נאמר הפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". הופעת התורה קשורה במלכות ישראל ולכן דוד המלך, שהקים את מלכות בית דוד נולד ומת בחג השבועות. הקשר העמוק של דוד לתורה מבוטא בספר תהילים ובמיוחד במזמור י"ט: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:. תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם" "אמר דוד המלך ע"ה כשביאר מעלת התורה ומצותיה במזמור "השמים מספרים": "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב, שגיאות מי יבין וגו'" , שכונת הדברים לפי דעתי היא שפירוש " נזהר" הוא על דרך שפירשו הראשונים מלשון זוהר . אמר "גם עבדך" אימתי יגיע לנפשו האור האלהי הזה עד שיהיה "נזהר" ומבהיק ע"י אור התורה והמצוה, דוקא "בשמרם עקב רב", פי' בשביל גודל מעלתם ורב ערכם, לא בשביל יראת העונש בלבד." (מדבר שור - הדרוש השמנה עשר).
החיבור בין תורה למלכות שהגיע לשיאו בימי דוד הוא מהותו של חג השבועות. דוד היה מחובר לזוהר התורה, והשתוקק שאורה של התורה יאיר עליו על לימוד התורה ושמירת מצוותיה.
הציפייה שלנו לחבר בין המלכות שזכינו לה בדורנו ובין התורה, ובעקבות כך להקים את בית המקדש ולצידו את בית הדין הגדול היא האידיאל הגדול שאנו חייבים להציב במרכז חיינו הלאומיים. ימי ספירת העומר בהם אנו חוגגים את החגים שהתחדשו בדורנו יום העצמאות ויום ירושלים, לקראת חג השבועות מגדילים את השתוקקותנו למימוש אידיאל גדול זה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il